היום בו השתנה העולם 11.9.01; הסיוט של ארה”ב גרם לעולם להסתכל עלינו קצת אחרת
ma_nstana_01_11.9.02.jpg
“בעיר האלוהים יבוא רעם גדול
שני אחים נקרעים זה מזה בידי כאוס,
בעוד המבצר סופג, המנהיג הגדול יקרוס,
המלחמה השלישית הגדולה תחל
כאשר העיר הגדולה בוערת”.
הנבואה, אמיתית או שקרית, הגשימה את עצמה. ארה”ב אינה אותה ארה”ב מאז ה-11 בספטמבר, לפחות לא בכל מה שנוגע לחופש ולצנעת הפרט כאידיאל. התפיסה של האמריקאים כאומה, השתנתה, וכתוצאה מכך שארה”ב היא מעצמת העל היחידה בעולם, הדבר משליך גם עלינו, על ישראל.
בעוד אמריקה מלקקת את פצעיה ואפגניסטאן (כיום, חור עמוק בגלובוס) מחפשת את שרידי הניצולים, עברה ישראל בשנה האחרונה, שינוי מהותי בקונספציה המדינית והצבאית שלה.
טרור, היה כאן גם לפני שנתיים, אבל מבצעים צבאיים בסדר גודל של ’חומת מגן’ ו-’דרך נחושה’ לא היו, משום שאחותנו הגדולה ארה”ב לא השכילה להבין את גודל האיום הטרוריסטי.
September 11 2001_t180k-n_01.jpg
לפני ה-11 בספטמבר ההנהגה הפלסטינית הייתה מקובלת על ארה”ב כנציגה ראויה לניהול משא ומתן להפחתת האלימות ובעתיד לשלום. השליח האמריקאי אנתוני זיני, נשלח לאיזור לעיתים תכופות וגינויי האלימות כנגד ישראל יצאו מפי ארה”ב פעם אחר פעם. הטרור הפלסטיני התקבל בארה”ב בהבנה כאמצעי מאבק לגיטימי במלחמה נגד הכיבוש הישראלי.
לאחר ה-11 בספטמבר התהפכו היוצרות. דעותיו של אריאל שרון, מתקבלות בארה”ב בצורה חלקה למדי. שרים רבים בממשל בוש, ביניהם הבכירים ביותר, מובילים קווים ניציים אף יותר מאלה של ישראל.
הגינויים האמריקאיים נאמרים לפרוטוקול בלבד, כך שלעיתים הגיבוי האמריקאי עולה על הגינוי. הרשות הפלסטינית הוכתמה בכתם התמיכה בטרור וחזון המדינה הפלסטינית של בוש הולך ונמוג. ומישהו בכלל זוכר מי זה זיני?
אחת ההצהרות הראשונות של שרון בתפקיד הייתה “ערפאת איננו רלוונטי עוד”. להצהרה הבומבסטית לא היה צידוק מעשי. בחדרי חדרים, המשיכו להתנהל מגעים להפסקת אש תמורת שבעה ימי שקט ואפילו בזמן כליאתו במוקטעה הוא היה רלוונטי מאין כמוהו, כאשר מנהיגים מכל קצוות תבל באו לבקר את ערפאת ולבקר את ישראל.
כל זאת עד לשינוי התפיסתי של ארה”ב, שלא התרחש בין לילה אלא הבשיל במשך מספר חודשים.
הממשל האמריקאי נתן להצהרתו של שרון משנה תוקף, והפך את הצהרתו להישג הגדול (ואולי היחיד) של כהונתו עד כה. האמריקאים דורשים בחירות ברשות הפלסטינית, או רפורמות מקיפות בלשון עדינה יותר. מטרתם היא עקירת שורש הטרור מההנהגה הפלסטינית והדבר מחייב את סילוקו של ערפאת מהזירה הבינלאומית.
תמיכתם בתהליך מעידה על הבנתם, כי ערפאת נגוע בטרור, תומך בו ומקצה לו כספים. לפני ה-11 בספטמבר, הם התייחסו לכך באדישות. לאחר ה-11 בספטמבר הם רואים בכך פשע בל יעבור.
האמריקאים ראו את תמונות הפלסטינים חוגגים ומחלקים סוכריות בשעת קריסת התאומים. הם גם זוכרים את תמיכתו של ערפאת בציר הרשע של סדאם חוסיין בתקופת מלחמת המפרץ. עתה, כשהם מתכוננים לקרב האחרון בעיראק, הם כבר לא מבקשים מהרשות הפלסטינית להצטרף לקואליציה הבינלאומית נגד הטרור.
להיפך – הם מוקיעים את ערפאת מתוך הקואליציה הזו בעזרת גיבוי לישראל בצורת הצהרות כגון: “לישראל הזכות להגן על עצמה” ואחרות. על אף הסבל העצום שנגרם לאמריקאים, אין ספק שאירוע הטרור הגדול ביותר בכל הזמנים שירת את ישראל נאמנה. ושימותו הקנאים.
המלחמה המודרנית לא מתנהלת רק בשדה הקרב. את המסקנה המבריקה הזו השכילו להבין בארה”ב מבעוד מועד ולצד החזית הצבאית פעלה בצורה מרשימה למדי החזית התקשורתית, ההסברתית.
התקשורת בארה”ב מכרה להמונים סיפור אמריקאי טיפוסי. יש טובים, יש רעים – הטובים חייבים לנצח, את הרעים חייבים להשמיד. העובדה שהטובים (הברית הצפונית) רחוקים מחברה נאורה מרחק שנות אור ואצל רעים (הטליבאן) יש אנשים שאפילו לא יודעים מי זאת ארה”ב, לא ממש הפריעה להסברה האמריקאית לשווק את הסיפור כהצדקה להרס אפגניסטאן.
את המצב בעימות המתמשך בינינו לבין הפלסטינים אפשר ליצוק לאותה התבנית. בחזית הצבאית מובן מאליו שישראל תכריע את המאבק לטובתה, אבל בחזית ההסברתית נחלה ישראל כישלון צורם. לא עזרו המסמכים המרשיעים, התחמושת באוריינט-האוס, המלשינים וספינת הנשק קארין איי (הפיספוס התקשורתי של השנה – לדעתי) – תמונה אחת של מוחמד דורה, הכריעה את הכף לטובת הצד הפלסטיני וגרמה לישראל עגמת נפש, שטופלה בצורה מרושלת וחובבנית למדי שהובילה לנזק נוסף. מישהו ראה מי ירה?
לאחר ה-11 בספטמבר חל המפנה. עינה הבוחנת של התקשורת העולמית החלה להתעניין בסדקים בצד שכנגד ולחשוף את העובדות המרשיעות. סקרי התמיכה בישראל שנערכים בחו”ל ובעיקר בארה”ב מוכיחים עד כמה השפיעה קריסת התאומים על האהדה וההבנה במאבקנו הממושך.
בכל מה שנוגע למזרח התיכון, הרי שמאזן הכוחות הצבאי לא השתנה. אולי היום, שנה אחרי, יש לישראל מרחב תימרון גדול יותר לפעולותיה הצבאיות. אך זה לא העיקר. ההישג הכביר הוא דווקא בתחום האישי, בהבנה הכלל עולמית המתגבשת שהטרור הוא האיום האסטרטגי המרכזי של המאה הנוכחית.
מכיוון שטרור זה הוא גם כלי הנשק היחיד של הפלסטינים כנגדנו, הרי שהטמעתו כשלילי בקרב מנהיגי העולם החופשי תעניק לנו נקודות זכות רבות. אמנם ההישג נוצר כתוצאה מטרגדיה איומה שליוצריה אין קשר אלינו, אבל כבר נאמר שצדיקים – מלאכתם נעשית בידי אחרים.
ויפה שעה אחת קודם.
הכותב עידן שרון ממגזין הנוער והצעירים הישראלים “לגוז*”
* הטור מובא באדיבות אתר מגזין הנוער והצעירים הישראלים “לגוז” מהטובים ברשת הישראלית – לאתר לגוז.
לעוד כתבות באתר בנושא ה-11 בספטמבר לחצו על השורות למטה:
לראות שוב ושוב ולא להאמין – תוכניות הטלווזיה ב-11 בספטמבר
היום בו השתנה העולם – מדריך שבלחיצה על הקישור תגיעו לאתרים המביאים צילומים וסרטים מדהימים ובלעדיים.
ציר זמנים של הבוקר הארור
איפה היית ביום ההוא – חוויות קוראים
חזרה לדף הקישורים לכל הכתבות
Add Comment