עיתונאי הספורט חנן לייבוביץ’ וויקי גלאם בפרויקט מיוחד על אוהדי נתניה; לפני שש שנים מכבי נתניה העפילה לליגת העל. אז זה היה הרבה יותר מרגש, הרבה יותר צבעוני ובעיקר עם הרבה יותר אוהדים. מה קרה לנו מאז? פרשנים, כדורגלנים ואוהדים מנתחים
supporter netanya_430k-n_23-3-05_01.jpg
“העונה משעממת, הליגה משעממת ו… מכבי נתניה משעממת”, כך מגדיר רז זהבי, שדר רדיו “אמצע הדרך” את העובדה שהעלייה לליגת העל לא מצליחה לדגדג את נימי הרגש של אף אחד בנתניה.
לפני שש שנים עלתה מכבי נתניה לליגת העל. אז בימים של יגאל תם, יצחק תשובה ואורי מלמיליאן, הייתה אווירה אחרת. האוהדים מילאו את הקופסא ולמשחק העלייה נגד הפועל לוד הגיעו 10,000 נתנייתים גאים. כיכר העצמאות שמחה וצהלה וההמונים (ביחד עם השחקנים ובלדב…) קפצו לבריכה.
מחזות השמחה המשיכו כשלא פחות מ-15,000 איש הגיעו לחגיגות האליפות שבוע לאחר מכן. הטייקון הכלכלי יצחק תשובה הבטיח לשלש את התקציב, התת-טייקון יגאל תם הבטיח שנתניה תגיע לאירופה ובמקום שתי ההבטחות קיבלנו את אשר אלון בכבודו ובעצמו כמושיע.
העלייה בקלות אשמה
oren_atia_100_001.jpg
לדברי אורן עטיא, פרשן הכדורגל הוותיק של רדיו “אמצע הדרך” ומי שנחשב בתקופת “העלייה הראשונה” לאיש שנתן את הדחיפה התקשורתית הגדולה ביותר, “הרגש פשוט נעלם”.
עטיא, אוהד שרוף של הקבוצה באותה תקופה, לקח את המיקרופון, את רז זהבי ואת כנרת שמה ונסע עם נתניה לרוב המשחקים.
עטיא, הביא לנו את סיפור העלייה ההיא היישר הביתה ובזמן אמת. “אני חושב, שעכשיו אין רגש בגלל שהעלייה באה בקלות ואחרי שנה אחת בלבד בליגת המשנה”, מדגיש עטיא ומוסיף: “אז חיכינו ארבע שנים והעלייה הייתה מתוקה, כי הגיעה לאחר סבל בליגה הארצית. בעונה ההיא הייתה עולה אחת והמתח נמשך עד לרגע האחרון במאבק מול הפועל באר שבע ואשקלון. כל זה השפיע על הרגשות שהתפרצו כהר געש”.
אוהדיה הצעירים של מכבי נתניה אולי לא זוכרים את כל המרכיבים של אותה עונת עליה, אולם הוותיקים שביניהם וגם הפרשנים המנוסים, יודעים לספר שבאותה עונה (1999) נבנה הגרעין החדש של אוהדי מכבי נתניה. אותו גרעין שליווה את הקבוצה עד לעונת הירידה בשנה שעברה, הפך את מודל האוהדים הנתנייתים לאינטליגנטי, מעורב ומשפיע לא פעם על החלטות ההנהלה.
zviti israel _100k-n_2005_01.jpg
מי שנחשב לאחד מעמודי התווך הוא אייל זוהר שאומר: “יש כמה דברים שמשפיעים על ההבדל בין שתי העליות. הדור הזה של השחקנים ושל האוהדים ירד ליגה בעונה שעברה ועדיין לא התחלף, כך שעבור כולם העלייה השנה היא חובה ולא זכות.
“בעונת העלייה ההיא היה דור חדש של שחקנים ואוהדים שלא חוו את הירידה של 95’, כך שהרגשות היו חד-צדדיים לכיוון החיובי. חוץ מזה, אין להתעלם מכך שיש משבר גדול בכל ענף הכדורגל הישראלי וזה משפיע גם על מכבי נתניה. כמות האוהדים בארץ ירדה – וכך גם בנתניה. המשבר מהעונה הקודמת עדיין משפיע. דבר נוסף משמעותי הוא היעדר כדורגלן בעל רצון עז (“מוטיבטור”) – כפי שהיה לנו אז את ל סלו-צה האגדי שידע להטריף את כולם” – סיכם אייל זוהר.
הטלוויזיה אשמה…
בעונת 99’ היו למכבי נתניה לגיונרים רבים (כמו העונה). רק שני שחקני בית כיכבו אז בהרכב הקבוצה. הצעיר מביניהם היה ישראל זויטי שאז, בגיל 18, נחשב להבטחה הגדולה ביותר, הבטחה שעד כה לא מומשה.
זויטי, הוא גם כיום מבכירי השחקנים בקבוצה. לדבריו: “הרגש ירד בגלל הטלוויזיה. אוהדים רבים מעדיפים לראות את המשחקים בטלוויזיה, בשידור ישיר, ורוב משחקי מכבי נתניה משודרים השנה מה שלא היה אז.
“חוץ מזה, ממשיך זויטי; “אני חושב שזו טעות לחשוב שהעלייה הזו קלה יותר. לעלות ליגה שנה אחרי ירידה זו לא משימה קלה. תראו את כפר סבא של העונה שעברה. נכון, שהשנה יותר קל בגלל שעולות שתי קבוצות ואז לפני חמש שנים עלתה אחת”.
Gabi peker_t180k-n_21.5.1999_01.jpg
ואילו גבי פקר, שחקן הבית השני שעלה אז עם נתניה, קובע, כי; “הכדורגל באופן כללי ירד וזה משפיע באופן מוחלט על כל המגרשים. קח לדוגמא את מכבי חיפה, שלוקחת אליפות בהליכה והאוהדים שלה לא מרוצים.
“הדבר השני שמשפיע על ההבדלים ברגש זו העובדה שאז עלינו אחרי חמש שנים בארצית. אז היה כדורגל אחר. היה מתח יותר גדול, הייתה עולה אחת והיו שלוש מתמודדות על הכרטיס. המשחק שהכי זכור לי, היה מול נס ציונה. הגול בדקה ה-96 ו-3,000 איש שחיכו לנו בקופסא” – מסכםפקר.
האינתיפאדה אשמה…
רז זהבי, נחשב בשנים האחרונות ל”נביא הזעם” של מכבי נתניה, אבל אז, לפני שש שנים, הוא היה בין המתלהבים הגדולים מהעלייה.
מסביר זהבי; “הבעיה הגדולה ביותר היא שקבוצות שדולקות אחרי נתניה וכפר סבא הציבו בתחילת העונה כמטרה הישארות בליגה. רק בגלל שהליגה חלקה מאוד היא לא מרתקת, ולכן נעלם הרגש”, הוא אומר.
zave_raz_100k-n_01.jpg
דומה, כי על השאלה לאן נעלם הרגש, דווקא תשובתו של ויקי גלאם, פרשן המקומון קול השרון, העונה על חלק מהשאלה: “הרגש לא נעלם, הוא פשוט הלך למחוזות אחרים, אפלים וכואבים יותר. במהלך שש השנים האחרונות חווינו אינתיפאדה, פיגועים, שטף טלוויזיוני בכדורגל בינוני ואיבוד התמימות.
“פעם, מספר גלאם, בתקופת שידור תוכנית הרדיו “שירים ושערים” ומשחק אחד בשבוע, יכולנו לדמיין. היום, כשכל שחקן ליגה ב’ חושב שהוא מלמיליאן, בגלל החשיפה התקשורתית, הלכה התמימות ועימה האהבה לפיצוח גרעינים במגרשים”…
