דוד כהן שואל ומלין; בכמה ערים שאתם מכירים העתיקו את בניין העירייה למקום הכי רחוק בעיר? ובכסף שהמעבר הזה עולה לנו, התושבים שמשלמים מסים? כלום לא יכלה העירייה להתחיל בשיפוץ רחוב הרצל – במקום לעסוק בתכנונים על תכנונים ותמונות פוטוגניות במסיבות עיתונאים?
ZeLoNaim_t180X123k-n_31-8-01_05.jpg
מספרים על פריץ אחד שהיה לו חמור בריא במיוחד. בכל יום סחב החמור על גבו את סחורת הפריץ לשוק. רצה הגורל ומצבו הכלכלי של הפריץ הפך קשה. החליט מה לעשות, ובמקום לקצץ בתפנוקים כפרחים בשבת, קיצץ במנת המזון של החמור. והחמור שכעס, הבין והמשיך באותו המרץ ובאותה התפוקה. שבוע לאחר מכן, ראה הפריץ מה טוב וקיצץ בחצי את מנת המזות. כך המשיך במשך מספר חודשים, עד שהחמור נפח נשמתו. חשב הפריץ לעצמו ואמר: מדוע זה מת החמור, הרי תמיד דיברתי איתו בנעימים והייתי בטוח שהוא יתרגל למצבו…
לעיתים נדמה, שבעיריית נתניה חיים הפריצים. במילים יפות הם מבטיחים הבטחות ואת העיר מקשטים בפרחים, אך את מרכז העסקים הישן, במרכז העיר, ברחובות ויצמן והרצל, בנימין וסמילנסקי הם שכחו.
הניקיון ברחובות העיר רחוק מלהשביע רצון, על המדרכה השבורה והסמוכה לעסקי, למשל, אני שיחקתי כילד “קלאס” כבר לפני 50 שנה.
ומה עם החלטת ראש העירייה להעתיק את מחלקות העירייה החשובות לאזור התעשייה החדש? את מי זה שירת? את הסוחרים שאיבדו כמו אדירה של לקוחות?
או את אלפי התושבים הנאלצים לכתת רגליים ולהגיע שלופי לשון לאזור התעשייה החדש? ובכמה ערים שאתם מכירים העתיקו את בניין העירייה למקום הכי רחוק בעיר?
ובכסף שהמעבר הזה עולה לנו, התושבים שמשלמים מסים? כלום לא יכלה העירייה להתחיל בשיפוץ רחוב הרצל – במקום לעסוק בתכנונים על תכנונים ותמונות פוטוגניות במסיבות עיתונאים?
בקצב הזה, בו החמורים הם אנחנו בעלי העסקים במרכז העיר, נוכל בקרוב למצוא שימוש נהדר לפרחים שבעירייה תוקעים לנו בכל שטח פנוי: נוכל להכין זרים להלוויה המתוכננת של המסחר בעיר, כי עד שבעירייה מישהו יתעורר, כבר לא יישאר לחמורים, סליחה לבעלי העסקים, מה לאכול…
