על כוכבים מעשנים בסרטי-קולנוע: בין מקדמי העישון היותר יעילים בקרב בני נוער. חברות הטבק נהגו לתגמל משך שנים חברות סרטים וכוכבים.
בוגארט – הרטיט לבבות הזיק לריאותיו ונכנע לסרטן בגיל 58
מסת המעשנים בעולם המערבי ממשיכה לדשדש בעִקביות עיקשת סביב 30-35%, כלומר כשליש בין אלה מעל גיל 15 שנה בארצות המערב, מעשנים. אחוז המעשנים באסיה גבוה עוד יותר, כאשר בסין לדוגמה, כ-60% מהגברים מעשנים ועֵינִי כלל לא צרה בסינים, בשל כך. ואם כי נראה לעתים שהמאמץ הסיזיפי לשכנע מעשנים לנטוש את הסיגריה אמנם הביא בשנים האחרונות יותר מבוגרים לחוגי גמילה, או אף לנסות להתנתק מהרעה הזאת בכוחות עצמם, ה”מסה הקריטית” של מעשנים בעולם אינה מתמעטת.
זאת, כיוון שלדאבוננו יש התגברות של עישון בקרב בני הנוער, כתופעה גלובאלית: יותר ילדים וילדות מתחילים לעשן כבר בגיל 10 ובולטת אף יותר המגמה של עישון המתגבר באופן יחסי בנערות יותר מאשר בנערים, מעין אפליה מתקנת. וכך מַעְיָן המעשנים אינו נוטה להתייבש, שהרי הוא ניזון מקילוח מתגבר של מעשנים צעירים, ההופכים בבוא שעתם למעשנים מבוגרים.
הפסיכיאטר השוויצרי הגדול, Jean Piaget, שהקדיש את חייו לשיטות לימוד וחינוך בגיל הרך, התבטא פעם ש”נפשם של ילדים רכה כבצק, וככל שמיטיבים ללוש אותה מבחינה חינוכית-כך יתפתח הילד ויהיה למבוגר בשל יותר, טוב יותר”.
אמנם בשנות העֶשׂרֶה (teen years) נחשפים הצעירים להשפעות וגירויים רבים, ובחלק מהמקרים נוטים הצעירים לנהוג כמבוגרים המשמשים להם דגם חיקוי-הורים, מנהיגים ואף כוכבים בתחום הבידור והקולנוע. ומסתבר שאלה האחרונים השפעתם רבה באופן מפתיע על החלטת נער או נערה להתחיל לעשן.
מחקר של רופאי משפחה ופסיכולוגים מניו-המפשייר וצפון קרוליינה על ההשפעה של עישון בסרטים על בני נוער הצופים בהם , התפרסם בשנת 2003 ב-Lancet ומסקנותיו אינן מפתיעות. למחקר זה גויסו 3,547 ילדים וילדות גילאי 10 עד 14 שנה, שהצהירו על כך שמעולם לא עישנו עד אז. לצורך המחקר נבחרו 50 סרטים בני זמננו שדורגו כסרטים פופולאריים יחסית, אשר בהם נראים השחקנים המובילים מעשנים כחלק מעלילת הסרט.
לאחר פרק זמן של 13-26 חודשים, הצליחו בעלי המחקר לאתר ולתשאל 2,603 מתוך הצעירים שהחלו את המדגם, האם החלו לעשן בפרקי הזמן שחלפו מתחילת המחקר וכן נשאלו המשתתפים האם הם אמנם צפו בחלק מהסרטים האמורים.
התברר שמתוך אותם נערים ונערות שדורגו ברביעון העליון של חשיפה וצפייה בסרטים אלה, 17% החלו מעשנים (107 מתוכם) ואילו מבין אלה שדורגו ברביעון התחתון מבחינת חשיפתם לסרטים בהם מעשנים רק 3% (22 מתוכם), החלו מעשנים.
אינגריד ברגמן בסרט “קזבלנקה” משנת 1946, צרובה עשרות שנים
ממצא אחר של מחקר זה הוא שהשפעת צפייה בסרטים עם סצנות עישון, גדולה באופן משמעותי באלה מהמשתתפים בסקר שהוריהם אינם מעשנים, מה שמדגיש את העובדה המוצקה שהורים מעשנים מקרינים באופן מובהק על ילדיהם, שילכו בעקבות ההורים כמעשנים, מעין העברת לפיד העישון מדור לדור. כמובן שגורמי אופי ואישיות, חשיבותם מכרעת בשיקול הדעת של ילדים או ילדות, האם להתחיל לעשן.
במחקר זה, נבחנו מדדים עצמיים של המשתתפים בסקר, כגון; ביצועים בבית הספר ורמת הציונים, נטייה לחיפוש אחר ריגושים (sensation seeking), נטייה למרדנות (rebelliousness), מידת ההערכה העצמית (self esteem), כמו גם נתוני ההורים, כגון; דרגת הדרבון להישגיות של ילדיהם, רמת ההשכלה של ההורים או מידת האכפתיות שהם מגלים לעישון של ילדיהם.
וכשמשקללים את כל הגורמים האחרונים עדיין מגיעים למסקנה שההסתברות של אלה מהנסקרים שצפו יותר בסרטים עם עישון (רביעון עליון) יתחילו לעשן גדולה פי 2.71 בהשוואה לאלה עם צפייה מועטה בסרטים אלה (רביעון תחתון), והיא גדולה פי 4.1 בילדים שהוריהם אינם מעשנים.
במחקר המצוטט המסקנה הסופית היא שניתן לייחס במדגם זה לצפייה בסרטים עם סצנות עישון 52.2% מהשיקולים המביאים להתחלת עישון בנערים ונערות אלה. בארה”ב מדי יום מתחילים לעשן בערך 2,050 נערים ונערות גילאי 12 עד 17 שנה, כאשר 32% מהם ימותו טרם זמנם כתוצאה מהיותם מעשנים.
לפי מסקנות המחקר המצוטט עישון בסרטים אחראי לכך שמדי יום 1,080 נערים ונערות אמריקאים מתחילים לעשן ועוד הוא מגלה ב-60% מהסרטים בהם צפו הנערים שנסקרו, היו סרטים המוגדרים כ”סרטים לכל המשפחה” עם דרוג המוכר בארה”ב כ-G, או PG וכן PG-13.
לכן מובנת והגיונית כל כך דרישתם של Stanton Glantz ומובילי מאבק אחרים בעישון בארה”ב, שמן הראוי הוא שסרטים המכילים סצנות עישון יוגבלו לצפייה ל”מבוגרים בלבד” בדרוג הידוע כ-R או Restricted, שאינם מותרים לאלה מתחת גיל 17 שנה ללא השגחת הורים.
אם כך היו נוהגים, הייתה קטנה חשיפת ילדים ונערים לסצנות עישון בסרטים בערך ב-25% והיו נחסכים מדי יום בארה”ב 330 מעשנים צעירים חדשים. אמנם ה-MPAA או Motion Picture Association of America, הזרוע הפוליטית של הוליווד, יזמה בשנת 1968 את שיטת דרוג הסרטים (Rating) שנועדה ל”הקל על ההורים בהחלטה באיזה מהסרטים ירשו לילדיהם לצפות”.
בהתאם למסורת שהחלה כאמור בסוף שנות ה-60 נשללת רשות הצפייה מקטינים מתחת לגיל 17 על בסיס שפה גסה, אלימות, תכנים מיניים וסצנות של נטילת סמים.
סטיב מקווין; כובש הנשים נכנע בגיל 50 שנה לסרטן הריאה.
עישון סיגריות, שכבר הוגדר ב-26 באוגוסט 1996 על ידי שלטונות הבריאות בארה”ב כצריכת סם ממכר, והיא לכאורה התמכרות לסם השכיחה ביותר בעולם, הממיתה יותר מכל צריכת סם אחר, לא הוכרה על ידי ראשי תעשיית הסרטים כראויה להיכלל ברשימת ה”פעולות המזיקות” שראוי להגביל קטינים מלצפות בהן.<!–sinima_25-8-05_2.htm–>__________
פרופ’ בן-עמי סלע מנהל המכון לכימיה פתולוגית, המרכז רפואי שיבא, תל-השומר, החוג לביוכימיה קלינית, הפקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב וחבר ועדת העדכון בנושא סרטן הריאות באגודה למלחמה בסרטן.
לתגובה לפרופ’ בן-עמי; Ben-Ami.Sela@sheba.health.gov.il
Add Comment