אוסקר 2005, זוכה פרס הסרט הזר הטוב ביותר. פרסי גויה (האוסקר הספרדי). פרס הסרט, פרס הבמאי, פרס התסריט המקורי (אמנאבר וגיל), פרס השחקן (ברדם), פרס השחקנית (דואניאס).
“הים שבפנים” הוא סיפור על אהבה, על היכולת לוותר על מה שביקשנו להשיג, ועל מה שעושה אדם חופשי יותר, אנושי יותר. זהו סיפור על אדם שאלוהיו היחידים הם מצפונו.
סרטו החדש של הבמאי, התסריטאי והמלחין הספרדי המחונן אלחנדרו אמנאבר (“האחרים”, “פקח את עיניי”) מספר את סיפורו האמיתי והנוגע ללב של ראמון סמפדרו המגולם על ידי חאוויר ברדם הנפלא (“אהבת בשר ודם”, “ימי שני בשמש”).
שלושים שנה מרותק ראמון למיטתו. משפחתו מטפלת בו באהבה רבה. חלון חדרו הוא חלונו היחיד לעולם, ממנו נשקף הים בו שחה, הפליג וצלל, הים ששינה את חייו.
עולמו מתהפך עם הופעתן של שתי נשים: חוליה, עורכת דין התומכת במאבקו ורוסה (לולה דואניס – “דבר אליה”), אישה מן הכפר המעוררת בו את טעם החיים. ראמון מבין כי מי מביניהן שבאמת אוהבת אותו, תסייע לו לממש את הגורל שבחר לעצמו.
נוכחותו העזה והכריזמטית של ראמון, אהבת החיים, החוכמה והרגישות הרבה שלו, תגרום לכל אחת מהן לבחון מחדש את העקרונות שהנחו את חייה ולמצוא בהם טעם חדש.
“הים שבפנים”, זוכה פרסי האוסקר וגלובוס הזהב לסרט הזר והזוכה הגדול ב-14 פרסי הגויה (האוסקר הספרדי) הוא סיפור אהבה מרומם רוח שלמרות צל הנסיבות מפעמים בו החיים.
שחקנים
חאווייר ברדם (ראמון סמפדרו)
גילום דמותו של ראמון סמפדרו היא משימה מאתגרת למדי, פיסית ומקצועית.
מה מצאת בו שגרם לך לקבל את התפקיד?
מה שהפתיע אותי בראמון היה הטבעיות שבה דיבר על נושאים גדולים מאוד: אהבה, מוות, חיים, סקס. הוא יכל לקחת צעד אחורה ולהתבונן בדברים מנקודת המבט של מי שהיו לו עשרים ושמונה שנים להרהר. במובן מסוים הוא היה אדם מואר; הוא גם היה אדם פשוט מאוד, שמעולם לא ניסה לכפות את דעתו על מישהו אחר. הוא היה איש ים, שאסף את מטענו האינטלקטואלי בכוח הרצון, כיון שבמצב שבו מצא את עצמו, קריאה וכתיבה היו מלאכות קשות ביותר. מאוד נמשכתי לשילוב שבין האינטלקט הנוצר במודע לבין הארצי והפשוט.
מסובך היה להפריד בין בדיה למציאות?
בכל פעם שאתה משחק דמות המבוססת על אדם אמיתי קיים החשש שלא תעשה לו צדק. ראמון הותיר לנו, בספריו, צוואה עזה אודות הדברים שאנו נאלצים לחשוב על: מוות, בעלות על גוף, אהבה אנוכית (שהיא למעשה כפייתית), אהבה שאינה תלויה בדבר.
אל מול דמות כזו, השחקן מוכרח לסגת ולאפשר לאדם שהוא מגלם לחלחל לתוכו; עליו להפוך לכלי, למדיום. אסור לך לייבא לתוך הדמות את הקונפליקטים שלך. אני, למשל, מפחד מן המוות, ולא היתה בכך כל תועלת לבניית הדמות. בתהליך צילום מסובך, שיתוף פעולה עם הבמאי הוא תנאי בסיסי.
איך היה לעבוד עם הבמאי, אלחנדרו אמנאבר?
אלחנדרו, ניחן בקור רוח ובשלווה, דיבורו מרגיע מאוד. זה מפיג מתחים. הוא מלא כבוד לאחרים, מוסר עבודה וריכוז מצוין. הוא מאוד רגיש אך אין בו רגשנות מיותרת. מעבר לכישרונו יש לו רוח מיוחדת שמאפשרת לו לקחת סיפור כזה ומתוך כבוד לכל העובדות להופכו, במגעו המיוחד, לסיפור אהבה.
צילום מותו של ראמון ודאי היה קשה. איך ניגשת לאותו יום צילומים?
היה רגע, כאשר התכוננתי לסצינה, שהיה עלי לצפות במותו של ראמון שוב ושוב. חשתי כאילו אני משתמש בכאבו שלו. אבל הבנתי, בראותי אותו סובל במותו, שאסור לתת למסר שלו להתפוגג. הסרט ישמש אזהרה לרבים שבאותו הזמן לא הבינו מהו מאבקו האמיתי של ראמון. אני מרגיש, כמו אלחנדרו, כי חשוב שאנשים יראו את הסרט, כיון שזה המצב אליו ראמון התגלגל – נאלץ למות לבדו, בצער.
בלן רואדה (חוליה)
“’הים שבפנים’ הוא חוויה פוקחת עיניים. חוליה נדהמת מהצלילות והשלווה שבה מקבל ראמון את המוות. אנו חיים בתרבות שבה המוות הוא טאבו… בסרט, חוליה לא מצליחה לעשות החלטה חד משמעית וכתוצאה מכך, היא נשארת שבויה כל חייה במצבה הגופני.
“הנסיבות מביאות אותה להתאהב במישהו שהיא מעריצה בגלל השלווה שהוא משרה עליה, בגלל שמחת החיים שבה הוא מתמודד עם קשיי היום יום. ראמון, ידע איך להפעיל את הקסם הזה על נשים. חוליה מנסה לגרום לו להתאהב בה במרץ רב דווקא לאור התנגדותו. זו תגובה נשית מאוד… בזמן ההכנות לסרט, ביקרנו בכמה בתי חולים בהם מאושפזים אנשים החולים במחלות ניוון, ונוכחנו שבמצבים כאלה שכיח מאוד להתאהב, כיון שאין צורך להסביר את מצבך; זה תמיד בסיס טוב למערכת יחסים.
“המעבר מטלויזיה לקולנוע היה קשה. התרגלתי לטלויזיה ונראה לי מוזר להצטלם בלי השחקן השני מולי. אך הופתעתי לטובה מן המשמעת והשקט על סט הצילומים של סרט.”
“אלחנדרו, יודע ליצור אווירה של התלהבות ובו בזמן רגיעה; עד כדי כך, שלא משנה כמה שעות היית על הסט, לא הרגשת מותש… הצילום בסדר כרונולוגי עזר לנו להכיר בהדרגה זה את זה ואפשר לדברים רבים שלא תוכננו מראש להתרחש; זה רק תרם לדמויות ולסרט. ’הים שבפנים’ גורם לך לחשוב… זו חגיגה של חיים. תצאו מן הסרט במחשבה שאת החיים יפה לחיות. “הים שבפנים” הוא סרט הקולנוע הראשון של בלן רואדה.
לולה דואניאס (רוסה)
“ראמון, היה אומר על מונצ’ה, עליה מבוססת דמותי, שהיא ’יקום המחפש משמעות’. אני חושבת שזו הגדרה קולעת. היא אשה עם לב גדול, אך היא נמצאת בבלגן רגשי מוחלט. יש בה הרבה אהבה להעניק, הרבה זמן לחלוק, אך היא מועדת כיון שאין לה לאן לכוון את כל הרגש הזה. בראמון היא מחפשת למעשה דרך להרגיש שזקוקים לה, שאוהבים אותה.
“מעולם לא נדרשתי לשקול איך תחוש מישהי לגבי הדמות שעשיתי ממנה. לא רציתי לחקות אותה, אך כן רציתי לשלב כמה דברים שמאוד אפיינו אותה. מונצ’ה היתה מאוד נחמדה ונדיבה כלפי. היא פתחה בפני את חייה כפי שלא היו עושים הרבה אנשים אחרים: ביתה, משפחתה, סיפורה של אותה האהבה. היא הרשתה לי לשאול ממנה כמה דברים, כמו מחוות הפה האופיינית… שאפתי לשלב בין המצאה לפרטים קטנים שנשאלו מן המציאות.”
הבמאי
אלחנדרו אמנאבר (במאי, תסריטאי ומלחין)<!–theseainside_H01.htm–>
promo cinema_430k-n_02.jpg
TicketNet_430k-n_01.jpg
הכתבה הובאה באדיבות אתר סרטי שני ובתי קולנוע “לב”
Add Comment