שלוש תהיות השבוע

לא יתכן, בכל מקום אחר בפלנטה, שפחות מעשרה אחוז מהתושבים, יחזיקו כבן ערובה 95% מהשטחים, ישכחו את הסיבה המקורית בעטיה קיבלו את הקרקע מהמדינה (חקלאות), יהפכו חלקים נרחבים לתעשייה בתנאים מוזלים ובניגוד לכל הכללים

Fadlon doron_t180k-n_05_01.jpg

תהייה חינוכית

משום מה, דווקא השבוע, הזדהיתי עם השוביניסט הפובליציסט סידני האריס, שבאחת מאמרות השפר שלו אמר, כי “הדרך היחידה להבין אישה היא לאהוב אותה – ואז אין עוד צורך להבין אותה”.

ואולי, בגלל זה, אני, כמו רבים אחרים, מתקשה להבין את שרת החינוך, לימור לבנת, במלחמתה חסרת הפשרות כנגד המורים בישראל. מסכים אני, שמערכת החינוך הישראלית מזמן איבדה צלם אנוש וכל קשר לחינוך, ואולם טיפול שורש ופיטורי מורים, לא יחזירו את הערכים אל כיתות הלימוד הצפופות בין כה וכה, ומה קל יותר מאשר להאשים את הש.ג, המורה, בכל העוולות ההיסטוריות שהוביל בגאווה משרד החינוך…

תהיה אנושית

משום מה, דווקא השבוע, הזדהיתי עם חברי מרכז הליכוד ובני משפחותיהם, המועסקים בכמעט כל משרדי הממשלה האפשריים – כך לפחות טוען בתוקף מבקר המדינה בדו”ח חריף במיוחד שהוציא.

סמואל באטלר, 1835-1902;

קשה להיות מובטל במדינה, וחרב המבקר בהחלט ניסתה לפגוע בצווארם. אלא, שיכול אני להרגיע אותם: חרב המבקר כל כך קהה ולא חדה – שרוב הסיכויים הם שרובם יזרקו דרך הדלת ויוחזרו דרך החלון.

אגב, גם אם אחד או שניים לא יוחזרו, תמיד יוכלו חברי המרכז ובני משפחותיהם לטעון לקיפוח הליכוד, לפגיעה במזרחיים, לתקשורת שמאלנית עוינת ולאי-צדק חברתי שלאנשי המערך (כבר שלושים שנה העבודה, אבל להם זה לא ממש איכפת) זה לא היה קורה. כדברי סמואל באטלר: “צדק הוא מה שמתיר לי לעשות כל שאני רוצה, ואילו אי-צדק הוא כל מה שמונע בעדי מלעשות זאת”. אכן, אין צדק. תשאלו את עוזי כהן.

תהייה גיאוגרפית

ליבי ליבי עם מאות אלפי חקלאי הארץ ישראל, שבמשך עשרות שנים חורשים אדמתם, מטפלים בשדות השלף וקוטפים תפוזים. ליבי ליבי איתם, עם תושבי המועצות האזוריות, שהתעוררו בוקר אחד וגילו שמישהו ברפובליקת האננס שלנו החליק על בננה, קיבל מכה בראש והבין שהגיע הזמן להפקיע את אדמות המינהל לטובת פיתוח הערים העמוסות תושבים.

אדמה חקלאית. אילוסטרציה. ארכיונעים.

תמ”א 35 קוראים לתוכנית הזו, שיותר מאשר שהיא הוגנת, היא מתקנת עוול היסטורי: לעולם לא יתכן, בכל מקום אחר בפלנטה, שפחות מעשרה אחוז מהתושבים, יחזיקו כבן ערובה 95% מהשטחים, ישכחו את הסיבה המקורית בעטיה קיבלו את הקרקע מהמדינה (חקלאות), יהפכו חלקים נרחבים לתעשייה בתנאים מוזלים ובניגוד לכל הכללים, ימוטטו את מרכזי התעסוקה בערים (המאולצות לעבוד על-פי החוקים) ולבסוף יבכו על מר גורלם, שאת סיר הבשר המניב עליהם הם יושבים, מעיזים אלה שנותרו עם כבשת הרש, לקחת מהם. ממש כאותו נער, הרוצח את הוריו ומבקש מבית המשפט רחמים, כי יתום הוא.

אגב, אם באמת ובתמים חשובים השטחים הפתוחים למושבים, מעבר לפרויקטים בסגנון “בנה ביתך”, שיודיעו, כי הם חוזרים לעבודת האדמה ולא לעבודת הקודש בהפיכת כל לול מיושן למרכז מסחרי הפתוח בשבתות ובחגים – כי רק להם מותר!

________

* הכותב דורון פדלון, הוא תושב נתניה, עורך המקומון “קול השרון” הנפוץ בנתניה והסביבה.

■ מצאתם טעות בכתבה, זה לא נעים! לחצו כאן ספרו לנו ונתקן.

• Issue: *
  הפרת זכויות יוצרים תוכן לא ראוי לינקים שבורים מאמר שגוי תוכן מעליב כללי
• Your Name: *
  
• Your Email: *
  

• Details: *
  

שלח