בת 18, שחונכה בבי”ס דתי, שאמה אזרחית המדינה ואביה החורג יהודי, לא מצליחה לשכנע את המדינה כי אומצה מגיל אפס ולא פגשה מעולם את אביה הביולוגי. לשירות בצבא, אגב, היא מתאימה כמו כל אזרח במדינה, אבל כל שאר ההטבות לא מגיעות לה. האם אלווירה, אזרחית מסוג ב’?
מינהל האוכלוסין, מוכיח פעם נוספת, כי לאטימות כללים משלה ולבירוקרטיה הישראלית אין גבולות – גם לא גבולות סבירים. לאלווירה בלחובסקי, צעירה בת 18, מנתניה, כבר נשבר. אין ספור מכתבים ועשרות מסמכים הממוענים למינהל האוכלוסין ולמשרד הפנים לא נענו בתשובה במקרה הגרוע, או העברת הנושא לדיון על-ידי פקיד נוסף במקרה הטוב – את הסיפור מביא היום המקומון קול השרון.
אלווירה בלחובסקי; למה אני אמורה להרגיש כמו פלשתינית
בשנת 1999 עלתה אלווירה בלחובסקי עם אמה ואביה החורג לישראל. למרות שכבר באותה תקופה הציגו בני משפחתה מסמכים רשמיים כי אומצה ולמרות שמסרו הצהרה על פיה מעולם לא פגשה באביה הביולוגי וכי הוא מוותר על האפוטרופוסיות עליה, נרשם שמו בתעודת העלייה תחת סעיף “שם האב”.
בכל מסמכיה אשר הובאו על-ידה מרוסיה, כולל בדרכונה, נרשם אביה החורג כאביה הביולוגי – היות והוא קיבל את האפוטרופוסיות לידו והוא זה שגידל אותה בפועל. כל ההסברים לא הועילו מול הפקידות ובמשרד הפנים החליטו את אשר החליטו.
כך יצא, כי אמה, אשר לה סבא יהודי, ואביה החורג אשר גם הוא יהודי, קיבלו אזרחות ישראלית ואילו בתם אלווירה נותרה ללא אזרחות.
אלווירה, שלמדה בשנתיים הראשונות במדינת ישראל בכפר הנוער הדתי בחיפה, לא ייחסה באותה תקופה חשיבות למה שכתוב בתעודת העולה שלה. היא חונכה כיהודיה, שומרת כשרות ומקפידה על הלכות שונות שקיבלה מבית האב היחיד שהכירה כל חייה – אביה החורג.
רק כשהגיעה לגיל 16, וכמו רבים מבני כיתתה ביקשה לממש את זכותה לתעודת זהות ישראלית כחולה; “כדי לחוות ביחד עם כל החברים שלי את הפיכתי הרשמית לאזרחית”, גילתה אלווירה, כי המשימה בלתי-אפשרית.
בתחילה נדחתה בקשתה על הסף. רק בהתערבות עורך דין, אושרה לאלווירה קבלת תעודת זהות בתנאי אחד קטנטן ובעל משמעות רבה: בסעיף האזרחות לא יירשם דבר. בלית ברירה ובציפייה לטוב הסכימה אלווירה לצעד זה, אך מה שהחל בעיכוב התעודה הסתעף והסתבך עוד יותר בהמשך.
חבר מועצה אדיר בנימיני, היחיד שהבטיח לעזור.
בינתיים, אלווירה סיימה, לאחרונה, את לימודיה בהצטיינות יתרה. כמו תלמידים מצטיינים רבים המתינה הצעירה לזימונים ללימודי עתודה אקדמית. כשפנתה כדי להבין מדוע היא לא קיבלה הפניה – למרות ההמלצות החמות מכל גורם חינוכי אפשרי, התבררה לה האמת: בצה”ל הוחלט לגייסה לתפקיד פקידותי בלבד, כי הרי אין היא לפי הרישום תושבת המדינה ובעלת אזרחות ישראלית – כך קבע משרד הפנים.
נואשת ממלחמותיה בגופי הבירוקרטיה ומאטימותם, פנתה אלווירה לחבר המשפחה, אלכסנדר פורטנוי, שהחליט לשנס מותניים ולנסות ולהלחם את מלחמתה. אין ספור פניות נשלחו במשך חודשים למשרד הפנים ולמשרד הקליטה, אך כל מה שזכו לו הן תשובות חלקיות ולא מספקות.
אל עשרות גורמים, חברי כנסת ואישי ציבור שלחה אלווירה מכתבים בתחינה לעזרה, ומכולם השיב רק אחד, חבר מועצת העיר נתניה ה”ה אדיר בנימיני, שהבטיח לנסות ולעזור.
בשיחה עם המקומון קול השרון, שחשף את הפרשה, לא הצליחה אלווירה להסתיר את כאבה. בעיניים דומעות היא סיפרה; “למה אני אמורה להרגיש כמו פלשתינית במדינה שבה אני רוצה כל כך לתרום? במקום לקבל דרכון כמו כולם אני מקבלת תעודת מעבר? כל מה שאני מבקשת בקבלת האזרחות הוא רק כדי לתרום למדינה, הן בשרות הצבאי והן במוסדות להשכלה גבוהה”.
אופיר פינס, שר הפנים; התקווה האחרונה
חבר המשפחה אלכסנדר פורטנוי הוסיף, כי; “מדובר במקרה מוזר כאשר לכל בני המשפחה יש אזרחות ולבתם לא, אך דבר זה לא מונע משלטונות המדינה לדרוש מאלווירה למלא את חובותיה כאזרחית מן השורה ולשרת בצבא. איפה ההיגיון בעניין?” – הוא מקשה.
למרות פניות חוזרות ונשנות למינהל האוכלוסין, טרם נתקבלה תגובה עד למועד פרסום כתבה זאת. האם אלווירה, היא אזרחית מסוג ב’?
לנוכח רגישות המקרה הוחלט בעיתון המקומי קול השרון בשיתוף אתר כאן נעים להירתם למאבקה של אלווירה ולפעול להגשמת חלומה להפוך לאזרחית מן השורה. בימים אלה, יימסר החומר לידי שר הפנים, בתקווה שאולי מכאן תצמח הישועה. אולי.
