לזכור ולא לשכוח

יפה הרט הייתה בת 13 כשפרצה מלחמת העולם השנייה. במהלך כל השנה האחרונה, כשביום היא עוזרת להפקה ובלילה היא מתעוררת מסיוטים, שיתפה יפה את תלמידי תיכון שרת ברגעי חייה הקשים ביותר. ביום השואה תועלה ההצגה הראשונה של תיאטרון עדות בכיכובה

כשהיא הייתה בת 19, בשנת 1946, עלתה יפה הרט לפלשתינה, בדרך לא דרך. במשך שנים ארוכות סיפרה את אשר עברה בתופת הנאצית לבני נוער כהכנה רגשית לקראת הנסיעה לפולין. ביום השואה והגבורה, לראשונה, ייחשף סיפורה וכן סיפורי זוועה נוספים, בהצגה מיוחדת אותה יעלו חברי תיאטרון “עדות”, כולם תלמידי בית הספר התיכוני “שרת”.

ההצגה בהשתתפותם של יפה, ניצולים נוספים ותלמידי התיכון “שרת”. צילום; קול השרון.

במשך כשנה וחצי, במסגרת פרויקט מיוחד אותו ביימו והפיקו עירית ועזרא דגן, עבדו תלמידי תיכון “שרת” על לימוד השואה והניסיון להבין, ממקור ראשון, על תחושות הניצולים.

ביום חמישי, מחר, בשעה 08:00 בבוקר, תועלה ההצגה בהשתתפותם של יפה הרט, מהעיר נתניה, ניצולים נוספים ותלמידי התיכון “שרת” בהיכל התרבות העירוני נתניה.

אל הפרויקט הייחודי גויסה יפה הרט, שמבחינתה סוגרת מעגל. כשהגרמנים כבשו את פולין בשנת 1939 נלקחו יפה ובני משפחתה אל גטו לודג’. כתוצאה ממחלה קשה, רעב תמידי ועוני קשה, נפטר אבי המשפחה. יפה, בת ב-14, יצאה עם אחיה לעבודה.

במשך ארבע שנים וחצי, בהם חייתה בגטו ועבדה בעבודת כפייה במפעל לייצור נעליים לצבא הגרמני – תמורת מנת אוכל יומית אותה חילקה עם בני משפחתה. “האנשים בגטו רעבו למוות. קרן האור היחידה שלנו, הייתה בדמותם של חברי תנועת הנוער הציונית, שידעו לעודד את רוחנו ולספר על הארץ המובטחת”, סיפרה הרט.

בסמוך לשנת 1944 הועברה יפה למחנה ההשמדה אשוויץ. כבר אז ידעה יפה, כי לעולם לא תראה את בני משפחתה הנותרים, שני אחים ואימא, שניספו. בדרך לא דרך הצליחה יפה לברוח מהשמירה הכבדה במהלך מצעד המוות.

“במשך יומיים, בשלג הכבד ובקור העז, כמעט ללא כסות לגופי, ברחתי. הסתתרתי בבית גרמני במשך כשבועיים. רק כשהגיעו חיילי הצבא האדום, העזתי לצאת החוצה”.

במשך שנה ולאחר שפגשה שוב את נציגי הנוער הציוני, החלה יפה לתכנן את הגעתה לישראל. במשך שבועות של צעידה ברגל ונסיעה ברכבות, דרך רומניה, יוגוסלביה
ואיטליה, חיכתה יפה לרגע הנכסף בו תעלה על האונייה שתובילה לפלשתינה.

על אדמת פולין לא העזה יפה לדרוך במשך עשרות שנים מאז עלתה לישראל. רק כשצוינו 50 שנה לשחרור גטו לודג’, התגברה יפה על סיוטיה וטסה לפולין. “הגעתי לבית בו גרתי עם בני משפחתי לפני פרוץ המלחמה. את הדלת פתחה לי אישה פולניה המתגוררת שם כיום. המילים נעתקו מפי. שם נזכרתי בצעירים שלנו, שעוזבים לאמריקה. הם שוכחים שאת המדינה הזו, לא השגנו בקלות. צריך לזכור ולא לשכוח”.

מועדון ניצולי השואה

יום השואה ביום חמישי, כו’ ניסן תשס”ה, 5.5.2005 מתוכננת בנתניה, בשעות לפני הצהריים פעילות במועדון ברח’ ויצמן 4, קומה ב’. במסגרת זו, יודלק נר זיכרון ע”י המשתתפים ותתקיימנה קבוצות שיחה פתוחות אחה”צ בשעה 16:00 התכנסות ובשעה 17:00 הרצאה ודיון בנושא “60 שנה אחרי”. את הערב תנחה הגב’ טלי רסנר.

■ מצאתם טעות בכתבה, זה לא נעים! לחצו כאן ספרו לנו ונתקן.

• Issue: *
  הפרת זכויות יוצרים תוכן לא ראוי לינקים שבורים מאמר שגוי תוכן מעליב כללי
• Your Name: *
  
• Your Email: *
  

• Details: *
  

שלח