במשך שנים לא חוייבה חברת החשמל במיליוני שקלים עבור ארנונה של 128 חדרי טרנספורמציה. עכשיו, מיליוני שקלים ינוכו במסגרת הסכם פשרה. עיריית נתניה מנסה לחפות על מחדל אשר הוביל לאי-גביית מיסי ארנונה מחברת החשמל ולפתרון ופשרה מאולצת כדי להמנע מבג”צ כנגדה.
חברת החשמל סירבה לפרוע את חובה; “לא ניתן לחייב 7 שנים אחורנית…”
ביום ראשון האחרון, במהלך ישיבת ועדת הכספים שדנה בצו הארנונה לשנה הבאה, הוצנע באחד הסעיפים שהוזכרו בקשה לאישור מיוחד. בבקשה, המדברת על פשרה בין עיריית נתניה וחברת החשמל, צויין, כי על חברי המועצה לאשר את הסכם הפשרה במטרה לאפשר לעיריית נתניה לגבות כחמישה מיליון שקלים בעבור ארנונה ל-128 חדרי טרנספורמציה. ההסכם מתייחס לחמש השנים האחרונות. בהסכם לא מצוין מהו הסכום שבו עיריית נתניה מחקה ומה היתה הסיבה לכך.
בדיקה מיוחדת שביצע העיתון המקומון קול השרון הוא חושף, כי על-פי הערכות השונות מדובר על ניכוי כמעט ממחצית הסכום. הסיבה שלא צוינה: כשל בין מערכתי, בו הממונים על מיפוי האזורים והמבנים המיועדים לתשלום ארנונה ומיסים כנדרש בחוק, ככל הנראה לא עדכנו או לא העבירו דרישות או פשוט התעלמו מנתונים על המבנים המצויים בידי מחלקת ההנדסה.
עד לחודש נובמבר 2004 חייבה עיריית נתניה את חברת החשמל בתשלום ארנונה עבור שמונה חדרי טרנספורמציה בלבד.
אולם, בבדיקה שנערכה על-ידי אנשי העירייה, נדהמו האחרונים לגלות, כי בפועל, פועלים בשטח העיר נתניה 136 חדרי טרנספורמציה. למעשה, עיריית נתניה “שכחה” לחייב את חברת החשמל בעבור ארנונה ל-128 חדרי טרנספורמציה.
בחודש אפריל 2005, לאחר שחברת החשמל סירבה לפרוע את חובה בגין אותם חדרים שנתגלו, העבירה עיריית נתניה לחברה הודעת דרישה לתשלום על השטחים – שאם לא כן תנקוט בהליכי גבייה כנגדה.
פיירברג-אכר; אם היה מדובר בתושב כיצד היו מחייבים אותו?
בחברת החשמל, שהחוק נהיר וידוע להם, הוחלט להעביר לעיריית נתניה השגה מפורטת. בין השאר נטען על-ידי נציגי חברת החשמל, כי יש לחייב את חדרי הטרנספורמציה על-פי סיווג תעשייה ולא על פי סיווג מסחרי כפי שביקשה לבצע העירייה.
בנוסף טענה חברת החשמל, כי על פי “פסק-דין צפת”, יש לחייבה ב”תעריף מחסנים” מאחר וחיוב בתעריף מסחר-עסקים איננו סביר באופן קיצוני.
אלא שקוץ ואליה בו: מאחר ובנתניה אין תעריף נפרד למחסנים, מאולצת העירייה לחייב את חדרי הטרנספורמציה בתעריף תעשייה.
נודע, כי חברת החשמל טענה גם, כי חדרי הטרנספורמציה אינם מאוישים ואינם דורשים כל שירות מוניציפאלי; “לכן אין זה סביר להטיל עליה מיסים בתעריף גבוה כל-כך. כל שכן, שבלתי ניתן לחייב את חברת החשמל בתשלום, 7 שנים אחורנית רטרואקטיבית והעירייה רשאית לתקן את השומה אך ורק משנת 2005”.
בתום משא ומתן, כשבעירייה הזקוקה נואשות לתזרים מזומנים, כבר הבינו, כי נכון להם מאבק ארוך, נתקבלה הסכמה עקרונית לתשלום בעבור 5 השנים האחרונות בלבד. בעוד שעבור שנת 2000 תשלם החברה 670,530 שקלים, הרי בגין השנים 2003-2005 תשלם החברה סכום בסך 2,838,825 שקלים (לפי תעריף של 155 ש”ח למ”ר).
סך הכל צפויה החברה לשלם בהסכם, במידה ויאושר, כ-5 מיליון שקלים – מהם יופחתו הסכומים שכבר שולמו בשנים הרלוונטיות בעבור 8 המתקנים עליהם ידעה העירייה.
חדרי טרנספורמציה. אילוסטרציה.
במקביל, באישור משרד הפנים, הוחלט לאשר לעירייה לשנות את הסיווג ואת התעריף החריג, הנחשב לאחד הגבוהים בישראל (155 ש”ח למ”ר). משנת 2006, במידה כמובן שייחתם הסכם הפשרה, תשלם חברת החשמל בחדרי הטרנספורמציה סכום של 128.50 ש”ח למ”ר. בתשלום קבוע מדובר על הכנסה קבועה לעירייה בסך 800 אלף שקלים.
במידה ולא ייחתם הסכם הפשרה, הסכסוך עם חברת החשמל יגיע לבית המשפט והסיכון הוא, כך מעריכים בעירייה, שבית המשפט, יקבע, כי התעריף המחויב, כיום, אינו סביר מאחר והחדרים במהותם מהווים מחסנים יותר מאשר שטחים עיקריים.
כידוע, בנתניה, אין סיווג מתאים. פחד גדול יותר בעירייה הוא מיכולתו של לובי חברת החשמל בכנסת להעביר חוק, שבעקבותיו תהיה פטורה החברה מתשלום ארנונה על חדרי טרנספורמציה ואז תיוותר העירייה ללא תשלום ארנונה רטרואקטיבי וללא תשלום ארנונה עתידי.
גורמים בכירים, ציינו, כי “הפשרה היא ברירת מחדל”, אבל השאלות החשובות הן:
כיצד ומדוע גילתה העירייה רק בשנת 2004 שמגיע לה תשלומי ארנונה?
מדוע העירייה לא נוקטת כלפי האחראים בפעילות עונשין?
מה היה קורה באם היה מדובר באזרח פרטי וכיצד היו מחייבים אותו?
מדוע נושא שכזה לא נחקר על-ידי מבקר העירייה שכן מדובר במחדל במיליוני שקלים”?
מעיריית נתניה נמסר בתגובה למקומון קול השרון, כי; “הנושא נמצא עדיין במו”מ ולא ניתן להוסיף פרטים מעבר למה שנמסר בצו הארנונה”.
