וביבי, שפעם אמרו עליו שהוא טוב ליהודים, הוא בהחלט פוטוגני ומומחה לתורת הדיבור, אבל לשאלה אם הוא טוב ליהודים, זו שאלה אחרת – רבים בטוחים שהוא לא!
Kobi Levi_t180k-n_01_05.jpg
אם חשב מישהו שרק אצלנו סובלים מהתנתקות, מעקירת תושבים אומללים מבתיהם, הרי שחוזים אנו כיצז אוכלוסיות שלמות פי כמה וכמה נעקרות ממקומן ומן העולם, בחרי אף קטן היורד משמיים. ביום שלישי, הורה המימשל האמריקאי על פינוי ניו-אורליאנס מהמסד עד הטפחות. גם אלה שביקשו להשאר קיבלו התרעת פינוי בת 48 שעות. יושב בשמיים ישחק…
ג’ורג’ בוש, השוטר של העולם, האיש שמושך בחוטים מתחת לכל אבן רעננה בגלובוס, הילד הרע של המנהיגות העולמית שעושה נו… נו… נו… לכל מי שמעז להתעסק עם ארצות הברית, הוכיח פעם נוספת, שקל יותר לעסוק ב”דשא של השכן” מאשר במה שקורה בחצר האחורית.
קל יותר לשלוח מבעוד מועד עשרות אלפי חיילים למדינה לא לו ולסכסוך שלא קשור בכלל לאמריקה, מאשר לשלוח בזמן אמת את כוחות ההצלה לניו-אורלינס, למיסיספי ולאריזונה.
קל לו, למנהיג הנחוש שאיננו סובל שממרים את פיו, להסביר לאריאל שרון הביטחוניסט, מדוע יש לעקור ישובים – גם במחיר הפיכת ראש ממשלתנו לחתלתולון ממושמע בעיני מתיישבי יש”ע, אבל את מצביעיו מצא בוש זמן לקצר חופשתו, רק לאחר ארבעה ימי אסון.
הנשיא בוש וחברים למחדל הנורא.
ממשלת ישראל ומינהלת ההתנתקות שלה סופגת כיום סאה גדושה של בוז וביזיונות על רקע ההכנה הצולעת לקליטת המפונים, אשר רבים מהם נותרו ללא קורת גג, ללא מענה כלכלי ועם שבר נפשי מגוייד ומצולק שאין מי שמטפל בהם.
שיטת “סמוך על סמוך”, כרגיל וכידוע, איננה מוכיחה עצמה. בכל ההיסטוריה של מדינת ישראל לא הוכיחה עצמה מעולם.
לפנות ולעקור זהו התהליך הפשוט ביותר, אך לקלוט את אנקת העקורים ולמצוא להם מענה ומזור ראוי לשמו אין ולא היה.
הכישלון הזה, בוודאי, יצדיק עוד ועדת חקירה ממלכתית. כך קוברים במדינה שלנו שערוריות – לוקחים ועדה, שמבלבלת את המוח, מגיעה למסקנות ובסוף מכסים באבק באחת המגירות.
גם בארצות הברית שואה מקומית. הביקורת על הנשיא בוש מרקיעה שחקים. זמן התגובה של הממשל היה איטי מדי – שלושה ימים, לקח לו להתארגן ועוד יומיים להתחיל ולהזרים כוחות אדירים ולהתחיל להעביר מיליון פליטים למקום חמים יותר.
זו שערוריה ואנשים ישלמו שם בראשיהם. יש המדברים אפילו על חקירה פדרלית למציאת האחראיים למחדלים. התקשורת האמריקאית מצחצחת חרבות.
ניו-אורליאנס; אנו יכולים להתנחם שבחסדי שמיים איבדנו רק 25 ישובים אבל לא נפש אחת
ראש עיריית ניו-אורליס זועק בתקשורת על החרפה ועל הממשל הגאה מדי שלא נערך בהתאם. מחיר הגאווה האמריקאית עלה במחיר אלפי הרוגים ואלפי נעדרים.
אין אוכל לתינוקות, שוד וביזה. נכון, אנו יכולים להתנחם שבחסדי שמיים איבדנו רק 25 ישובים אבל לא נפש אחת, ועדיין בדרך הטיפול והביזיון הנלווה: שתי מדינות, שני מקרי עקירה – שיפטו אתם וקיבעו באיזו מדינה יהיו אנשים שישלמו על הפשלה. ספק אם יהיה מי שילמד את הלקח…
כאב בטן…
מספרים על נווד אחד שהגיע באישון ליל לאיזו עיירה נידחת. הוא הבחין באור מנצנץ במסבאה קטנה אחת ומיהר לשם כדי לזכות בשיירי ארוחת הערב. התפרץ הנווד אל המסבאה שעמדה בפני סגירה והתחנן בפני בעל הבית: “אנא, תן לי משהו לאכול. אני מוכן לשלם כל מחיר”.
בעל המסבאה, שאומנם היה עייף, חייך וביקש לנצל את ההזדמנות. “תראה, יש לי כמה חתיכות גולש מקולקל וזנב דג מסריח. זה מה שנותר והמחיר הוא 70 רובל. תחליט מיד, כי בכוונתי לסגור את המקום. כוס מים תקבל על חשבוני”.
חשב הנווד ובדק: אומנם בחירה עלובה ומעליבה בפניו, אך כשהבטן מקרקרת לא בדיוק עסוקים בטיב האוכל ולא בטעמו. בחר הנווד בזנב הדג במחיר 20 הרובלים. הכניס את הדג אל פיו, לעס ולעס עד שתחושת קבס עלתה בו והקיא את נשמתו. היות שהיה רעב, החליט להתנסות בגולש. ושוב חזר על עצמו הריטואל.
דרש בעל המסבאה, הגברתן, שהנווד ישלם. וכך היה: בכוח הוציא ממנו את 70 הרובלים. והנווד המוכה, שטעם הקבס היה בפיו, התחנן לפחות לקבל את כוס המים שהובטחה לו בחינם. הסתכל עליו בעל המסבאה בבוז וקבע: “מים בחינם מקבלים אצלי רק מי שאכלו…”.
לא יודע למה, אבל הסיפור על הדג המצחין והגולש המבאיש, מזכירים לי מאוד את הפוליטיקה הישראלית ואת הצהרות החולמים על ראשות הממשלה.
ביבי ושרון; כבר לא “טוב ליהודים”?
נתניהו, המכונה “הלחוץ וההיסטרי וזה שלא יודע להתמודד עם לחץ”, הפך למבקר החריף ביותר של אריאל שרון – איתו הוא צעד יד ביד עד שבוע לפני ההינתקות. והוא מדבר על חיזוק המשק, בשעה שכל דרדק יודע כי פערי העוני רק גדלו. וביבי, שפעם אמרו עליו שהוא “טוב ליהודים”, הוא בהחלט פוטוגני ומומחה לתורת הדיבור, אבל לשאלה אם הוא “טוב ליהודים”, זו שאלה אחרת – רבים בטוחים שהוא לא!
המועמד השני מטעם הליכוד, גם הוא מוכר לנו היטב במסגרת “דין נצרים כדין תל-אביב”. קוראים לו ראש הממשלה אריאל שרון. ואם נתניהו ממצמץ מדי פעם, הרי ששרון לא מניד עפעף כשהוא מוציא מפיו כל מיני משפטים והבטחות כאלו ואחרות…
מוסריות ציבורית, בדיוק כמו סיפורם של הנווד והמסבאן, הן עניין חולף במדינה – מעין פארסה היסטורית לימים בהם מנהיג היה מנהיג ולא פוליטיקאי שדואג לכסאו.
דגים מצחינים, אגב, אינם מרכיבים רק את פתלתולי הפוליטיקה הליכודניקית בכל הקשור למאבקי הכוח. גם ב”עבודה” לא חסר ריח ביאושים העולה ומתפזר באוויר. הכל בכדי לזכות בקורטוב של כבוד – אלא שבשביל כבוד באמת שצריך לעבוד… תשאלו את קזבלן…
הרב אילוז – שופטים עלינו
בימים אלה, זמן אמירת סליחות לקראת יום המשפט – יום ראש השנה – וההמולה בעולם רבה. המדינות כולן צופות אל העתיד ומה יילד יום ומטבע הדברים הדאגה אוחזת גם ביהודי הארץ. וליהודים יתרון אחד, התורה הזהירה מה יהיה וכל הקורות מראש – כל עוד לא נקיים הצלתנו באמצעות התשובה.
<!–1111.htm–>
Add Comment