פרשת ברנס מצטרפת לפרשות נוספות שנחשפו בשנים האחרונות ושבהן נגרמו עיוותי דין קשים, כתוצאה מפגמים חמורים ומכוונים בעבודת המשטרה והפרקליטות.
יו”ר ועדת החוקה, חה”כ מיכאל איתן, שלח מכתב לשר המשפטים, ולשר לביטחון פנים. במכתב קורא חה”כ איתן, לשרים להקים ועדת בדיקה משותפת בראשות שופט, אשר תבדוק את עבודת הפרקליטות והמשטרה ותמליץ על מנגנוני פיקוח וביקורת על גופים אלו.
118X86eitan_01.jpg
המכתב נשלח בעקבות החלטת הפרקליטות (מיום 12/9/02)שלא להגיש כתב אישום בפרשת ברנס, למרות החלטת השופטת דורנר, על עריכת משפט חוזר.
פרשת ברנס מצטרפת לפרשות נוספות שנחשפו בשנים האחרונות (את חלקן מפרט חה”כ איתן במכתבו) ושבהן נגרמו עיוותי דין קשים, כתוצאה מפגמים חמורים ומכוונים בעבודת המשטרה והפרקליטות.
להלן מכתבו של חה”כ איתן:
לכבוד
ח”כ מאיר שטרית שר המשפטים
ח”כ עוזי לנדאו- השר לביטחון פנים
שרים נכבדים,
הנני פונה אליכם, בעקבות החלטת השופטת דורנר, מיום 29/3/01 (מ”ח 3032/99), בה הורתה על קיום משפט חוזר לעמוס ברנס ובעקבות החלטת הפרקליטות מיום 12/9/02, שלא להגיש כתב אישום כנגד עמוס ברנס.
1. החלטתה של הפרקליטות מסיימת אולי את פרשת עמוס ברנס שהצליח לאחר מאבק ארוך שנים להוכיח את חפותו אולם היא אינה פוטרת את כולנו מבדיקת השאלה מה קורה במערכת אכיפת החוק שעליה שניכם מופקדים.
לצערנו, פרשת ברנס מצטרפת לפרשות נוספות שנחשפו בשנים האחרונות שבהן נגרמו עיוותי דין קשים, כתוצאה מפגמים חמורים ומכוונים בעבודת המשטרה והפרקליטות. להלן מספר דוגמאות :
א. מ”ח 3032/99 – עמוס ברנס- בהחלטתה בעניין ברנס, קובעת כבוד השופטת דורנר: “ברי, שהתנהגות הכוללת מסירת עדויות שקר וחיפוי עליהן איננה נסבלת, וודאי מקום שהדבר מבוצע על ידי רשויות המדינה המופקדות על שמירת החוק והשגת צדק. אמון האזרחים במערכות השלטון והמשפט מותנה בכך שהצדק ייעשה וגם ייראה…
דומה, כי אין חולקים עוד, כי בטיפול המדינה בתיק הרצח שבו הורשע ברנס נפלו פגמים… השקרים והפגמים שנחשפו במשפטו של ברנס אינם בבחינת מעידה או שקר נקודתי של עד זה או אחר. הם מעוררים חשש ממשי כי עודף רצון של המשטרה והתביעה “לסגור” את פרשת הרצחה של רחל הלר גרם להם לא פעם, וגם לא פעמיים, להימנע מלדבוק באופן מלא באמת…”
ב. תפ”ח 4063/98 – פרשת מע”ץ – במקרה ידוע זה, חשף חוקר משטרה, לאחר שהנאשמים סיימו לרצות תקופות מאסר ארוכות, כי במהלך החקירה הוכו הנאשמים מכות ועברו מסכת קשה של התעללויות, כי נמסרו הודעות כוזבות לציבור בכל הקשור לפרשה, כי קציני משטרה העידו עדויות שקר בבית המשפט וגרמו ביודעין להרשעתם של חפים מפשע .
גם בפרשה זו לאחר שהוחלט על קיום משפט חוזר העדיפה הפרקליטות שלא לקיים את המשפט וחסכה מעצמה ומהמשטרה בירור נוקב במחדלי מערכת אכיפת החוק.
ג. מ”ח 4181/02 – עמוס סולמי – רק לאחרונה, ניתן פסק הדין בעניין סולמי, בו נקבע, כי עקב הפללה כוזבת של המשטרה, ישב סולמי בכלא בגין מספר עבירות, החמורה שבהן קשירת קשר לביצוע רצח.
הפרשה נחשפה לאחר שנים רבות, על ידי עו”ד דני מרוז, אשר שימש בעברו כקצין משטרה ביחידת התשאול, ובין השאר היה מופקד על התיק של סולמי. וידויו של מרוז, חשף, כי סולמי דיבר אמת כאשר טען, כי הוכה קשות על ידי חוקריו, וכי מעולם לא הודה במעשים המיוחסים לו, כפי שטענו חוקרי המשטרה.
כמו כן הודה מרוז, כי הסיבה ל”תפירת התיק” הייתה מתוך רצון “לסגור את התיק, בשביל דרגות…”
ועל כך אומר כבוד השופט אדמונד לוי: “נדמה, כי אין צורך להרבות מילים על חומרת דבריו של דני מרוז, ונדמה שתופעה זו צריכה להדיר שינה מעיניה של מערכת המשפט בכלל ומגופי החקירה בפרט, שהרי משמעותה היא שאפשר, כי מרוז וחבריו גרמו להפללתם של מי שלא חטאו…”
ד. ע”פ 4765/98- במקרה זה הטעתה התובעת את ביהמ”ש כאשר הצהירה, כי אין בחומר החסוי בכדי לתרום להגנת הנאשם אשר הואשם בעבירת רצח.
בערעור התברר, כי לא אלה היו פני הדברים, ועל כך אומר כבוד השופט קדמי: “זיכויו של המערער נעוץ בכך שהתביעה מנעה ממנו מידע חיוני להגנתו…” וכבוד השופט אילן קבע: “לו דבקה התביעה בעמדתה כי אין להסיר את החיסיון..
היה ניתן לראות בהתנגדותה להסרת החיסיון משום טעות גרידא. דא עקא, שבדיון הפומבי טענה התובעת באופן מפורש כי החומר החסוי אינו יכול להועיל להגנה. דברים אלה, מצערים שכן: “מטבע הדברים, מתייחס בית המשפט באמון למידע, אשר נמסר לו מפי עורך-דין´…”
ה. ע”פ 8402/00 – במקרה זה הורשע אדם בעבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים, ונידון לתשע שנים מאסר בפועל. גם כאן התביעה השתמשה בטענת חסיון למנוע מידע חיוני שיכול היה לזכות את הנאשם . רק בשלב הערעור התברר לנציגי המדינה, כי התביעה בערכאה הראשונה, נהגה בדרך פסולה, ועל כן נעתרה התביעה לבקשת הערעור ולביטול ההרשעה. אומר בית המשפט העליון: “יש להצטער שהבדיקה האמורה לא נערכה, או לא נערכה כראוי, במקרה הנדון, על ידי הפרקליט שייצג את המדינה לפני הערכאה הראשונה”.
מקרים אלו אינם יחידים, וקיימים כמובן מקרים נוספים בהם היו חריגות וחריקות במערכת אכיפת החוק.
2. פרופ´ אריה רטנר, ראש המרכז לחקר פשיעה, משפט וחברה באוניברסיטת חיפה, השתתף במחקר שנערך בארה”ב, ובדק כיצד “מצליחה” המערכת להרשיע חפים מפשע.
ב7% מהמקרים שנבדקו, התגלתה מעורבות של אנשי מערכת המשפט (חוקרים ותובעים), אשר ביודעין שיקרו מעל דוכן העדים, העלימו מידע, והחליטו “לתפור לנאשם תיק”. בדיקת המניע העלתה, כי במרבית המקרים הגורם היה להיטות יתר של אנשי המערכת לבצע את תפקידם, ולהוכיח, כי הם הביאו לתפיסתו ולהרשעתו של עבריין שסיכן את שלום הציבור.
על המצב בישראל בהקשר ללהיטות המגונה הזו ראה דברי דורנר בפרשת ברנס: “השקרים והפגמים שנחשפו במשפטו של ברנס אינם בבחינת מעידה או שקר נקודתי של עד זה או אחר.
הם מעוררים חשש ממשי, כי עודף רצון של המשטרה והתביעה “לסגור” את פרשת הרצחה של רחל הלר גרם להם לא פעם, וגם לא פעמיים, להימנע מלדבוק באופן מלא באמת…”
האמנם יכולים אנו לישון היום בשקט, מתוך ההנחה, כי “עודף הרצון” הזה התקיים בפרשת ברנס, ובה בלבד, או שמא יתכן כי “מוטיבציות” מעין אלו גרמו בעבר, וגורמות גם היום, לעיוותי דין במקרים נוספים???
להמשך הכתבה – לחץ על שורה זו.
Add Comment