מדובר בפסק דין תקדימי; לרשם בית המשפט לענייני משפחה יש סמכות לדון בביטול עיכוב יציאה מהארץ והסרת עיקולים, לאחר שניתן פסק דין בבקשה העיקרית
Shirrley_Tzvong_t180k-n_17-3-05_01.jpg
בימ”ש לענייני משפחה, פסק ביום 8/2/05, כי לרשם סמכות ואף הוא חייב לדון בבקשות לביטול או צמצום עיקולים ולביטול צו עיכוב יציאה מהארץ, אף שכבר ניתן פס”ד בתביעה עיקרית וזאת משיקולי צדק על מנת לשמור על כבודו של האדם המבקש.
ביום 8/2/05 הוצא ע”י כבוד הרשם צו עיכוב יציאתו מהארץ של המבקש כשברקע לבקשה הוגשה תביעה למזונות ע”י 3 ילדיו הקטינים באמצעות אימם.
ביום 14/10/04 ניתן פס”ד סופי בתביעת המזונות של הקטינים כנגד אביהם. סכום המזונות שנקבע (עבור 3 הקטינים גם יחד) היה 3,750 ₪. על פס”ד זה, הגישה המשיבה ערעור שטרם נדון.
ביום 20/1/05 התקיים הדיון בבקשה הדחופה לביטול עיכוב יציאה מהארץ, ובבקשה אחרת אשר הוגשה ע”י המבקש (המיוצג ע”י עו”ד טלי הוד ליבוביץ ועו”ד שירלי צוונג) שעניינה ביטול העיקולים אשר הוטלו על נכסיו בעת שנפתחה התביעה למזונות כנגדו.
ב”כ של המשיבה התנגדה לעצם הדיון בשתי הבקשות, בטענה, כי כבוד הרשם משולל סמכות לדון בבקשה לביטול צו העיכוב וכן משולל הוא סמכות לדון בבקשה לביטול העיקולים.
Tali Hod Leibovich_t180k-n_17-3-05_01.jpg
הטענה של ב”כ של המשיבה התבססה על כך שפסה”ד הסופי ניתן ע”י כב’ השופט שוחט ומשך, אל לו לביהמ”ש, להידרש, לבקשות אלה וכי היעדר הסמכות אמור אף בהתייחס לשופט ולא רק לגבי הרשם.
בית המשפט לענייני משפחה פסק, כי אם אין התנגשות חזיתית עם הדין או עם הפסיקה, על ביהמ”ש לשמש “עמוד אש” המנחה את האחרים עד כמה גבוה ערכו האמיתי של הערך “כבוד האדם”.
בכל עניין של דיני ראיות וסדרי דין, שאין עליו הוראה אחרת, לפי חוק זה (חוק ביהמ”ש לענייני משפחה, תשנ”ה 1995), ינהג ביהמ”ש בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק, בנוסף תקנה 258 ב (ג’) מתקנות סדר הדין, קובעת שביהמ”ש לענייני משפחה, רשאי לסטות ולנהוג בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק.
לדברי עו”ד טלי הוד ליבוביץ ועו”ד שירלי צוונג (ב”כ המבקש), “החלטה זו הינה תקדימית – שכן, עד כה היתה לאקונה בתקנות לגבי הסמכות לדון בסעדיים זמניים לאחר שניתן פסק הדין, ביהמ”ש מנמק את חובתו לדון גם “מטעמי צדק”.
Add Comment