בישראל נפטרים כ-38 אלף איש בשנה. קבורתם צורכת כ-500 דונם בשנה, יחד עם שטחי ההפרדה הנדרשים מסביבו (על פי חוק התכנון והבניה). הקמת מבני הקבורה כרוכה בהשקעות, הנאמדות ב-6,500 ₪ למקום קבורה בודד.
ישראל, מחיר הקבורה בקרקע; 500 דונם בשנה. צילום ארכיונעים, אילוסטרציה.
מדינת ישראל מאבדת מדי שנה 500 דונם של קרקע לצורך קבורתם של 38 אלף איש הנפטרים בארץ בשנה, כך עולה מתחשיב שערך בית הלוויות “עלי שלכת” על פי נתוני האגף לתכנון ופיתוח במינהל מקרקעי ישראל. התחשיב כולל את השטח המוקצה לקבורה עצמה, לפי 250 קברים לדונם בקרקע מישורית, את ההקצאה לשטחים ציבוריים בבית הקברות וכן מגבלות בניה בסמוך לבית הקברות על פי חוק התכנון והבניה.
באמצעות הקבורה מדינת ישראל מבזבזת את המשאב היקר והמתכלה ביותר שלה, שהוא הקרקע. מדובר בשטחים שאובדים לעד מאחר ועל פי המסורת היהודית בית קברות נותר מקודש לעד. זאת בשונה מדתות אחרות שעל פי אמונתן שטח בית הקברות כבר אינו קדוש לאחר מספר דורות.
יש לזכור, שמאחר שבתי הקברות צריכים להיות ממוקמים במרחק סביר ממקום הישוב, הקרקעות שאובדות נמצאות ברוב המכריע של המקרים באזורים מבוקשים, שיהפכו למבוקשים עוד יותר בדורות הבאים.
הפתרונות השונים של קבורה רוויה (בקומות) יכולים להקל על הבעיה אבל הקמתם כרוכה בהשקעת כספי ציבור. הקמת מבני הקבורה כרוכה בהשקעות, הנאמדות ב-6,500 ₪ למקום קבורה בודד. המימון אמור לבוא מרשות הדתות, כלומר; שוב מימון כספי הציבור. כתוצאה מכך, למרות החלטות העבר לעבור לקבורה רוויה, בפועל מתעכבות ההשקעות למטרה זו בכמעט כל בתי העלמין.
בית הלוויות “עלי שלכת” הוא הראשון והיחיד בישראל המציע חלופה לקבורה – שריפת הגופה. לדברי אלון נתיב, מנכ”ל “עלי שלכת”, זהו הפתרון הנכון והיעיל מבחינת האינטרס הלאומי לטווח הארוך.
השריפה נעשית בתוך מערכת סגורה בלי זיהום הסביבה. קרובי משפחתו של הנפטר מקבלים את האפר ויכולים להחליט אם לשמור אותו בבית או במקום אחר או לפזר את האפר במקום שהיה אהוב על הנפטר.
גם במקרה בו המשפחה מחליטה לקבור את האפר, קבורת האפר אינה תופסת מקום רב. כלומר; לשריפת גופות מנקודת המבט הלאומית יש שלושה יתרונות בולטים; חיסכון עצום בקרקע, עלות השריפה לעומת הקבורה מהווה חיסכון כספי ניכר ובנוסף זו הדרך האקולוגית הנקייה ביותר.
