הנתנייתי שמואל נהון, רותח ומסנן “שיט, למה עכשיו” ומדבר על נושא שנראה שולי אולי, אבל אם לא נוכל לטפל בפסולת אורגנית פשוטה, כיצד נוכל לשקם עיר שלמה שבין כה וכה טובעת בצואה של עצמה…
ZeLoNaimSmuelNahon_t180X123k-n_21-10-05_01.jpg
זה מתחיל ונגמר ב”שיט, למה עכשיו”. תחשבו על זה: אין דבר מרתיח יותר מלצעוד היישר לתוך סעודה מעוכלת של כלב נתנייתי לא מפותח, במיוחד שעתיים בלבד לפני שאתה מתעתד להציע נישואין ליקירת ליבך.
בכלל, צואת כלבים הפכה מזמן לתחנת הרוח של כל דון קישוט עירוני בישראל – פרט כמובן לעירנו אנו. בערים אחרות, כדוגמת תל אביב, למשל, יצאו התושבים ובראשם אזרחית נמרצת למלחמת חורמה בבעלי הכלבים המזהמים.
בעידוד העירייה הוצבו ברחבי העיר עמדות סילוק צואת כלבים, הוספו פקחים למערך הפיקוח העירוני ונאכפו חוקי עזר עירוניים רדומים.
הפעילות נשאה פרי; לאחר שנת פעילות אחת בלבד נרשמה ירידה דרסטית במפגעי צואה עירוניים ברחבי העיר, הכנסות העירייה מדו”חות גדלו ואילו התושבים החלו לגלות ערנות ממשית לבעלי כלבים לא אחראיים.
אך אנו לא תל אביב, אנו חיים בנתניה, עיר בה ניתן להקים תחנת מוניות על גבי מדרכה ברחוב ראשי וללא אישור (ולבקש אחר-כך וגם לקבל).
הכלבה אסתי. אילוסטרציה
עיר בה חנייה במרכז הכביש לא נחשבת לעבירת תנועה או פגיעה בסדר הציבורי.
זאת נתניה ועם כך אנו משלימים, אז מדוע שלמישהו בעירייה באמת שיהיה איכפת מכמה כלבים עם בעיות עיכול ושליטה… בצרכים?
ואולי, אנחנו האשמים. אנו שמסכימים לגור בחבית צואה העולה על גדותיה, מסננים קללה ומייחלים לתאילנדי שיאכל את בעל המוקש במקום לקום ולעשות מעשה…
… לחלק מכם, זה נראה אולי שולי, אבל אם לא נוכל לטפל בפסולת אורגנית פשוטה, כיצד נוכל לשקם עיר שלמה שבין כה וכה טובעת בצואה של עצמה…
