לנסים בראנץ, בן 23, לא נותרה כל סיבה לחיות: עשרות שוטרים מלווים בנציגי משרד השיכון התפרצו לדירתו בה התבצר עם בלוני גז במטרה לפנותו. הצעיר, שכל חייו העביר במוסדות לעבריינים, יתום מאב ועם אם המאושפזת במוסד רפואי סגור
ביום רביעי התדפקו על דלתות ביתו המתפרק של ניסים בראנץ נציגי משרד השיכון מלווים בעשרים שוטרים במטרה לפנותו מדירתו. בראנץ (23), תושב השכונה הדרומית דורה, בן יחיד אשר אביו נפטר לפני כשנתיים כתוצאה ממחלת הסוכרת ומטופל באם המאושפזת במוסד רפואי סגור – כך חושף המקומון קול השרון, היום את השיאים החדשים של הבירוקרטיה והעוני.
התקרה מאיימת לקרוס וטחב צומח על הקירות המתקלפים וצבעם הפך לשחור
כל פרנסתו של בראנץ מתבטאת בסכום של 600 שקלים לשבוע עבודה בסבלות. השכר הזעום הוא בזעיר אנפין לעומת חובותיו הכבדים למשרדי הממשלה השונים וההוצאות השוטפות בטיפול אימו.
עוד בצעירותו נדד בראנץ בין מוסד עבריינים אחד למשנהו. זאת, דווקא, במטרה לנסות ולהתרחק מעולם הפשע אשר סבב אותו – עולם בו הכסף הוא מהיר וקל. “היה קל להתפתות לגנוב. היה עוד יותר קל להתפתות לכייס אנשים מבוגרים, אבל זו לא דרכי. רציתי להרוויח את לחמי בצורה הישרה”, סיפר בראנץ בקול נוגה.
ממשכורתו הזעומה נאלץ ניסים בראנץ לשלם לחברת עמידר שכר דירה חודשי על סך 1,200 שקלים – סכום המקשה על מחייתו היומיומית. באין כסף צבר בראנץ חוב שתפח; “איך הם מצפים שאני אשלם להם שכר דירה. גם אם אני מאוד רוצה, זה ממש קשה לי. אני בן אדם שעובד ולא מובטל, אך ההוצאות על הטיפול באמי הם קשים מנשוא. אין לי כסף לאוכל. למזלי, השכנים לפחות מגלים טיפה של אכפתיות: בכל שבת אני זוכה מהם לארוחה חמה”.
מבט אחד חטוף בדירתו של בראנץ, על-מנת לאמוד את רמת העוני השוררת בבית, מעלה תמונה עגומה במיוחד. הקירות מתקלפים וצבעם הפך ברבות השנים לשחור, התקרה מאיימת לקרוס וטחב צומח על הקירות.
בראנץ; “על מה בדיוק הם לוקחים ממני המון כסף, גם אם היה לי, הם אפילו לא מתקנים את כל הנזילות בבית שלי. השכנים, אשר עייפו מלהעיר לי על הרטיבות ממנה הם סובלים בעקבות הצנרת הרקובה בביתי, תורמים לי סמרטוטים על-מנת שאספוג את המים”.
בבית המעצר תהיה לו מיטה נורמאלית לישון עליה וארוחה חמה
גם המקרר המיושן בביתו לא מותיר ספקות: כד מים מיותם עומד כמזכרת. חלב הוא לא רכש שבועות ארוכים, וביצים זה מבחינתו מעדן יקר מדי לכיסו. בגדיו של בראנץ, לא חודשו מזה חודשים ארוכים. לרגליו זוג נעליים יחידי, בהם חורים רבים. למזלו, היחידים שעוד דואגים להזינו, מעבר לשכנים, הם אנשיו של הרב עמי ג’רבי. השכנים, אגב, המודעים למצבו ולאטימות הממסד, הם אלה שהזמינו את כתבי העיתון, בשעת ניסיון הפריצה לדירתו.
ואכן, ביום רביעי, האחרון, ממש כמו בסרט פעולה, כאשר הגיעו השוטרים, הם חסמו את רחוב ירמיהו בשכונת דורה – זאת לאחר שבראנץ, התבצר בביתו עם שני בלוני גז ואיים כי ישים קץ לחייו במידה והשוטרים יפנו אותו מהדירה.
כל ניסיונות המשטרה לנסות ולפנות את ניסים מביתו עלו בתוהו וההתקשרות היחידה שנעשתה בין נציגי משרד השיכון לבין בראנץ, בוצעה דרך חלונו.
לאחר דין ודברים בין נציגי משרד השיכון לבין בראנץ, כאשר שוטרים שהשתתפו במבצע סיפרו לכתב קול השרון, כי; “אנחנו עומדים בצד עם רגשות מעורבים”, הושג הסדר על פיו ישלם בראנץ, סכום של 5,000 שקלים עד לסוף החודש. סכום שגם אם ירצה לא יוכל להשיג.
“אין לו מה להפסיד, גם ככה החיים שלו בזבל. יעשו לו רק טוב אם יעצרו אותו. לפחות בבית המעצר תהיה לו מיטה נורמאלית לישון עליה וארוחה חמה לאכול. ממש קשה שבשנת 2005, כאשר אנשים מפנקים את עצמם במותרות רבים, ישנו בן אדם כזה נטול שמחת חיים נטול משאבים בסיסים ונטול משפחה ולגורמים שונים פשוט קל לעצום את העיניים”, סיפר אחד השכנים.
שיעבור לדירה קטנה
מחברת עמידר נמסר בתגובה למקומון קול השרון, כי; “חברת עמידר מכירה בבעיותיו האישיות של מר ניסים בראנץ והפרטים ידועים לנו. עד עתה לא שילם מר בראנץ לחברת עמידר ולו שקל אחד מאז חודש מאי 2004, אך אנו נמשיך במאמצנו להגיע עימו להסדר ולהציע לו לעבור לדירה קטנה יותר על מנת ששכר הדירה יופחת”.
עם סגירת הגיליון, נמסר למקומון, כי שכנים טובי לב אשר מכירים את בעייתו של בראנץ, גייסו בעבורו סכום של 5,000 שקלים בכדי שבראנץ יוכל להמשיך ולהתגורר, בינתיים, בדירתו – הזיכרון היחידי שנותר לו מבית שהכיל פעם משפחה.
אצלנו, יישארו התמיהות: כיצד מגיע תושב המדינה, שרוצה לעבוד ולפרנס עצמו, למצב בו דווקא הממסד שאמור לעזור לו להשתקם, אם במשרדי הממשלה ואם בעירייה, לא מדריך אותו באשר לזכויותיו הבסיסיות ביותר. הזכות לחיות במינימום של כבוד.
Add Comment