ארבעה מכל עשרה תושבים בנתניה הוא קשיש או גמלאי. בעקבות יום הקשיש הבינלאומי, אתמול נחשפו נתונים מזעזעים; אחד מכל חמישה קשישים סובל מהתעללות, אחד מכל ארבעה קשישים נאלץ לוותר על תרופות באין כסף ואחד מכל שלושה קשישים נאלץ לוותר על חימום ביתו בחורף.
בערב שבת, לפחות זה, היא תאכל סלט…
ביאטריס, בת השבעים, עדיין לא סיעודית ולא גריאטרית, חיטטה בצהרי שישי במכולת האשפה הירוקה, הממוקמת ברחוב המרכזי בשוק העירוני. היא גרה בקרבת מקום. ירקן נחמד שראה אותה מחטטת באשפה, מחפשת מזון, הכין בעבורה שקית עם פירות וירקות. לקול השרון הוא סיפר, שבכל שבוע חוזר המראה העצוב, בו קשישים מחפשים באשפתות אוכל. כך הפכו האנשים שייסדו הקימו את המדינה לעול ולאבן ריחיים על צוואר האומה – המקומון קול השרון, המופיע השבוע חושף מה קורה בנתניה.
גם מחזיק תיק הרווחה בעיריית נתניה, חבר המועצה קובי לוי, נתקל בכל יום מחדש באותן התופעות. “עמותות החסד מעבירות יותר ויותר סלי מזון ומצרכי בסיס לקשישים. המדינה, עם הקיצוצים למיניהם פשוט מחסלת אותם לאט לאט”.
על-פי הנתונים הקיימים, ארבעה מכל 10 מתושבי נתניה מוגדר כקשיש או גמלאי. “הבעיה העיקרית היא לאתר את הקשישים שבאמת זקוקים לעזרה ואין לאף אחד קשר אתם”, מסביר עו”ד יואל אלראי, יו”ר העמותה למען הקשיש בנתניה.
אלראי, ממשיך; “תופעות בנתניה של קשישים וגמלאים שפשוט לא מסוגלים לשלם עבור תרופות, ומשתמשים רק בחלק מהכמות למרות שמדובר בתרופות יומיומיות ובטיפולים סדירים, מוכרות לנו לצערי”.
עו”ד אלראי; הקשישים לא ציבור שיוצא בהפגנות
בנתניה מתגוררים עשרות אלפי גמלאים או קשישים, אשר חלק גדול מהם סובל מתזונה לקויה, טיפול תרופתי חסר או הזנחה פושעת מצד בני המשפחה או המוסדות המטפלים.
התופעה הזו, אינה נחלתה הבלעדית של העיר נתניה, אלא מדובר בתופעה כלל ארצית.
ואולם, בנתניה, בניגוד לערים רבות אחרות, פועלים מספר ארגונים המנסים לסייע באיתור הקשישים ובטיפול בהם – פעולות אותן המדינה אינה מבצעת מזה תקופה ארוכה – בעיקר בשל קיצוץ תקציבי מזדחל במשרדי הממשלה, אשר משיתים זאת ישירות על ציבור הקשישים.
דוגמא לניסיון מקומי להתגבר על חידלון המדינה, הוא ביוזמה המשותפת של העמותה למען הקשיש בנתניה וגם ארגון גמלאי העירייה לרכישת רכב שכל תכליתו הוא הסעת הגורמים המתנדבים לבתי קשישים מנותקי קשר במטרה לעזור להם לשרוד את היום-יום.
“הממשלה כגוף יודעת, שההשקעה בחינוך מצטלמת טוב יותר. בכל משרדי הממשלה יודעים, שהקשישים לא משתייכים לציבור שיוצא בהפגנות סוערות כדי למנוע קיצוץ בסל התרופות או קיצוץ בקצבאות. הממשלה אולי לא מקצצת בכוונה, אבל פשוט נוח לה יותר”, סיכם עו”ד אלראי.
חבר מועצה לוי; המדינה, עם הקיצוצים מחסלת אותם לאט
הקשישים בנתניה, מהווים חלק נכבד מאוכלוסיית הנזקקים בעיר הצורכת את שירותי בתי התמחוי הרבים הפזורים בה.
גלי העלייה הגדולים שהגיעו לעיר, הרמה הסוציו אקונומית הנמוכה של חלק מן התושבים וגם חוסר התמיכה של מוסדות הממשלה בעירייה, הובילו למצב אבסורדי ממנו עולה, כי אחד מכל ארבעה קשישים מוותר על תרופות בשל מחסור בתקציב ואילו אחד מכל שלושה נאלץ בימי החורף הקרים לוותר על חימום.
עם קצבה חודשית העומדת על 1,200 שקלים ועם הוצאות רפואיות תופחות, ניצב הקשיש מול אחת הדילמות הגורליות בחייו: להיות בריא ורעב או חולה ושבע – דילמה איתה נאלצים להתמודד יום-יום יותר מ-20% מכלל הקשישים במדינת ישראל.
על-פי נתוני ארגון העובדים הסוציאליים, אשר פורסמו במיוחד לרגל יום הקשיש הבינלאומי, אתמול (רביעי, 22.2.2006) עולה, כי אחד מכל חמישה קשישים בישראל סובל מאלימות מצד קרובי משפחה והתעללות סביבתית מצד גורמים שונים כפקידי מוסדות ממשלתיים ובנקים.
בנתניה מפעילה העירייה מערך עובדים סוציאליים המנסה לדאוג לרווחת הקשיש בעיר, הן במסגרת טיפולית מוסדרת והן באמצעות תמיכה וסיוע במטלות יומיומיות ואולם מנתונים שהגיעו לידי כתב קול השרון, עולה, כי בהעדר סיוע תקציבי – ממשלתי וחוסר רצון בין-משרדי ממשלתי למציאת פתרון, נאלץ עובד סוציאלי אחד בממוצע להתמודד עם יותר מאלף קשישים הנזקקים לעזרתו.
קשיש; להיות בריא ורעב או חולה ושבע
בישראל, חיים כיום קרוב ל-115 אלף קשישים סיעודיים, הנזקקים לטיפול סיעודי בדרגה כלשהי. אותם קשישים, הנפגעים העיקריים משינוי הגישה הכלכלית במדינה, ספגו במהלך ארבע השנים האחרונות קיצוצים קיצוניים בקצבת הסיעוד, המשפיעה בהתאמה על המוצרים להם זכאי כל קשיש: מחיתולים וכלה בכביסה נקייה.
כיום, נאלצים העובדים הסוציאליים להפנות את אותם הקשישים לעמותות, המעניקות להם רק מעט מן האמצעים להם נזקק קשיש בחיי היום יום – זאת כאשר אחד מכל ארבעה המוגדרים עניים בישראל הוא קשיש לפי פרסומי ועדת המחקר של הכנסת.
ביאטריס, בת השבעים, שמתקשה לדבר עברית למרות שעלתה לארץ בסוף שנות השישים ממרוקו, צחקקה במרירות כשנשאלה, רגעים ספורים לאחר שקיבלה מאותו ירקן חביב בשוק שקית ניילון עם מעט ירקות ופירות טריים, כיצד היא מסתדרת; “אני משתדלת לחיות”, ענתה והחלה לצעוד לביתה. בערב שבת, לפחות זה, היא תאכל סלט…
