אם לפני ארבעים וחמישים שנה הציבור היה מזדעזע מרצח ולפני עשרים שנה חשד לשחיתות היה גורם לסומק ולבושת מצד החשוד, היום מהלכים החשודים, לכאורה, בשחיתות ציבורית בקומה זקופה. ניגוב חומוס בבור הביוב. אם יאלצו אותנו, עוד נתרגל לזה…
Kobi Levi_t180k-n_01_05.jpg
את הסיפור הזה היה נוהג המגיד הירושלמי, הרב שלום שבדרון זצ”ל, בכל פעם שהיו מדברים איתו על ההרגל שבדברים ועניינים שאינם מכובדים ונאותים בלשון המעטה. שחיתות.
“ובכן”, סיפר המגיד, “יום אחד הלכתי בשכונתי ולפתע חשתי בריח רע. צחנה עזה העולה באפי. ככל שהתקדמתי במעלה הרחוב התחזק הריח. כשהתקרבתי הבחנתי בשלטים עירוניים המסבירים לכל עובר ושב, שבמקום נעשות עבודות לשיפור התשתית.
ליתר דיוק, ניקוז ביוב. ראיתי בור ענק שנפער לצידו של צינור הביוב. במרכז הבור, ממנו בקעה הצחנה העזה, ישב פועל ישמעאלי ובידו פיתה ענקית אותה מילא בחומוס ובבצל.
הוא ניגב בה בכל פה ומעיניו נבטה הנאה גלויה. הסירחון לא הפריע לו כלל וכלל. הוא… התרגל”. עד כאן הסיפור.
מספר סקרים שפורסמו, לאחרונה, חושפים נתון מוכר ולעוס כמו אותה פיתה; הציבור הישראלי, מאמין בכל מאודו שמפלגות ישראל הן הגוף המושחת ביותר במדינת ישראל.
בראש ליגת “המושחתים” צועדת תנועה פוליטית חדשה וטרייה, אשר בראשה עומד ראש הממשלה הנוכחי. מיותר לציין, כי כמה וכמה מבכירי תנועה זו הם אנשים פוליטיים שדבק בהם לכאורה רבב השחיתות.
חומוס; התשובה היא עמוק בבור הביוב
די אם נציין את המורשע עומרי שרון, הבן של, את צחי הנגבי שכנגדו יוגש כתב אישום ועוד כמה וכמה חשודים לכאורה בהתנהגות ציבורית שאינה הולמת.
וכאן דברי המאמר. הצחנה היא איומה ונוראה, אך הציבור הישראלי הורגל ומורגל אליה. הוא, אפילו, לא מתרגש ממנה. ואם היה מתרגש ממנה, תנועת קדימה שאפילו לא הציגה לאוויר העולם את המצע שלה, לא הייתה שוחה בסקרים במעלה הנהר לעבר 40 המנדטים – למרות הכלנתריזם (הקפיצה ממפלגה למפלגה ק.ל).
כן, התשובה היא עמוק עמוק בבור הביוב בסיפורו הריחני יש לומר של המגיד מירושלים. העם השוכן בציון התרגל. אם לפני ארבעים וחמישים שנה הציבור היה מזדעזע מרצח ולפני עשרים שנה חשד לשחיתות היה גורם לסומק ולבושת מצד החשוד, היום מהלכים החשודים, לכאורה, בשחיתות ציבורית בקומה זקופה. ניגוב חומוס בבור הביוב. אם יאלצו אותנו, עוד נתרגל לזה…
העיסה
הגיע אלי, במקרה, עיתון תנועת הנוער “מכבי צעיר” של המושבה זיכרון יעקב. שמו; “מכביטון”. תוך עלעול בין דפיו קלטו עיניי מאמר אותו כתב כפיר כהן, שמיניסט. כותרת מאמרו; “מדוע בתי הספר נכשלים”.
וכך כתב הצעיר הזיכרוני בלשון רהוטה למדי. “השנה היא שנה”ל האחרונה שלי בביה”ס התיכון וכמו רבים, מנסה אני לאמוד את השתכרותי במסגרת החינוך הפורמאלי במהלך 12 שנות לימוד. אם ננסה לרגע להיות אובייקטיבים, נניח את הדעות הקדומות של על הממסד בצד וננסה להסתכל על הדברים בצורה מתמטית, הרי אנו מחונכים מינקות שמתמטיקה היא הדבר הכי חשוב בחיים…”.
הפילוסוף רוסו; זבנג קטן על הבורות היהודית
כפיר הצעיר עושה חשבון מתמטי מעניין. שימו לב. “יום לימודים ממוצע נאמד בשש שעות, כאשר שנת לימודים (בלי להתחשב בשביתות המורים, הנמלים וכל הבא ליד) נאמדת ב-200 ימי לימוד. לפיכך, בהערכה גסה, אנו מבלים במשך 12 שנות הלימוד כ-14,400 שעות. מה עשתה איתי המערכת, שהמדינה והוריי הפקידוני בידה כל הזמן הזה? האם היא חינכה אותי להיות מבוגר ואזרח פעיל, אוהב את סביבתו ודואג לאחר? או שמא חינכה אותי המערכת להיות אדם בעל זיכרון צילומי ויכולת מופלאה לשינון?”.
כפיר כהן, הצעיר והתיכוניסט הנועז הזה, שבהמשך מאמרו מסביר ומרחיב מדוע מדריך בתנועת הנוער הוא מחנך יצירתי יותר מאשר מורה, העז לשים את האצבע המאשימה במקום הנכון.
ואולם, לא ניתן להיפרד ממנו, מהצעיר המוכשר הזה, מבלי לאפשר לו לקבל מאיתנו זבנג קטן על הבורות היהודית.
את מאמרו מסכם הצעיר במילים: “… ואסכם לא במילותיי שלי, אלא בשל אחד מגדולי הוגי הדעות שידעה האנושות (במאה ה-18 בפרט) ז’אן ז’ק רוסו אשר אמר; “חנוך לנער על-פי דרכו”. עד כאן.
הכל יכול היה להיות רציני יותר וענייני יותר, אילו לא סיים כהן הצעיר את מאמרו בפסוק נורא הוד זה אשר נכתב כ-3,000 שנה לפני שנולד הפילוסוף רוסו. התלמיד כהן, שלא באשמתו אל באשמת מערכת החינוך הקלוקלת בישראל, לא ידע, כי הפסוק; “חנוך לנער על-פי דרכו” כתוב בספר משלי פרק כ”ב והוא מהווה עד ימינו אנו בסיס חינוכי לאורו מחנכים ומעצבים דורות של ישראלים ויהודים מאמינים.
וזה כואב שבעתיים. אין כאב רב יותר מאשר לגלות שגם כאשר ישנם בני נוער אינטליגנטים, ביקורתיים ומוכשרים מאוד, שניצלו מכישלון מערכת החינוך הישראלית, עד שכבר נופל לידיהם פסוק יהודי, מקורי ושורשי, הם מייחסים אותו לאיזה פילוסוף גוי…
דברי חכמים
“אילו אדם היה מסוגל לראות את פרצופו האמיתי, לא יכול היה להתקיים אפילו שעה”.
Add Comment