יכולתי, באותה סובייקטיביות, להתלהם, לזעוק ולשאול האם במשטרת נתניה פועלים במדיניות המזכירה, לכאורה, משטרים בהם מקובל לסתום פיות עיתונאים המבקרים את השלטון?
Fadlon doron_t180k-n_05_01.jpg
קצת קיטור
לא יודע למה, אבל כשהגיעו לידי נתוני הסקר שביצעה האגודה למלחמה בסרטן, בה נקבע, כי שלושה מכל ארבעה ישראלים חשים בנוח עם החוק האוסר עישון בבתי קפה ובמסעדות, הרגשתי צורך לסיגריה. כנראה, שגם פקחי נתניה חשים בצורך לסיגריה בכל פעם שהם מתבקשים, אם בכלל, לאכוף את החוק האוסר עישון במקומות ציבוריים.
בעיריית נתניה, אמרו לי, שמדובר בחוק שקשה מאוד לאכוף אותו, ממש כמו החוק שניתן לקנוס בעלי כלבים שעשו צרכיהם במקומות ציבוריים. לעירייה, יש תשובה מוכנה לעניינים שאין לה כוח או חשק להתמודד איתם: זה עניין של חינוך התושב.
האמת היא, שבעירייה, צודקים, אבל עדיין נתניה היא לא קנטון בשוויץ. ועדיין, למרות שאנחנו חלק טבעי מהמזרח התיכון, בתל-אביב מצליחים לקנוס בעלי כלבים ובהרצליה עפים דו”חות על ימין ועל שמאל כנגד עברייני עישון.
הכל, כרגיל, עניין של הרגל. כמו שאני רגיל לעשן סיגריה בשעה שאני כותב את הטור האישי, כך בעירייה התרגלו להאשים את הציבור וחינוכו הקלוקל בבעיות, איך לומר בעדינות, שמעניינות להם המעי…
רק רציתי לומר…
… שדי הפתיעה אותי החלטתו של סנ”צ רון גרטנר מפקד תחנת משטרת נתניה, להחרים את קול השרון בגלל, שלטענתו, הכותרות פוגעות וחוטאות לאמת שהוא, אולי, היה רוצה לראות.
בעקבות זאת, בצעד סובייקטיבי מצידו, הוטלה סנקציה והוחלט שלא להעביר את דוברות התחנה לעיתון.
סנ”צ גרטנר; לסתום פיות עיתונאים?
יכולתי, באותה סובייקטיביות, להתלהם, לזעוק ולשאול האם במשטרת נתניה פועלים במדיניות המזכירה, לכאורה, משטרים בהם מקובל לסתום פיות עיתונאים המבקרים את השלטון?
יכולתי גם לצאת בהצהרות על כתיבה ללא חת וללא מורא.
החלטתי, בסופה של דקת מחשבה, שלא לעשות דבר, אלא להמשיך באותו קו עיתונאי – ללא מורא וללא משוא פנים, כי הדבר הקל ביותר הוא להטיל ביקורת, אבל קשה עוד יותר להתמודד מולה.
________
* הכותב דורון פדלון, הוא תושב נתניה, עורך המקומון “קול השרון” הנפוץ בנתניה והסביבה.
