אם רואה נהג, כי יש מקום חניה סביר, הסברה היא, כי ישבו המוסמכים לכך והחליטו שמותר באזור זה לחנות…
שופט, טננבויום; “נהג איננו צריך לחקור ולדרוש במופלא ממנו”
בית המשפט לענייני תעבורה בירושלים, זיכה נאשם מאישום בעבירה על תקנה 71(1) לתקנות התעבורה התשכ”א – 1961 (הפרעה לתנועה).
הנאשם החנה את רכבו שלא בחניה המסומנת באדום – לבן ובלא שיהיה במקום תמרור האוסר חנייה שם. לגרסת המאשימה, החניה במקום זה מהווה הפרעה לתנועה, שכן נתיב הנסיעה מסומן בחץ המורה על פנייה ימינה. ועל כן, רכבים המעוניינים לפנות ימינה, צריכים לעקוף את הרכב החונה ובכך נגרמת ההפרעה לתנועה.
השופט אברהם טננבויום קבע, ש”במקרה זה, הכלל צריך להיות ברור וחד משמעי. בדרך כלל, קיימת חזקת תקינות ונהג איננו צריך לחקור ולדרוש במופלא ממנו. נהג צריך להיות צייתן ולא חוקר תנועה.
אם רואה נהג, כי יש מקום חניה סביר, הסברה היא, כי ישבו המוסמכים לכך והחליטו שמותר באזור זה לחנות.
אם קבעה הרשות שמותר באזור מסוים לחנות, חזקה עליה שעשתה את מלאכתה נאמנה”.
השופט, טננבויום, הוסיף, כי; “כלל זה אינו מוחלט. נהג הוא צייתן לחוק אך איננו רובוט…. לא תמיד תהיה זו הגנה לנהג לטעון; “התמרור לצידי”. זאת משום שכל נהג חב חובת זהירות אפילו התמרור הוא קלוקל. אך בדרך כלל, אם אין מדובר בליקוי ברור וקשה בשיקול הדעת של הרשות, תהיה זו טענה טובה”.
נקבע, כי במקרה הנדון, כאשר מסומן קטע לפני ואחרי המקום שבו חנה הנאשם, הרי שכל אדם סביר יבין שבקטע זה מותר לחנות.
גם אם צדקה השוטרת שהרחוב הוא רחוב עמוס וכל חניה בצד הימני תהווה הפרעה לתנועה, הרי לא לנאשם עליה לבוא בטענות, אלא לרשויות האחראיות על תמרור וסימון הכביש.
מתוך ת 15735/05, מדינת ישראל נגד קמחי יחיאל.
____________
* הכותבת אורנית אבני-גורטלר, עו”ד, נמנית על צוות אתר המשפט הישראלי “פסקדין” באדיבותו הובאה ידיעה זו.
