בעוד עיריית תל-אביב, החליטה לאחרונה, להקים מוסד סטטוטורי חדש בתחומה – מרכז קהילתי לקהילה ההומו-לסבית. משמעות ההחלטה היא כי המרכז יקום כמבנה עירוני לכל דבר ועניין ונבחרי העיר הבאים שייבחרו יהיו מחוייבים לתחזקו, ללא כל קשר להשקפתם הפוליטית של ראשיהן – גירש אביו את בנו משה (שם בדוי), מביתו בזעקות שבר, לאחר שגילה, כי לבנו נטיות הומוסקסואליות, תוך כדי ביצוע “קריעה” (מנהג אבלות), שבסופה מצא עצמו משה הבן ההמום לא פחות מאביו, זרוק ברחובות.
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו אל ’כאן ישראל | כאן נעים | אתר החדשות המקומיות הוותיק של כל המדינה’ ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.
משה, בעוד כשבוע בן 18, נזרק מביתו בבני ברק לפני כחודשיים. כתלמיד ישיבה גבוהה חסידית, שהשפה העברית כמעט ואינה שגורה בפיו, באין בידיו כלים בסיסיים לחיים כתעודת בגרות ומשפחה בה – כך חושף המקומון קול השרון בגיליון השבוע שלו.
“בגיל 15 התנסיתי, בפעם הראשונה, בישיבה, במין עם חבר “לחברותא“, סיפר משה את סיפורו. “הוא ישן איתי באותו חדר בישיבה. בקומה מעליי. ידענו שזה אסור, אבל לא יכולנו להתאפק”.
חבר אחר לחדר הלשין על-כך לרב הישיבה, שבחמת זעמו החליט לחנך את הנער “הסורר והמורא שהפר את חוקי דאורייתא”. הוא הוכה “מכות חינוכיות” ואליו הוצמדו שני חונכים בוגרים “להאדיר בי תורה והתחזקות”.
להוריו של משה סופר על מעללי בנם ובחצר בה הם חיים, כבר החלו השמועות להתרוצץ. “אני זוכר את אמא שלי בוכה ואומרת, שמילא שלי יהיה קשה לסדר “וורט”, המעמד של אחיותיי עלול להיפגע בשידוך”.
במשך כשנתיים, לדבריו מהפחד, נמנע משה לצאת מהישיבה. “ככל שעלו בי מחשבות זימה, כך התעמקתי יותר בתורה. שלחו אותי לרב, שהסביר לי, כי מדובר בסוג של מחלת נפש ודיבוק. ורק תפילה ותענית תעזור לי, כי האמונה מנצחת הכל”.
אלא, כך התברר למשה, האמונה לא ממש עזרה ודווקא הסביבה הגברית, של הישיבה, בה הוא חי כל חייו, הקשתה עליו עוד ועוד.
הורדתי את הכיפה והתלבשתי כמו חילוני. צילום אילוסטרציה
לפני כחודשיים השתנו חייו. באחת השבתות, שבת “ניצבים” לדבריו, כשהגיע הביתה והתענג על “הקיגל של אמא שלי”, קפץ אליו חבר. השניים, בלי משים, מצאו עצמם מתנשקים. אלא, שלרוע מזלו, אביו יצא מחדר הלימוד באותה עת. בזעקות שבר גורש משה מביתו.
האב, שהתייעץ עם הרב שלו, המשיל את הילד למת ואסר על כל בני המשפחה להיפגש עימו או לראותו. “בשבוע הראשון, בגלל שישנתי ברחוב ובאזור של התחנה המרכזית, מדי פעם אמא שלי הייתה מגניבה לי אוכל, אבל המשמרות (משמרות הצניעות) קלטו אותה ואסרו עליה. היא סיפרה לי שאבא שלי עשה עליי “קריעה”.
לאחר כשבועיים, כשהוא מלקט אוכל מפחים, החליט משה לנסות את מזלו בעיר נתניה. כחסר כל השכלה, ללא ביטוח רפואי, כרטיס קופת חולים ותעודת זהות, החל לעבוד בשוק העירוני כסבל ובמקביל כסבל רהיטים.
עם אחותו הנשואה שמר על קשר, בטלפון שהתקיים פעם בשבוע, בשעה קבועה דרך טלפון ציבורי.
“אחותי, בלי שבעלה והמשפחה שלי יידעו, שלחה לי כסף עם חברים משותפים. בעזרת הכסף הצלחתי לשכור דירת חדר באזור השוק”, סיפר משה.
דירת החדר עליו הוא מדבר, היא לא יותר מאשר כוך. השירותים בבניין משותפים. כך גם המקלחות. שכניו הם נרקומנים, מחוסרי דיור ואלכוהוליסטים. והוא, שמעולם לא יצא את ד’ אמותיו, גילה עולם ממנו הרחיקו אותו כל העת בישיבה.
“לפני כשלושה שבועות ילדה אחותי את בנה השני. עם משקפת השקפתי על מסיבת הברית שקיימה משפחתי. אחרי שהורדתי את הכיפה והתלבשתי כמו חילוני, הייתי בטוח שלא יזהו אותי.
בטלפון, אחר-כך, אחותי בכתה וסיפרה לי שהיא מתגעגעת אליי. היא סיפרה לי שאסור להזכיר את שמי בבית הוריי. קבענו להיפגש”.
ביום חמישי, בשעות הערב, לאחר שיסיים את עבודתו כסבל, יטופל משה (שם בדוי) בידי רופאת שיניים שהתנדבה לעזור לו.
ביום שישי, כאמור, התקיימה הפגישה. האחות, שיצאה מביתה מבעוד מועד עם פעוטה, עוררה, כך מעריך משה, חשד. אלמונים עקבו אחריה והמתינו. כשראו אותם נפגשים, קפצו עליו והיכו אותו מכות נמרצות. משה נזקק לטיפול רפואי.
הוא אושפז בחדר מיון בתל השומר. כשהוא רועד מפחד ולא סומך על איש, נמלט מחדר המיון משה ושם פעמיו אל העיר נתניה.
“אני לא מצורע ואני לא אשם הוא הסביר, אבל אין לי איש. אני לא יודע למי לפנות ואני פוחד לספר על נטיותיי המיניות. רק בעוד כחצי שנה אני אמור להתגייס לצה”ל. האם חיי נגמרו?”.
כל ניסיונות ליצור קשר עם בני משפחתו לקבלת תגובה, נענו בטריקת טלפונים. כך גם ניסיונות העיתון לשוחח עם מזכירות החצר החסידית לה השתייך משה עד שיצא מארון הקודש.
המרואיין – איתי פנקס (מימין) ובן זוגו יואב ארד (צילום: איי.פי)
במיוחד מקומון לקול השרון, הרחיב איתי פנקס, חבר מועצת העיר תל-אביב ומי שכיהן בעבר כיו”ר אגודת ההומוסקסואלים ולסביות בישראל, על הקורה עם נערים גאים שיוצאים מהארון ובני משפחתם מתכחשים להם. לקרוא ולבכות;
<!–omo_15-12-05_01.htm–>
Add Comment