430_rabanot+bagz_02.jpg
– המשך המאמר מעמוד קודם –
הרבנות נאלצה להמשיך את המלחמה ללא שריון משרד המשפטים. היא זרקה אל המערכה את היועץ המשפטי של הרבנות, שחזר כמו תוכי על האקסיומה הטרייה “מכר טריפה ליהודים נוגד הלכה יהודית פסוקה מדורי דורות”. במילים פשוטות: אנחנו לא נסוגים בשום צורה.
בג”ץ ישב נדהם. עמדתה של הרבנות היתה כה קיצונית, כה עקשנית, עד שהשופט חשין נאלץ לחזור אחורה, אל הבסיס, לשיעור ראשון באזרחות.
הוא הסביר לרבנות, כמו לילד קטן, כי היא רשות הפועלת במסגרת החוק המודרני, ולא במקביל להלכה. הוא הזכיר לה, כי היא כפופה לביקורת בג”ץ. הוא הזכיר לה, כאילו שכחה, שאיננה יכולה לחרוג מסמכותה. הוא הדגיש, בפעם המי-יודע-כמה, שחוק איסור הונאה בכשרות הוא חוק חילוני שכל עניינו הוא רמייה במסחר במזון, ולא בהשלטת דיני הכשרות על כל אזרחיה היהודים של מדינת ישראל.
207_mishael_heshin_01.jpg
מה עשה בג”ץ בסוף הסיפור?
ראשית, פסק כי הנחיות הרבנות (“אסור בשום אופן למכור ליהודים עופות שאינם כשרים” וגו’) בטלות ומבוטלות, כי הן חורגות מן החוק, הדורש הוכחת הונאה בפועל; ומכיוון שלא הוכחה הונאה (חברת המעדנים והצרכנים ידעו, כי מדובר בבשר טרף), ההנחיות לא תקפות.
בנוסף, המליץ בג”ץ ליועץ המשפטי לממשלה להביא לדין משמעתי את אנשי הרבנות שהתעלמו מצו בג”ץ. כמו כן, התירו השופטים לעותרת לתבוע פיצויים מן הרבנות, על הנזקים שנגרמו לה בעקבות הפרשייה המכוערת.
בתמונה:
מישאל חשין, שופט בית המשפט העליון
בכך נפתח פתח לתביעה אזרחית נוספת, שלא בפני בג”ץ.
ולקינוח, בצעד חריג ובוטה, שהוא למעשה איום פוליטי המעיד על כעס ומיאוס, ביקש בג”ץ מן הכנסת לשקול ביטולו של חוק איסור ההונאה בכשרות הקיים. בגוף פסק הדין נכתב, ובצדק רב, כי חוק הגנת הצרכן מטפל בצורה מצויינת בכל מה שקשור בהטעייה צרכנית; אין צורך בחוק נוסף, המעניק לרבנות כוח רב שאין היא מסוגלת להתמודד איתו. אם צרכן קנה מוצר שכתוב עליו ’כשר’ והוא לא היה כשר, הוא מוזמן לתבוע בעצמו או להשתמש במועצה לצרכנות.
לא צריך את הרבנות; היא לא רוצה באמת להגן על הצרכן, אלא רק לשפר את פרנסתם של הרבנים המועסקים על ידה, להגביר את מספרם ולכפות על כל אזרחיה היהודים של המדינה לאכול כשר בלבד. אורי ברייטמן
לפסק הדין המלא – לבג”ץ.
המאמר מובא באדיבות אתר חופש
__________
* המאמר הוא על דעת הכותב בלבד.
Add Comment