גב’ שלי יחימוביץ; אני יותר מחושד בך, שאת נהנית מכל רגע נוכחי בפוליטיקה, ואינני סומך ובטוח שזה לטובת הציבור שגם אם לא ירצה, ייאלץ להכניסך לכנסת, כי ככה עובדת המערכת הקומפקטית של הבחירות למפלגות.
Nissim_Gabbay_t180k-n_2005_02.jpg
אין זה סוד שהפוליטיקה נקייה מתככנות… הרי עו”ד נבות מגן בחירוף נפש על הפוליטיקאים שסתם עמך נטפלים אליהם באשר לרמתם המוסרית הנמוכה כביכול, שיכחת בוחריהם לאחר הבחירות מיד בעקבות הצמדת קידומת ח”כ לשמם… וכו’.
עו”ד ג’ינג’י אחר לעומתו, לא קונה את טיעוניו – ואפילו מעז לטעון שהשחיתות הפכה נורמה שהציבור אינו יכול לתקן אותה. אי אפשר למעשה להילחם כנגד מערבולת התככים שמערימה המערכת.
אני טוען, שמעבר לעובדה שהים אותו ים, והשחיתות אכן הוטמעה בחיינו כנורמה אומללה שלאורה העמום נחייה – הכל למעשה מתחיל בסיבה הפנימית של כל אינדיבידואל בעצם ריצת האמוק שלו לפוליטיקה.
יתכן וסיפורים קטנים אינם בדיוק ההוכחה לכל התעצמותן של השחיתויות בעתידו של המועמד המתחיל דרכו בסבך הביצה הפוליטית – אבל למה שלא אביא סיפור קטן להמחשה?
לפני הרבה שנים… החלטתי להתמודד לכנסת בתוך רשימת “העבודה”. מניעיי היו לבטח אפלים ותאבי בצע (כפי שיש טוענים כאלה המבינים בעניינים אלה…) – אבל בינתיים, החלטתי להביא עימי את המסר המקצועי של מומחה תחבורה הרוצה להפחית את הקטל בדרכים.
המסר שיצא ממני – “נקנה” ע”י רבים.
פעילים רבים מהמפלגה החלו יוצרים עימי קשר, והיו אף כאלה שהאמינו שיש לי מקום כמעט בטוח בכנסת ההיא אליה שמתי פעמיי. אחת מאלה שקיבלה על עצמה לראיין אותי… הייתה שלי יחימוביץ, בהיותה אז בתוכנית “הכל דיבורים” ברשת ב’.
דיסקסנו על תוכניותיי, הבאתי בפניה מספר מסרים מקצועיים… והאמת… היא בעצמה אמרה בשידור חי שאיננה מבינה כל כך בתחום הזה. יותר מכך; רמזה לי, כי הנושא לא כל כך מעניין לצורך “ריצה” פוליטית.
יחימוביץ’; חושבת לערוק לפוליטיקה שם כנראה הדשא ירוק יותר בעיניה…
לקראת סוף הראיון, כהרגלה של שלי בנבירה אישית בלתי מסויגת, שאלה אותי; “תגיד נסים, נכון שאתה מנצל את הבמה כאן בתוכנית שלי, כדי לקדם עצמך פוליטית?”.
האמת? הייתי המום. הרי ברור שהתקשורת היא האמצעי היחיד כמעט שיש למועמד לאיזשהו תפקיד ציבורי להביא מסרו לאומה והשאלה נראתה לי גם מוזרה וגם לא במקומה.
“בוודאי” עניתי לה בתמימות. בזה נגמר אותו ראיון.
הבעיה הייתה לאחר מכן… מאז ועד היום, לא נכנסתי יותר לתוכנית “הכל דיבורים”… יעני, כי “חטאתי” ברצוני להביא מסר תחבורתי לנהיגה נכונה, מלחמה בתאונות הדרכים… שאני טוען, כי ניתן לעשות בנושאים אלה רבות… רחמנא ליצן.
למה אני מעלה עניין זה?
כי החיבוק הענקי של עמיר פרץ את החוצה קווים מהתקשורת לפוליטיקה – ראינו כולנו, והרמנו חלקנו גבה, ואחרים פערנו פה. לא שזה אסור.
אולי דרושה תקופת צינון…
לא שאין כאן חיבור בין דעתנית שמאלנית, למפלגה עם אג’נדה של איש כלבבה… אלא שיש כאן בעיקר; צביעות.
שלי יחימוביץ מביאה בעיקר את הפרסום הרב שלה בתקשורת. היא קיבלה חשיפה אוטומטית של עיתונאית – ואת כל הכבודה הזו הביאה באופן בלתי אמצעי ישר למרכז הזירה הפוליטית.
גבריאלי; נכנסה לפוליטיקה בדרך הרבה יותר שקופה…
יכול מאוד להיות שזה לגיטימי, וכל זמר או שחקן רשאי לנצל חשיפתו לתקשורת – לצרכים פוליטיים עתידיים.
אבל עיתונאית, שלכאורה, הייתה צריכה להיות ניטראלית… היודעת שמקומה הסופי אינו דווקא מאחורי המיקרופון… החושבת לערוק לפוליטיקה שם כנראה הדשא ירוק יותר בעיניה… שהיא תהא זו, שתחשוד באזרח קטן, שיש באמתחתו מעט “סחורה” למכירה לציבור… ולקטול אותו בניסיונו התמים להביא מרכולתו באופן לגיטימי?
גב’ שלי יחימוביץ; אני יותר מחושד בך, שאת נהנית מכל רגע נוכחי בפוליטיקה, ואינני סומך ובטוח שזה לטובת הציבור שגם אם לא ירצה, ייאלץ להכניסך לכנסת, כי ככה עובדת המערכת הקומפקטית של הבחירות למפלגות.
את יודעת מה?
ענבל גבריאלי שלא כל כך אהבת את דרך כניסתה לפוליטיקה – נכנסה בדרך הרבה יותר שקופה, מזו שלך.
__________
גילוי נאות; הכותב היה חבר ועידת מפלגת “העבודה”, חבר רשום כיום במפלגת “העבודה” – ועומד לבחור בבחירות לכנסת ה-17 ב”ליכוד” ובבנימין נתניהו לראשות הממשלה.
