מדוע אותו אלוהים, מתיר ומחייב הרג שיטתי ואכזרי של חיה ואדם, אותם יצורים מופלאים שהוא עצמו יצר?
המשבר הגדול שלי עם היהדות אירע דווקא בזמן בר-המצווה שלי. כמה שנים לפני-כן, כשהייתי בן 8, ראיתי מחלון המטבח של קרובי-משפחתי בכפר כיצד דודי החקלאי מניף גרזן ענק ומסיר את ראשו של תרנגול לבן ונאה. עוד כמה דקות התעופפה גופתו הגוססת של התרנגול נטול-הראש, בחצר המשק, כשקש צהבהב נדבק אל הפצע הפתוח. “אין לאדם הרשות להרוג”, החלטתי באותן דקות, שנדמו כמו נצח. באותו היום הפסקתי לאכול בשר.
kipor_art_01.jpg
בעת ההכנה לבר-המצווה החל, על רקע הדבר הזה, הקרע שלי עם הדת היהודית. רצה הגורל, ודווקא בחלקי נפל פרק הפטרה הרוויה בדמו של בעל-חי מתבוסס בדמו. היתה זו פרשת ’העגלה ערופה’: “והורידו זקני העיר ההיא את העגלה אל נחל איתן … וערפו שם את העגלה בנחל.”
תמונתו של התרנגול ערוף-הראש, הסתחררה בראשי בעת ששרתי בקול-הזמיר שלי את המילים. אז נפלה החלטתי, שדת המרשה להרוג, ועוד טורחת לבנות תלי-תלים של חוקים ותקנות בקשר לכך, איננה יכולה להיות הדת שלי.
ועוד: כילד, הטבע תמיד הפליא את דמיוני – מי יצר את כל הדבר המרהיב והמופלא הזה? האפשרות, שאלוהים כלשהו אחראי ליצירה אדירה זאת לא התקבל על דעתי.
שהרי אם אלוהים כלשהו ברא את העולם הזה, מדוע אותו אלוהים מתיר ומחייב הרג שיטתי ואכזרי של חיה ואדם, אותם יצורים מופלאים שהוא עצמו יצר? וכל הפלפולים שהמציא האדם להסביר את הקושיה הזאת מעולם לא סיפקו את דעתי.
לא ייפלא, על כן, שעניין תרנגול הכפרות מציק לי. כל אימת שמגיע יום כיפור, אני חושב על אותן חיות אומללות, המשלמות בחייהן בשמו של ריטואל שהמציא האדם לנוחיותו. מעולם לא הטפתי לאחרים על העדר הצדק שבהרג בעלי-חיים.
אולם לדידי, הרג הוא הרג. ומי שיכול להרוג חיה, יכול להרוג אדם. נהוג להרוג בעלי-חיים כי הם לא כמונו, בני – האדם, ומכיוון שהם יצורים נחותים, כביכול.
אלא שעל פי אותו היגיון אדם הורג אדם אחר כי הוא לא דומה לו מבחינה זו או מבחינה אחרת, ומכיוון שהוא עלול להיראות ’נחות’. עם תפישה בסיסית מעין זו, קל למצוא הצדקה לשלול מאדם זה או אחר את זכותו לחיות.
עד היום, כשאני מצוי בחצי השני של החיים, אני מסתכל בהערצה בילד הקטן ההוא, שלא הניח לאף אחד לשטוף את מוחו הצעיר בכל מיני הצדקות מפתות לשנות את דעתו באשר לקיומו של עוול יסודי במציאות האנושית. “לא תהרוג” היה, ונשאר, חוק ברזל. והפגישה, מדי שנה, בריטואל של תרנגול הכפרות, ממשיך להכאיב.
* הכותב גדעון ברוידא, הינו יו”ר תחיל”ה, תנועה חילונית ישראלית ליהדות הומניסטית
* טור זה מובא באדיבות אתר חופש – למען חופש מדת, על יהדות חילונית והמפעילה עמותת על”ה – חופש למען נפגעי ההתחרדות לאתר חופש.
Add Comment