בדיוק 5 חודשים עברו מאז פיגוע הדמים בקניון השרון והנערה ל’ בת ה-16 מתקשה לחזור לחיים ולענות על השאלות כיצד הפכה מי שהוגדרה לפצועה קל לפצועה עם סיכויי החלמה קלושים וכיצד מדינה מאלצת אותה להיפגש עם עוני מאולץ
משפחה בהתפרקות; לפני כשבוע ביקשה אמה של ל’ (שם מלא שמור במערכת) לקנות בגדים לבתה. שתיהן יצאו ביחד לחנויות, הסתובבו וטיילו. מרבית הבגדים היו יקרים מדי לאם, שמאז הפיגוע לפני כארבעה חודשים, התהפכו חיי המשפחה והפכו קשים מנשוא כלכלית ופסיכולוגית.
הנערה ל’, בת ה-16, מנתניה; מטופלת קבוע אצל פסיכולוג
כשנמצא בסופו של דבר הבגד, סירבה הבת לרכוש – החשש שלה, הבושה שהיא חשה בגופה המצולק והמגויד, מנעו בסופו של דבר את רכישתו.
ל’, תושבת נתניה בת 16.5, נפצעה בפיגוע בחודש יולי האחרון, במעבר החצייה סמוך לקניון השרון.
ל’, שהוגדרה כפצועה קל, עם כוויות המעטרות 17% משטח גופה, אושפזה במצב של טראומה במחלקת הילדים במרכז הרפואי לניאדו. צלקות היפר-תרמיות הגדירו הרופאים את מצבה והיא אושפזה לטיפול שנמשך בתחילה כחמישה ימים.
בעודה מספרת את סיפורה, כשהיא ישובה ומכווצת כבתנוחת עובר, לא קשה היה להבחין בתמימותה של הנערה; “לאחר חמישה ימים בלניאדו, הועברתי לשניידר. שם הוסיפו לטיפול במשחות האנטיביוטיות שקיבלתי גם בדיקת פלסטיקאי וסדרת טיפולים הכוללים שפשופי כוויות ומקלחות”, היא תיארה את אשר עברה.
בשניידר החליטו לשחרר את ל’, כעבור עשרה ימים. אלא, שעברו עוד עשרה ימים בבית, בהם הגיעה בכל יום למר”מ והתמכרה למשככי כאבים, כדי שיוחלט לאשפזה לעוד עשרה ימים בשניידר. כך עברו להם 35 ימים, ב”ריצות” מבית חולים אחד לאחר, ימים בהם הכוויות והכאב הנלווה מאיימים להפוך את עולמה. היום הפך ללילה והלילה הפך ליום.
עוד חודשיים עברו בביקורות רפואיות אחת לשבועיים, בהם התגלתה צלקת בגבה שהתבררה כדלקת וטופלה, חליפות לחץ 24 שעות ביממה והורים שנאלצו לשנות את כל שגרת חייהם ולהיקלע בעקבות כך, לקשיים כלכליים ולמינוס אימתני בחשבונות הבנק, בעקבות המצב.
נקודת השבר
בני משפחתה של ל’, אב שכיר ואם שאינה עובדת, הסתדרו כמעט ללא בעיות מיוחדות עד לאותו פיגוע שהרס את חייהם; “חיינו כמו כולם”, מספרת האם. “היו מינוסים, אבל ברוך השם, מעולם לא נזקקנו לעזרה מיוחדת”.
בחודשיים הראשונים, נאלץ אבי המשפחה, להפסיד ימי עבודה רבים – ימי עבודה שהוכרו על-ידי הביטוח הלאומי ואולם על עשרות לילות בהם הוא נותר ער לצד בתו בביתו, אם בשל משברים רגשיים ואם בשל צרכיה הפיסיים שבעקבותיהם הוא פשוט מתקשה לתפקד במהלך היום, החוק היבש לא מכיר בכך.
אנחנו משפחה רגילה שנקלעה לסיטואציה קשה. הפיגוע ביולי 2005
גם ההוצאות הרבות, חלקן הגדול רפואיות, כדוגמת שתי חליפות לחץ בעלות של 3,000 שקלים לכל חליפה, עלותם אומנם מוכרות על-ידי הביטוח הלאומי. ואולם, בעוד שבמשפחה מבוססת מרגע ההוצאה הכספית ועד קבלת הכסף מביטוח לאומי לאחר כחודש ויותר היו מצליחים לשרוד, הרי שבמשפחתה של ל’, לא האמינו שיהיו אי פעם “נותני אשראי” והם (ההורים) הגיעו למצב בו לא נותר כסף אפילו לרכישת מזון.
“בפעם הראשונה בחיי, מספר שבועות לאחר הפיגוע”, מתארת האם בעיניים אדומות מחוסר שינה; “אזרתי אומץ ופניתי לאגף הרווחה בעירייה. אין לי תלונות. הם, ממש כמו בביטוח הלאומי, עשו ועושים הכל למעננו, אבל עדיין מדובר בהליך איטי”, מתארת האם ולא שוכחת לשבח שתי עמותות מחדרה שתרמו כספים ופעם אחת תלושי מזון ואת עובדת העירייה חנה חקאק “שהיא כמו מלאך”, היא מציינת.
במהלך השיחה עם ההורים, שהודו, כי לקראת כל סוף חודש הם חרדים שלא יוותר בידיהם מספיק כסף לרכישת מזון, נכנסה האחות הצעירה. ילדה מתוקה בגן הילדים וסיפרה שאחותה ל’ קצת עצובה.
ל’, שתכננה ללכת לסבתא שלה, התקשתה בבחירת הביגוד המתאים. היא מקפידה לבחור בגדים ארוכים המסתירים את חליפת הלחץ שהיא עוטה על גופה. אמה של ל’ נאנחה וסיפרה, שבאותו בוקר הראתה לה ל’ את הצלקות בהביטה במראה ושאלה אותה אם חל שיפור מסוים.
“החלום שלי הוא להתעורר בוקר אחד ולחזור להיות הילדה המתבגרת שהייתי”, מנסה ל’ לתאר את מצוקותיה. כמי שמטופלת באופן קבוע אצל פסיכולוג, נדמה, כי הדבר שמפריע יותר מכל לנערה המתבגרת ל’, היא אותה תחושה של גוף שלם, שיכול לאפשר לה ללבוש כל בגד בו היא חפצה.
הצלקת בגבה התבררה כדלקת וטופלה, חליפות לחץ 24 שעות ביממה
לא רק פגיעה נפשית בעקבות הטראומה ונזק גופני וכלכלי קשה נגרמו לנערה ל’ ולמשפחה, אלא גם קושי רב בלימודים.
ל’, שנחשבה לתלמידה מצוינת, נאלצה לוותר על 5 יח”ל במקצוע ערבית כדי שלא ישאירו אותה כיתה. כתוצאה מהטיפולים הרבים מחסירה ל’ ימי לימוד רבים. נכון שהמדינה עוזרת בשיעורי עזר באנגלית ומתמטיקה, ואולם למקצועות הנוספים דורשת המדינה להציג חשבוניות מהמורים הפרטיים – דבר שכמעט בלתי ניתן להשיג. וגם אם היה ניתן, להורים אין את הממון ההתחלתי לממן את הלימודים עד שהכסף יוחזר בחזרה. “זהו סוג של גלגל”, מנסה האם להסביר. “אני חושבת שקוראים לזה תזרים מזומנים. הוא פשוט לא קיים”.
מה הוא חלומכם?
“ברור שהחלום שלנו הוא קודם כל שחליפות הלחץ, אולי, יעזרו, אבל רק בעוד שנה וחצי נדע אם הילדה תצטרך לעבור ניתוח להשתלת עור. בינתיים אנחנו מנסים לשרוד. החלום שלי הוא לקנות לילדה שנאנקת מכאבים, מזרון טוב ואיכותי, לקבל, אולי, הנחה בארנונה ושלא אצטרך עוד להתפלל שבחודש הבא אצטרך תלושי מזון. אנחנו משפחה רגילה שנקלעה לסיטואציה קשה. מעולם לא ביקשנו דבר. העיקר שכולם יהיו בריאים. כן, אנו מצפים לנס ומקווים שהכל כבר יהיה מאחורינו”.
למעוניינים לעזור ולסייע למשפחה באמצעות תרומות צרו קשר עם יעל בוני, טלפון; 052-3583214 או באמצעות קשר למשרדי כאן נעים או עיתון קול השרון, בעיר נתניה.
Add Comment