לכל גולשי פורטל ‘כאן ישראל’ | כאן נעים | שלוחה ברכת חג שמח ו’פתקא טבא’.
ברכת חג שמח ו’פתקא טבא’ לגולשי פורטל כאן ישראל | כאן נעים – הושענא רבה (בארמית; בעברית: הושענא הגדול) הוא כינויו של היום השביעי והאחרון של חג סוכות, היום השישי של חול המועד סוכות, שחל בכ”א בתשרי. ביום זה נהוג לומר “פיוטי הושענות” רבים יותר מבשאר ששת ימי החג, ומכאן שמו. מקור ההושענות במצוות ערבה שהתקיימה בבית המקדש וכיום נותר לה זכר במנהג חיבוט ערבה הייחודי ליום זה. הושענא רבה הוא היום האחרון של חג הסוכות וביום שאחריו מתקיים חג שמיני עצרת, שהוא יום טוב.
מקורות לכינוי היום;
לראשונה מוזכר השם “הושענא רבה” ליום האחרון של חג הסוכות בתקופת הגאונים, בסידור רב עמרם גאון.
משמעויות השם;
ישנם מספר רמזים לשם “הושענא רבה” בנוסף להסבר המקובל המבוסס על ריבוי פיוטי הושענות:
זהו היום העשרים וששה לאחר יום בריאת העולם, כמנין שם הוי”ה שנקרא שם רבה.
זהו היום הנ”א (51) – לימים שניתנו לעם ישראל בחסד לעשות תשובה המתקבלת ברצון (החל מראש חודש אלול), ועל שם כך מבקשים הושע-נא, כלומר מבקשים מהקב”ה להושיע את יום נ”א זה, שהוא יום רבא (גדול) לפי שהוא אחרון וחותם.
שמות נוספים;
לחג שמות נוספים המופיעים במקורות ישראל הקדומים;
- יום שביעי של ערבה – על שם מנהג הערבות ביום זה.
- יום חיבוט חריות – על שם חריות (ענפי) הדקל שהיו מביאים לבית המקדש ביום זה, לדעת רבי יוחנן בן ברוקה.
- יום חותם – יום גמר חיתום הדין. בראש השנה ויום הכיפורים כל באי העולם נידונים כל אחד לעצמו, ובחג הסוכות העולם כולו נידון על המים (כמה גשמים ירדו) ועל ברכת הפירות והתבואות. יום זה, שהוא יומו השביעי של החג, הוא יום החיתום האחרון של דין זה. הואיל וחיי האדם תלויים במים – דומה הושענא רבה במקצת ליום כיפור ומרבים בו בתפילה ותשובה כעין יום כיפור.
תפילות בהושענא רבה
התפילה בהושענא רבה מורחבת יותר מתפילת חול המועד הרגילה וכוללת הוספות בזיקה לתפילות שבתות וימים טובים, ובעיקר בזיקה לתפילות הימים הנוראים. נוהגים להקיף את הבמה שבע פעמים ולומר את ההושענות המיוחדות ליום זה.
בקהילות אשכנז נהוג כי שליח הציבור לובש קיטל, אומרים את פסוקי דזמרא בנוסח המורחב של בשבתות וחגים (אך רק עד ברוך שאמר), ובניגון של ימים נוראים, אומרים את מזמור ק”ל אחרי ברכת ישתבח (כמו בעשרת ימי תשובה), בעת פתיחת ארון הקודש נאמר נוסח ‘אתה הראת’, אומרים את פסוקי י”ג מידות הרחמים, ‘שמע ישראל’ ו’אחד אלוהינו’, ובתפילת מוסף נאמרת קדושה מורחבת. (לא כל מנהגים אלו התקבלו בכל קהילות אשכנז, ויש קהילות הנוהגות רק חלק מהם או אף אחד מהם)
בקהילות ספרד מוסיפים “ה’ הוא האלהים ה’ הוא האלוהים” לפני אמירת ה’ מלך של פסוקי דזמרא כמו בימים נוראים (אך לא מרחיבים את פסוקי דזמרא, בניגוד למנהג אשכנז), יש אומרים את מזמור ק”ל אחרי ברכת ישתבח (יש נוהגים לומר גם נשמת כל חי לפני כן), בהושענות אומרים קטעי סליחות ובסיומן יש נוהגים לומר קדיש תענו ותעתרו ויש אף שתוקעים בשופר.
מנהג מעניין שהיה נהוג בכמה קהילות רומניוטיות הוא לומר בתפילת מוסף את ההוספות של עשרת ימי תשובה (“זכרנו לחיים” בברכת אבות, וכו’) ותפילת אבינו מלכנו.
קיימות עדויות לפיהן במהלך התכנסויות ליל הושענא רבה בבתי הכנסת, נערכו במאות ה-17 וה-18 בקרב יהדות איטליה הצגות מוזיקליות. קהילת יהודי ונציה וקהילת יהודי קזאלה מונפרטו הצטיינו בהלחנה מיוחדת לקטעי שירה ולמופעי תיאטרון ואופרה על נושאים הקשורים לחג.
