החברה הדתית מכוונת את האישה כבר מגיל צעיר להצליח בתפקידיה כאם וכרעיה ודואגת לתת חשיבות יתרה לפעילותה התוך ביתית ופחות חשיבות להופעתה החיצונית ולפעילויותיה מחוץ לבית.
נערות דתיות נותנות דגש ומפנימות ערכים מסורתיים כמו צניעות ופשטות
ככל שנערה דתית יותר, כך יהיו לה פחות הפרעות באכילה – כך קובעת פרופ’ יעל לצר מבי”ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה שבדקה במחקר ייחודי וראשון מסוגו את הקשר בין מידת דתיות, ערך עצמי, דימוי עצמי והפרעות באכילה.
במחקר שנערך בשיתוף שירה גפן ופרופ’ אורה גילבר מביה”ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה השתתפו 320 נערות דתיות בכיתות ט’-י”ב שמילאו שאלונים שעסקו בין היתר במידת דתיותן, עמדות והתנהגויות הקשורות בהפרעות אכילה שלהן ודימוי הגוף שלהן.
הממצאים הראו, כי ככל שרמת הדתיות מגובשת וגבוהה יותר כך יפחת הדחף לרזון, יעלו הערך העצמי, דימוי הגוף ומידת שביעות הרצון מהגוף וכן תפחת ההתעסקות הרבה סביב אוכל ומשקל.
אחד ההסברים האפשריים לממצאים, הוא, כי החברה המערבית מקדשת את הרזון כערך חשוב, כמייצג את היופי וכביטוי לשליטה עצמית, עצמאות וסטטוס חברתי גבוה. לעומתה, החברה הדתית מכוונת את האישה כבר מגיל צעיר להצליח בתפקידיה כאם וכרעיה ודואגת לתת חשיבות יתרה לפעילותה התוך ביתית ופחות חשיבות להופעתה החיצונית ולפעילויותיה מחוץ לבית.
“הדבר מהווה מעין הגנה על הנערה ומונע ממנה לפתח חוסר שביעות רצון מגופה וכתוצאה מכך הפרעות באכילה”, אמרה פרופ’ לצר וציינה, כי נערות דתיות גם נותנות דגש ומפנימות ערכים מסורתיים כמו צניעות ופשטות יותר מאשר יופי והופעה חיצונית.
“סגולותיה החשובות של האישה, כפי שכתוב בהלכה, הן תכונותיה הפנימיות ועקרונותיה המוסריים ולא יופייה. במקום לעסוק בשליטה על הגזרה והמשקל מתמקדות הנערות באורח חיים קפדני ובקיום המצוות ככתוב; ’כבוד בת מלך פנימה’”, ציינה החוקרת.
להתגבשות הזהות סביב ערכי הדת יש ערך מגן מפני הפרעות אכילה”.
עוד נמצא המחקר, כי ככל שהנערה הדתית תהיה צעירה יותר ורמת האמונה הדתית שלה נמוכה יותר היא תדווח על תופעות רבות יותר הקשורות להפרעות אכילה. “הנערות הצעירות אינן בוגרות מספיק ועדיין לא גיבשו את זהותן ולכן הן מבולבלות גם בנוגע לזהותן הדתית, לערכים ולחלוקת התפקידים בין המינים בבית.
הדבר נותן את ביטויו גם בערך עצמי ודימוי גוף נמוכים יותר”, אמרה פרופ’ לצר והדגישה, כי; “תופעה דומה של בלבול זהות קיימת גם בקרב מקבילותיהן בחברה החילונית. לעומתן אצל הבוגרות החילוניות, הבלבול הערכי והתפקודי כאישה בחברה הולך ומתעצם עם העלייה בגיל והדבר בא לידי ביטוי בהתעצמות ההתנהגויות של הפרעות באכילה בגילאי 16-17”.
פרופ’ לצר, סבורה, כי; “עובדה זו, מחזקת את ההסבר לפיו להתגבשות הזהות סביב ערכי הדת יש ערך מגן מפני התפתחות הפרעות אכילה”.
“הנערות הדתיות המבוגרות יציבות יותר מבחינה דתית וחברתית” סיכמה פרופ’ לצר והמליצה לבנות תכנית התערבות לצעירות דתיות בגיל 12-13 המהוות קבוצת סיכון לפיתוח הפרעות אכילה, בכיוון של גיבוש זהות נשית ערכית, העצמה והדרכה.
Add Comment