אחריות מנועי חיפוש להפרת סימני מסחר

כנגד ענק האינטרנט “גוגל” (Google) הוגשו לאחרונה שתי תביעות נפרדות ע”י חברות מסחריות בישראל בשל הפעלת שירות הקישור הממומן (Ad words) במנוע החיפוש.

אחריות מנועי חיפוש להפרת סימני מסחר. רן פרנקל, עו”ד

שירות הקישור הממומן מאפשר פרסום בתוצאות החיפוש באמצעות תשלום על מילות מפתח, (שאילתא Query) דרך כך הופעה במקום הראשון בתוצאות החיפוש כאשר למעשה ההבדל היחיד בין תוצאת חיפוש רגילה ובין תוצאת חיפוש ממונת היא ע”י סימון תוצאת החיפוש הממומנת בצבע מודגש ובנוסף הימצאותה של כתובית בצידי הדף המודיעה כי המדובר בקישור ממומן. לחלופין קיימת אפשרות להופעת קישור ממומן בצידי דף תוצאות החיפוש.

בשל כך, כי המממן משלם עבור הופעתו בתוצאות החיפוש אזי מופיע הוא במקום הראשון בדף תוצאות החיפוש בהתאם לגובה התשלום בשיטת “תשלום לפי הקלקה” (pay per click). כמו כן קיימת שיטה נוספת והיא “תשלום לפי חשיפה” (pay per show).

התביעה הראשונה שהוגשה כנגד חברת “גוגל” בגין הפרת סימן מסחר בתוצאות החיפוש הייתה ע”י הגרפולוגית חנה קורן שטענה בתביעתה, כי הקלדת שמה במנוע החיפוש מוביל להופעתו של קישור ממומן המפרסם מכון גרפולוגי מתחרה. התביעה השנייה הוגשה אך לאחרונה ע”י חברת “מתאים לי” שטענה, כי הקלדת שמה במנוע החיפוש “גוגל” מוביל להופעתו של קישור ממומן השייך לחברת האופנה “קרייזי ליין”.

שתי תביעות אלו פתחו למעשה זירת קרב חדשה במרחבי האינטרנט בין חברות מסחריות ואולי בעתיד אף אנשים פרטיים ובין ענק האינטרנט “גוגל” המשלים מדי יום ביומו תהליך איטי אך נחוש להפוך להיות מונופול חיפוש כלל עולמי המותיר את מתחריו הרחק מאחור.

התביעות המוזכרות לעיל מעלות מספר שאלות משפטיות חשובות ביותר לגבי מעמדם המשפטי של מנועי החיפוש ובמאמר זה ננסה לדון במקצת מן השאלות, נציע מודל לבדיקה משפטית וננתח את המצב המשפטי דהיום בהתאם לחקיקה ולפסיקה .

מעמדו של סימן מסחרי רשום באינטרנט;

סעיף 46 לפקודת סימני מסחר (נוסח חדש) תשל”ב-1972 (להלן: “הפקודה”) אומר כדלהלן; “רישומו התקף של אדם כבעל סימן מסחר יזכה אותו לשימוש ייחודי בסימן המסחר על הטובין שלגביהם נרשם הסימן ובכל הנוגע אליהם, בכפוף לכל תנאי וסייג הרשומים בפנקס”.

בהמ’צ 7857/96 חברת ג’ילט נגד עדי צ.ש יבוא שיווק והפצה בע”מ תקדין מחוזי 96(3) 3850 נקבעה הלכה לפיה המונח “שימוש ייחודי” (סעיף 46 לפקודה) יפורש כפשוטו ומשכך אך ורק בעל סימן המסחר רשאי לעשות בו שימוש ובעל סימן המסחר אינו נזקק להוכיח נזק שנגרם לו עקב ההפרה על מנת למנוע מן המפר עשיית שימוש בסימן.

בבג”צ 460/87 fuji Electronics mfg.co נגד רשם הפטנטים פ”ד מ”ב (1)485 אמר כב’ השופט חלימה; “אוסיף אך זאת, זכות בסימן מסחר כמוה כזכות בעלות או זכות קניינית”.

לסימן מסחרי רשום כמו גם לסימן מסחרי שאינו רשום ישנו תוקף מלא באינטרנט כמו גם במרחב הפיזי. הפסיקה הכירה באופן ברור בצורך בהגנה על סימנים מסחריים כמו גם בצורך בהגנה על זכויות יוצרים במרחבי האינטרנט. כך לדוגמא בק”פ (י-ם) 105/02 ניר נ’ מסע אחר בע”מ תקדין שלום 03 (2) 1 בדברי השופטת אגמון; “זכות היוצרים של היוצר עומדת לו גם אם פרסם את יצירתו באמצעות האינטרנט”.

משכך אין למעשה כל הבדל בין הפרת סימן מסחרי באינטרנט והפרת סימן מסחרי במדיה אחרת.

הבעיה מתעוררת כאשר אנו רוצים לבחון את מעמדו המשפטי של אתר האינטרנט ובמקרה שלנו של מנוע חיפוש לעניין אחריותו להפרת זכות היוצרים שבוצעה ע”י צד ג’.

על מנת לבחון סוגיה מורכבת זו אנו נדרשים להבדיל בין מספר גורמים ואלו הם;

1. המפר הישיר;

באומרנו המפר הישיר אנו נתכוון למשתמש הקצה, האיש היושב אל מול מקלדת המחשב ופועל להחדרת ההפרה אל מרחב האינטרנט. זהו הגורם שהביא את ההפרה לידי ביצוע כלומר זהו כותב ההפרה בפועל. המפר הישיר הנו הגורם בעל היסוד הנפשי לביצוע ההפרה במודע או שלא במודע, במתכוון או בטעות. בת”א 10722/93 רון נ’ טריו מסעדות בע”מ תקדין שלום 96(1) 3376 נקבעה הלכה כי הפרת זכות יוצרים יכולה להיעשות בכוונה או שלא בכוונה ומשכך אין למעשה כל נפקות באם ההפרה בוצעה במתכוון, מתוך טעות, ברשלנות או בתום לב גמור.

2. ספק השירות או צינור המידע;

זהו הגורם הטכני שדרכו או באמצעות השירותים הניתנים על ידו מועברת ההפרה או מתאפשרת היא מבחינה טכנולוגית. לגורם זה למעשה אין נגיעה לתוכן המועבר בכפוף למגבלות מסוימות שיוזכרו בהמשך וכיום למעשה הפסיקה מכירה בכך כי ספקי השירות (צינורות המידע) אינם חבים בגין הפרת זכות יוצרים המתרחשת ללא ידיעתם וללא אפשרות מצידם לפיקוח על החומר המועבר.

הפסיקה כן הכירה באחריותו של הגורם הטכנולוגי כמפר תורם באם ניתנה לו הודעה בדבר ההפרה והוא לא נקט באמצעים סבירים למנוע אותה. כיום מתרחש ויכוח בעיקר בארה”ב מהם האמצעים שספק השירות אמור לנקוט באם ניתנה לו הודעה על דבר ההפרה ואולם שאלה זו הנה נושא למחקר נפרד ומשכך לא נדון בה במאמר זה.

בקטגוריה זו של ספקי השירות אנו נעשה הבחנה בין ארבעה תתי גורמים עיקריים ושונים ואלו הם;

א. נותן השירות ISP (חברת האינטרנט); זהו הגורם האחראי על אספקת שירותי האינטרנט למשתמשי הקצה. בקטגוריה זו אנו נראה חברות כדוגמת אינטרנט זהב, קווי זהב, ברק וכו’.

ב. המאחסן/חוות השרתים; זהו הגורם המאחסן את בסיסי המידע של אתרי האינטרנט. חוות השרתים מורכבת משרתים המאחסנים את המידע של אתר האינטרנט. לעיתים קיימת קורלציה בין נותן השירות והמאחסן ואולם אין הדבר מחייב.

ג. ספק התשתית הטכנולוגית; זהו הגורם המפעיל את התשתית דרכה עובר המידע באינטרנט. בקטגוריה זו אנו נמצא לדוגמא את חברות הטלפוניה, חברות הכבלים וכיום גם חברות הסלולאר.

ד. יצרן החומרה/יצרן התוכנה; זהו הגורם המייצר את המחשב וכיום גם את מכשירי סלולאר. משתמש הקצה למעשה מחובר לאינטרנט באמצעות מחשב או מכשיר סלולאר ובאמצעותו הוא מבצע את ההפרה. משתמש הקצה זקוק למערכת המכילה חומרה ותוכנה על מנת להיות מחובר לרשת האינטרנט שאם לא כן אינו יכול לבצע את ההפרה.

בפרשת (Sony (Sony corp. v. Universal studios קבע בית המשפט העליון בארה”ב, כי יצרן חומרה (חברת סוני) אינה אחראית להפרת זכויות יוצרים המתבצעת באמצעות החומרה המיוצרת אלא רק באם היצרן ידע באופן מוחלט כי מתבצעת הפרת זכות יוצרים באמצעות מכשיריו ואם הוא שלט באופן ממשי על הציוד בזמן ההפרה.

3. המפר הסופי (אתר אינטרנט);

זהו למעשה הגורם בו ההפרה באה לידי תוקף. זהו המקום בו מתבצעת ההפרה דה פקטו. כך למשל גולש אשר מבצע הפרת זכות יוצרים ביודעין או שלא ביודעין , הרי שהפרה זו לא תבוא לידי ביטוי עד אשר המפר הסופי קרי אתר האינטרנט או במקרה שלנו מנוע החיפוש, יציג אותה לכלל הציבור. אם כן אנו נראה את ההפרה כמתבצעת מרגע שהיא מופיעה ברשת האינטרנט.

בכדי לבדוק את אחריותו של המפר הסופי עלינו תחילה להבחין בין שני סוגי מפרים סופיים. לצורך המאמר אנו נכנה אותם בשמות הבאים;

1. המפר הסופי המתערב
2. המפר הסופי הפסיבי

המפר הסופי המתערב;

המפר הסופי המתערב הוא למעשה מפר סופי (אתר אינטרנט) המעורב בקבלת תוכן, עריכתו וסינונו. אנו נציע במאמר זה מודל שיאפשר לזהות את המפר המתערב ע”י כמה מבחנים ואלו הם:

א. אתר או מנוע חיפוש מסוג: “מכיל תוכן” – באתר המתערב אנו נמצא תוכן כתוב מסוג מודעות, כתבות, קישורים, מאמרים.

ב. האתר נחזה כאתר נערך – אנו נבחן את רמת עריכת החומר באתר והאם החומר המופיע הנו חומר שנכתב ע”י משתמשי הקצה או באמצעות גורמים הקשורים לאתר.

ג. גורמי העריכה; נבחן האם לאתר ישנו עורך תוכן ראשי, האם ישנם כתבים או מנהלי תוכן.

ד. יכולת הכנסת המידע; נבחן האם כל גורם הנו מסוג בר רשות להחדרת תכנים אל האתר או שמא ישנו מנגנון לסינון תכנים אם בכלל ניתן להעלות תכנים לאתר.

ה. מבחן התועלת הכלכלית; מבחן זה בא ככלי נוסף לבחינת היות האתר מתערב או פסיבי. אנו נצא מנקודת הנחה כי ככל שהאתר בנוי על מודל כלכלי מסחרי אזי יכולת עריכת התוכן וסינונו גוברים וכמו כן השפעות התוכן של האתר תיגזרנה בין השאר משיקולים כלכליים או מאינטרסים כאלו ואחרים.

ו. מבחן אופי הגולשים- אנו נבחן באם משתמשי האתר משתייכים לקהילה כזו או אחרת ,הנם בעלי אופי מבחין או שמא האתר פונה לכלל הציבור הרחב.

המפר הסופי הפסיבי;

לעומת המבחנים שנועדו לזהות את המפר הסופי המתערב, המפר הסופי הפסיבי הוא למעשה מפר שאינו מעורב בפעולת ההפרה בפועל בבחינת שמעורבותו בהפרה נתונה אך לעצם העובדה כי ההפרה בוצעה בחצרותיו משל היה לוח מודעות פנוי לכל דורש. המפר הפסיבי לא העלה את תוכן ההפרה בפועל אלא אפשר את העלאת התוכן ע”י המ

■ מצאתם טעות בכתבה, זה לא נעים! לחצו כאן ספרו לנו ונתקן.

• Issue: *
  הפרת זכויות יוצרים תוכן לא ראוי לינקים שבורים מאמר שגוי תוכן מעליב כללי
• Your Name: *
  
• Your Email: *
  

• Details: *
  

שלח