1212
“שיק המשורטט למוטב בלבד – סחיר?”
תקציר:
זאת השאלה אותה מעלה כבוד הנשיא שמגר בפס”ד בעניין ציטיאט. מי מאתנו לא נתקל מדי יום בשיקים, שטרות מורכבים בעלי מושגי יסוד שונים? לאחרונה, שבה ועלתה השאלה בדבר פרשנות השטר בפס”ד בעניין ציטיאט. האם הביטוי “למוטב בלבד” מתנגש עם הביטוי “לפקודת”?, ומכאן עולה השאלה – ידו של מי על העליונה בהתנגשות בין הכיתוב המצויין בכתב יד לבין הנוסח המודפס על גבי השטר?.
רוית קוקוי
זאת השאלה אותה מעלה כבוד הנשיא שמגר בפס”ד בעניין ציטיאט.
מי מאתנו לא נתקל מדי יום בשיקים, שטרות מורכבים בעלי מושגי יסוד שונים?
לאחרונה, שבה ועלתה השאלה בדבר פרשנות השטר בפס”ד בעניין ציטיאט. האם הביטוי “למוטב בלבד” מתנגש עם הביטוי “לפקודת”?, ומכאן עולה השאלה – ידו של מי על העליונה בהתנגשות בין הכיתוב המצויין בכתב יד לבין הנוסח המודפס על גבי השטר?.
שאלה זו שבה והוכרעה לאחרונה בשנית, בפסק דינו של בית המשפט העליון, שניתן על ידי נשיא בית המשפט, אהרון ברק, בעניין קבוצת אריה יצחקי. בפסק דין זה, הוכרעה השאלה שנשארה בצריך עיון בפס”ד בעניין ציטיאט לעניין מצב בו ההוראות הסותרות שתיהן מודפסות. במקרה הנוכחי, המשיבה משכה שני שיקים על הבנק שלה. בחלון המודפס של השיק נאמר “שלמו לפקודת אר. אס. אן הירש בע”מ”. כמו כן, הודפס על פני השיק, שני קווים “למוטב בלבד”. השיק הוסב על ידי הנפרעת למערערת וזו האחרונה תבעה את המשיבה.
המשיבה ביקשה רשות להתגונן בשל טענתה כי בינה לבין הנפרעת נערך הסכם, לפיו השיקים בטלים והם יוחזרו לנפרעת וזאת משום שהנפרעת קיבלה כסף מזומן לסיפוק תביעותיה.
בנסיבות אלו, הדרך היחידה בה תוכל המערערת לזכות בתביעתה על פי השטר היא אם ייקבע כי היא אוחזת כשורה. האמנם כך? הנשיא מזכיר בפסק דינו את את הילכת ציטיאט, שם היתה דעתו דעת המיעוט. אולם, לדברי הנשיא ברק – אמת או יציב – יציב עדיף, קרי, יש חשיבות לבטחון המשפטי וליציבות בדינים המסחריים. לפיכך, הדין ימשיך להיות דעת הרוב. במקום שפני השיק כולל בחובו הן הוראה מודפסת כי השיק הוא לפקודת הנפרע והן הוראה בכתב יד כי השיק הוא “למוטב בלבד” יד ההוראה בכתב יד על העליונה. במצב דברים זה השטר אינו “עביר”.
מהו אם כן הדין, במצב בו ההוראות הסותרות – “לפקודה” ו”למוטב בלבד” – שתיהן מודפסות?
בעניין ציטיאט, גרס הנשיא שמגר, וזאת היתה גם דעת הרוב, כי עקב רישום המילים “למוטב בלבד” השטר לא היה עביר, וכי במקום בו נושא השטר שני רישומים “למוטב בלבד” בכתב יד “ולפקודת” בדפוס המוכן מראש, יש להעדיף את הרישום הידני הנ”ל. בשולי הדברים, מוסיף הנשיא שמגר את התייחסותו למקרה בו ההוראות הסותרות על השטר, שתיהן גם יחד, מודפסות.
לדבריו, ניתן לטעון כי תוספת ההוראה “למוטב בלבד” בין בכתב יד, בין בדפוס ובין בהטבעת חותמת, היא בכל מקרה בגדר הוראה ייחודית הבאה לשנות מן המהלך השטרי המקובל ומן המעמד הרגיל של השטר, היינו מדרך המלך של השטר. בכך גם מעמדו הייחודי של הרישום האמור, כהוראה הדומיננטית, המבקשת לחסום הילוכו הרגיל, השטרי, של המסמך. גישה פרשנית אחרת, אותה מעלה הנשיא, הנה כי מאחר ולדעתו המסגרת הפרשנית של השטר היא, כנקודת מוצא המסגרת הפרשנית הכללית של דיני החיובים – כביטויים בחוק החוזים, ומכאן שאם מדובר בשטר, אשר מכיל הוראות סוטרות – יש להתחקות אחר אומד דעת הצדדים.
במקרה הנוכחי, בעניין אריה יצחקי, מבחין הנשיא ברק בין צדדים קרובים, ביניהם אין כל ייחוד לשיק, ועל כן הוא יפורש על פי לשונו ונסיבות עריכתו, לבין צדדים רחוקים, ביניהם לשון השיק (ללא נסיבות עריכתו) הם המקור ממנו ניתן ללמוד על אומד דעתם של הצדדים. הנשיא ברק מכריע ואומר כי במצב הדברים הרגיל, בו מופיע הדיבור “למוטב בלבד” על השיק, הוא שולל, על פי השקפת הרוב בפרשת ציטיאט, את עבירותו של המסמך בדומה לדיבור “לנפרע בלבד”. זאת בין אם דיבור זה הוא בכתב יד ובין אם הוא בדפוס. בכך נבטיח – בין צדדים רחוקים – בטחון בעסקאות מסחריות, וודאות ביחסים המסחריים.
