את התואר הנוכחי, קיבלה על חקר המוח המזדקן וחקר התנועה האנושית. ■ התמחתה גם במכון ויצמן בחקר התנועה של היד האנושית ורובוטיקה ■ פרופ’ אינזלברג; לא חשובה כמות הזמן שהאם מבלה עם ילדיה, אלא איכותו של זמן זה”…
תואר פרופסור על חקר המוח המזדקן וחקר התנועה האנושית לרבקה אינזלברג מהלל יפה בחדרה. צילום; ארכיונעים.
לרשימת נושאי תואר פרופסור בסגל הרפואי של המרכז הרפואי הלל יפה, בחדרה התווספה פרופסור (לא פרופסורית!) רבקה אינזלברג.
פרופסור רבקה אינזלברג, ילידת טורקיה, בת 46, נשואה עם שני ילדים, התחילה לעבוד במרכז הרפואי הלל יפה בשנת 1966, לאחר שאת לימודי הרפואה סיימה בטורקיה ואת התמחותה בנוירולוגיה עשתה בבית החולים איכילוב.
בשנת 2002 השתלמה באנגליה בנושא פרקינסון וכיום מנהלת מרפאת פרקינסון וזיכרון במרכז הרפואי “הלל יפה” שבחדרה.
פרופסור אינזלברג בחרה בלימודי רפואה, כיוון שחיפשה תחום בו תוכל ליצור קשר עם בני אדם – מטופלים וגם עמיתים לעבודה.
את ההתמחות בנוירולוגיה בחרה בשל העניין שיש לה במוח האנושי. בשל כך, התמחתה גם במכון ויצמן בחקר התנועה של היד האנושית ורובוטיקה, במחלקה למתמטיקה שימושית. עד היום משמשת מדענית אורחת במכון ויצמן.
את התואר הנוכחי, קיבלה על חקר המוח המזדקן, וחקר התנועה האנושית.
פרופ’ אינזלברג, מודה, כי לאישה, קשה יותר להתקדם בתחום, שרובו רופאים גברים. אך אם הרבה רצון והשקעה – הכל אפשרי. אישה צריכה להוכיח עצמה הרבה יותר מאשר גבר וגם בבית קשה יותר התפקוד, בפרט ששנות הפריון והולדת הילדים, הן במקביל לתקופת ההתמחות והתורנויות הכרורכת בכך. עזרה גדולה מצאה בפרגון ובתמיכה מצד הבעל והילדים.
“כשהתחלתי בלימודי התמחות באיכילוב”, מספרת פרופסור אינזלברג; “התייעצתי עם פסיכולוגית שעבדה במחלקה, ושאלתי איך אצליח להיות אמא טובה וגם להצליח בהתמחותי.
הפסיכולוגית ענתה לי, שבזמנו גם היא שאלה את עצמה אותה השאלה. כשפניתי לילדי, הם אמרו לי שהם מעדיפים אותי כך כמו שאני, כי כך, אני אמא יותר מעניינת.”
פרופסור אינזלברג; מדגישה, כי לא חשובה כמות הזמן שהאם מבלה עם ילדיה, אלא איכותו של זמן זה.
פרופסור אינזלברג, ממליצה לכל מי שרוצה להתחיל בלימודי רפואה; “הלימודים קשים, אבל זה בעצם הקושי הקטן. הקושי העיקרי הוא החיים של רופאה. אך למקצוע זה יש תחושה של סיפוק ושלמות פנימית. מי שמוכנה לדרך הקשה הזו, שהיא לא רק מקצוע אלא דרך חיים – שתלך על זה!”
פרופ’ אינזלברג, מסיימת בתחושת הסיפוק שיש לה מקבלת התואר; “שנים חיכיתי לקבלת תואר זה, ואני מרגישה שמחה פנימית וגאווה רבה”.
