מערכת יחסי הגומלין בין המנהיגות האזרחית והציבור מזכירה את השאלה לגבי הכלב ובעליו – מי מוביל את מי?
הרמטכ”ל לשעבר רב אלוף (מיל.) משה יעלון; “איבדנו את הבושה…”
“בתחומים מסוימים איבדנו את הבושה- הן לגבי אמות מידה ציבוריות והן לגבי השירות צבאי. אובדן הבושה מעיד על כרסום בסולם הערכים”- כך אמר היום הרמטכ”ל לשעבר רב אלוף (מיל.) משה יעלון בכנס בנושא “מנהיגות בישראל” שנערך באוניברסיטת חיפה.
יעלון, תקף בדבריו את המנהיגות האזרחית והביע מורת רוח מדרך התנהלותה. “מערכת יחסי הגומלין בין המנהיגות האזרחית והציבור מזכירה את השאלה לגבי הכלב ובעליו – מי מוביל את מי? ראיתי מקרים רבים בהם מנהיג קיבל החלטה המנוגדת לתפיסת עולמו המדינית והביטחונית כדי להיענות להלך רוח ציבורי ולייצר תקווה, גם אם ברור שהיא לטווח קצר ומסכנת אינטרסים לטווח ארוך. אפשר להגדיר זאת כמצב שבו המנהיגים בנו עגלי זהב בעוד שמצופה מהם לנפץ עגלי זהב”, אמר.
רצון המנהיגות בתמיכת הציבור מושפע, לדבריו, משיקולים זרים. “במקום אתיקה משחקים בזירה ספינים תקשורתיים, שחיתות ומניפולציות. כדי לשרוד, נוקטת לעיתים המנהיגות הפוליטית צעדים המנוגדים אפילו למדיניות שלה.
כדי לשרוד היא צריכה לרצות את הציבור, אך מה קורה אם הציבור מושפע מבעלי אינטרסים ושיקולים אחרים? המנהיגות האזרחית בישראל מתמרנת ואינה מובילה…”.
יעלון, הדגיש והוסיף; “נדמה לי, שבכל מה שקשור במנהיגות האזרחית בישראל, הדוגמה האישית אינה משחקת אותו תפקיד כמו במנהיגות הצבאית. הציבור הישראלי- הן אם מחוסר ברירה והן בגלל שחיקה בסולם הערכים- נוטה לסלוח למנהיגיו על עבירות בתחום טוהר המידות בתנאי שהם מספקים את הסחורה בתחומים אחרים”.
יעלון, ציין, כי במצב שבו רוב האנשים היושבים סביב שולחן מקבלי ההחלטות הם בעלי רקע צבאי בטחוני, חייבים לחזק גופים אזרחיים כמו משרד החוץ והמועצה לביטחון לאומי כדי שלא תהיה דומיננטיות לחשיבה צבאית בתהליך קבלת ההחלטות. “ההחלטה האחרונה לגבי מעמדו של יו”ר המועצה לביטחון לאומי מבטיחה את הנצחת המצב הקיים”.
רב אלוף (מיל.)יעלון, המליץ להאריך את תקופת הצינון במעבר בין הצבא לפוליטיקה. “יש להטיל תקופת צינון ארוכה במעבר בין צבא לפוליטיקה לטובת הדמוקרטיה וניקיון המערכות.
“תקופת הצינון הקבועה בחוק, שגם עליה לא תמיד מקפידים, עומדת על שישה חודשים והיא אינה מספקת. אני ממליץ על תקופה של שנתיים”, ציין יעלון, שאמר, כי ישנן לא מעט דוגמאות של קצינים שחברו לפוליטיקאים תוך כדי שירותם הצבאי.
“קצינים אלה מאבדים את יושרתם המקצועית והשיקולים שלהם זרים ולא ענייניים. יש חשיבות בהגדלת תקופת הצינון ויצירת הפרדה בין הצבא לפוליטיקה”.
