מה ידעת, אבא? ידעת שגם אימא הייתה מלכה; היא הייתה המלכה שלך. אהבתם וכיבדתם. אהבתם והקמתם משפחה. זאת ידעת. אבל אבא, כשאתה נפגשת עם המוות, אימא נפגשה עם החיים… ומאז היא כבר לא מלכה. אימא אלמנה. שלושים ואחת שנים אימא אלמנה.
המכתב השנתי לאבא ארנסט רבינוביץ` ז”ל
הייתי כמעט בת תשע, כשאמרו לי ש… נפלת. אימא באה אליי בעיניים עצובות ואמרה לי במילים של שבת: “אבא נפל…”
האם גם אתה היית אומר זאת כך?
באותה שנה, התחיל מעמדי בכיתה להתבסס… ואתה הרי יודע: ל“מלכת הכיתה“ יש הכול… או כמעט הכול…
זה משנה אם היא יתומה מאב?
גם למלכות אין אושר מוחלט, אך יש להן מעמד והן עסוקות והן יפות, הן מצליחות והן שאפתניות… למלכות כיתה אין זמן לבכי ולנהי.
הייתי בת תשע כשנפגשת עם “הסוף“. קוראים לזה: מוות.
אתה קראת לזה: “הסוף“.
אתה נפגשת עם המוות ואני נפגשתי עם החיים.
אתה נפלת, ואני הייתי צריכה לקום.
אתה הגעת אל “הסוף“ ואני הגעתי אל ההתחלה.
אימא, קברה אותך בבית עלמין אזרחי.
שם (כך היא חשבה) תוכל גם היא לשכב לצדך בבוא היום… תחת פרחים וצמחים שהיא תטפח באהבה, לזכר אהובה, לזכר אהבה שהגיעה אל “הסוף”, אל הסוף שידעת.
טל, בת תשע, משחקת עם אבא. הייתי כמעט בת 9, כשאמרו לי שנפלת
מה ידעת, אבא?
ידעת שגם אימא הייתה מלכה. היא הייתה המלכה שלך. אהבתם וכיבדתם. אהבתם והקמתם משפחה.
זאת ידעת.
אבל אבא, כשאתה נפגשת עם המוות, אימא נפגשה עם החיים… ומאז היא כבר לא מלכה.
אימא אלמנה.
שלושים ואחת שנים אימא אלמנה.
אימא הייתה לאלמנת צה”ל, והיא קברה את אהובה בבית עלמין אזרחי, כדי שבבוא היום תוכל לנוח לצידו, לצד הגבר שאהבה, לצידך.
כך היא רצתה.
כך היא תכננה.
אבל אתה נפגשת עם המוות, ואימא נפגשה עם החיים…
חודש לא הספיק לעבור מאז לכתך מעמנו.
אימא הגיעה אל חלקתך, כדי לטפח את ששתלה באדמה מעל לראשך הנח והנה לתדהמתה היא גילתה, כי השתילים נעקרו ממקומם, נרמסו, הושחתו ביד גסה, ברוע לב ובכוונה שחורה… השתילים העדינים
שהחלו להיאחז באדמה ולצמוח בשמש אביב, נקרעו ממקומם והושלכו לראווה… בכוונה… בכוונה.
ללמדה, כי עליה לשלם לאיש ששומר על המתים שישמור גם על הפרחים ששתלו הנותרים בחיים.
בוכייה בתוך לבה, אישה יפה וגאה, היא עמדה והביטה נכוחה בפרחים ששתלה רק לפני ימים אחדים בידיה הריקות ממך.
כך היא עמדה המומה מול הגינה הקטנה שהושחתה, מול הצמחים שהשקתה בדמעות השייכות לאהובה, מעל אבא שלי המת.
ארנסט רבינוביץ’, בשירות הצבאי: אתה נפלת, ואני הייתי צריכה לקום…
איך יכול היה?
“דמי שמירה“ הוא דרש.
לא ביקש.
אף לא רמז.
הוא איים.
הוא איים על אלמנה.
זה היה מפגש מכוער עם החיים.
אימא קברה אותך בבית עלמין אזרחי.
שם (כך היא חשבה) תוכל לשכב לצדך בבוא היום… אך מישהו חשב אחרת… הוא לא היה מלך, גם לא נסיך… הוא היה הגנן, והוא הכיר את החיים, הוא הרי חי אותם כבר שנים… בזכותך, בזכות
המתים.
אימא העבירה אותך אל בית העלמין הצבאי שבקרית שאול.
אימא לא הצליחה לשמור לבד על קברך… והיה זה לתפקיד המדינה.
■ ■ ■ אודות הכותבת;
טל רבינוביץ’ – סופרת פובלציסטית ומרצה. ישראלית, ציונית, אוהבת את הארץ ובפרט את חיפה. עוסקת בלימוד משפטים ובכתיבת מאמרים ורשימות בנושאי חברה, נשים, חינוך, אלימות במשפחה ואפילו כדורגל בעקבות הבן המשחק במכבי חיפה…
אימא לארנון, איתמר ויונתן.
ילידת 1966, בוגרת האוניברסיטה העברית (תואר ראשון בחינוך ובהיסטוריה של עם ישראל, תואר שני בחינוך מיוחד), מלמדת אנגלית בתיכון ייחודי בצפון הארץ, מתמחה בהוראת אנגלית לליקויי שמיעה.
הטור האישי של טל רבינוביץ’
מופיעה עם ספריה לילדים בבתי ספר, בגנים, בספריות ובמתנ”סים – מטעם “אומנות לעם” ומקיימת “מפגשים עם סופרת” גם באופן פרטי. מרצה בפני נוער, בפני אנשי מקצוע ובפני קהל מבוגרים מעורב על ספרה האוטוביוגראפי: “כלה ונחרצה” (בהוצאת ספרית הפועלים) ועל ספרה החדש: “עורך הדין לשירותך” (בהוצאת ש”י – הוצאה משפטית).
המעוניינים להגיב או ליצור קשר, יכולים לפנות דרך כתובת האי-מייל tal-r@israel.net או להתקשר ל: 052-6010282. מען למכתבים: ת”ד 9272, חיפה.
הכותבת טל רבינוביץ’, הינה סופרת, מרצה ומורה בחינוך המיוחד בבית ספר תיכון ומלמדת בנושא התמחותה הוראת אנגלית לילדים ליקויי למידה. המעוניינים ליצור קשר עם הסופרת יפנו לאתר האישי; טל רבינוביץ’.
Add Comment