בבירוקרטיה, אטימות ממסדית, הגדרות לא ברורות ומחסור בחמלה – זהו המחיר שנאלצת לשלם שרה נוקריאן, חולת ניוון שרירים, המסוגלת להשתקם אם רק יטרחו גורמי הבריאות להקשיב לסיפורה. סיפור קפקאי שגם במדינת עולם שלישי לא בטוח שהיה קורה
נתניה; הסיפור הקפקאי של שרה נוקריאן, חולת ניוון שרירים. צילום; מיקאל כהן
שרה נוקריאן, היא נכה שנים רבות כתוצאה ממחלת ניוון שרירים תורשתי, מאושפזת בימים אלה במחלקה הסיעודית במרכז הרפואי לניאדו בעקבות שברים בשתי רגליה. כשהיא מצויה בחוסר אונים מוחלט, כשבמרכז הרפואי המממן את שהותה בימים אלה, שוקלים לשחררה באין מי שיממן, ממתינה שרה בחוסר אונים עד שאחד הגורמים הממסדיים, משרד הבריאות או קופת חולים כללית, ימצאו פתרון הולם לבעייתה – או ליתר דיוק ימצאו את ההגדרה המתאימה למצבה כדי שיוחלט מי אמור לממן את המשך הטיפול.
אומנם בקופת חולים כללית מוכנים להעניק לשרה בת ה-52 שבועיים שיקום במלב”ן נתניה ואולם גם לגורמים הרפואיים השונים עימם נועץ קול השרון, ברור שמדובר בפתרון אשר אינו מתאים.
שרה, למרות נכותה, גרה לבד בבית משלה, עבדה ופרנסה עצמה ואף טיפלה בעצמה באמצעות מטפלת פיליפינית. לפני כחודש, בעת שישבה שבעה על מות אביה, הפילה אותה בטעות המטפלת. שרה, שכאמור חולה במחלת ניוון שרירים תורשתי, שברה את הרגליים.
שרה אושפזה במרכב הרפואי “לניאדו” ועברה ניתוח לאיחוי השברים.
בימים אלה, זקוקה שרה, שמתכוונת לחזור אל שגרת חייה לשיקום. אולם, היא עומדת בפני בעיה קשה עוד יותר: קופת חולים כללית, בה היא מבוטחת, אינה מוכנה להמשיך ולממן את שהותה בבית החולים ומעוניינת להעבירה למרכז הגריאטרי מלבן להמשך טיפול.
“אני לא קשישה או מבוגרת שלא יכולה לדאוג לעצמה. אני בסך הכול זקוקה לטיפול פיזיותרפי וצוות רפואי שיעזור לי ולא יתייחס אלי כמקרה נטול תקווה”. גם גורמים רפואיים אישרו, כי “צרכי הטיפול לה נזקקת שרה מצויים בהישג יד במרכז הרפואי לניאדו”.
גורמים במשרד הבריאות, ביטוח לאומי וקופת חולים אישרו, כי בכירים במרכז הרפואי לניאדו פנו אליהם במטרה למציאת פתרון ואולם, כך מאשרים הגורמים, “הנושא עדיין מצוי בדיונים ואין לנו, כרגע, פתרון קסם”.
הבעייתיות, כך מתברר, הוא בהגדרה. על-פי חוקי המדינה קופות החולים מטפלות בחולים שיקומיים ומורכבים, בעוד משרד הבריאות אחראי לטיפול בחולים סיעודיים. שרה, אומנם, זקוקה לשיקום, אך עדיין לא הוחלט אם היא תוגדר כסיעודית, לפחות לתקופת הביניים עד שתשוקם.
זה אינו המקרה הראשון בה נפגעת שרה. לפני מספר חודשים נפלה שרה ונפגעה, אולם במאמצים רבים הצליחה להשתקם ולחזור אל שגרת חייה. שרה סיפרה, כי; “לאחר מאמצים רבים ופיזיותרפיה, השתקמתי והצלחתי לחזור למצבי הקודם – למרות שהרופאים לא האמינו שאצליח בכך”.
גורם בכיר במערכת הבריאות מסר, כי; “במשרד הבריאות לא ממהרים לאשר שיקום. ישיבות האישור מתקיימות, בערך, פעם בשבוע והעומס הוא רב. הבירוקרטיה מעכבת קבלת החלטות. בפועל, היא נמצאת בבית חולים “לניאדו” ללא מימון וללא עזרה.
לחזור הביתה היא לא יכולה, כי היא חייבת עזרה של לפחות שתי מטפלות. מדובר על תקופת הביניים של הגבס בשתי רגליה, אולם אין לה מושיע… במקרה זה מדובר באשה יחסית צעירה. ישנם הרבה שנופלים בין הכיסאות בשל ההגדרות. העצוב הוא שחייבים להפעיל לחצים וקשרים כדי לעזור לאנשים הנמקים לאט-לאט במערכת הבריאות הישראלית”.
המנהל האדמיניסטרטיבי במחלקות הסיעודיות במרכז הרפואי “לניאדו”, מרדכי קירשנבויים, מסר בתגובה לקול השרון, כי; “אנו עושים ככל יכולתנו לעזור ולסייע לגברת, זאת באמצעות פניות לכל הגורמים והמוסדות הרשמיים, במטרה לממן את אשפוזה – עד שתוכל לחזור לביתה ולהמשיך בשגרת חייה לאחר הורדת הגבס. לצערנו, עד כה, לא נענינו”.
לשאלת קול השרון מדוע ההחלטות מתעכבות, נענה העיתון; “את השאלות תצטרכו להפנות לגורמים הרלוונטיים”.
מקופת חולים כללית נמסר בתגובה, כי; “החולה מרותקת לכסא גלגלים מזה שנים ונזקקת לעזרה מלאה בכל התפקוד היום-יומי שלה. לפיכך, החולה נחשבת לחולה סיעודית ואף אושרה כחולה סיעודית על ידי ועדה במשרד הבריאות. לאור האמור לעיל, הטיפול בחולה נמצא כעת בידי משרד הבריאות”.
דובר משרד הבריאות מסר בתגובה, כי; “תחום השיקום הוא באחריות ובסמכות קופות החולים”.
שרה נוקריאן, שממתינה להחלטת הממסד הרפואי בארץ, עדיין לא איבדה תקווה; “מה שמחזיק אותי זו הידיעה שאוכל לחזור לביתי, לעבודתי. אני לא מבקשת הרבה, בסך הכול שיאפשרו לי להחזיר את חיי בחזרה”.
____________
* הכותבים; אופירה חסיד ושמואל נהון. הכתבה הובאה במסגרת שיתוף הפעולה בין פורטל האינטרנט כאן נעים העיתון של אמצע המדינה והמקומון קול השרון של העיר נתניה והסביבה. צילום; מיקאל כהן למקומון קול השרון.
