הימין הקיצוני מגביר הלחץ, בשב”כ ובפרקליטות בונים תוכניות מגירה, אריאל שרון, ממשיך להוביל בצמרת טבלת המאוימים ופעם נוספת הממשלה מבטיחה אבל לא מבטיחה לקיים.
Kobi Levi_t180k-n_01_05.jpg
היה זה ראש הממשלה לשעבר, יצחק שמיר, שטבע לדיראון עולם הכי צינית בפוליטיקה הישראלית. כה אמר שמיר: “הבטחתי, אבל לא הבטחתי לקיים”. דברים אלה, למי שזכרונו בגד בו, נאמרו בתחילת שנות ה-90’ בהתייחס להבטחותיו לענייני דת. שמיר, איש מחתרות, חירותניק שורשי, דמות הירואית למרות קומתו הנמוכה, האכיל את החרדים צפרדעים.
האמת, שהרבה צפרדעים בלעו החרדים ממנו, אבל הצפרדע הכי גדולה, כמעט כמו ההיא שעלתה מהנילוס, באה בדמות המשפט היבשושי הזה, הארוז במעטה ציני צבעוני: “לא הבטחתי לקיים”.
שמיר, אולי לא התכוון, אבל מאז ועד היום, הסגנון הזה של הבטחות אווריריות, חסרות מבע ופשר, מאפיינות את הפוליטיקה הישראלית – לכל הפחות – בכל הקשור לענייני מדינה.
דוגמאות לא חסר. די אם ניזכר בהבטחות המרגשות של שרון ושות’ לדאוג לשכרם של עובדי המועצות הדתיות ולרבני השכונות. אנשים אלה, שמגיעים לעבודתם כל יום, מגלים בכל עשירי לחודש שמשכורתם עדיין לא הגיעה לבנק. כן, הם עושים עבודת קודש, אבל פת לחם לא מגיעה לפיהם.
Izhak Shamir_t180k-n_05_01.jpg
והנה, רק לפני שלושה שבועות קיימה הממשלה דיון מיוחד. השר הרצוג נאם ואמר שחובה לשלם משכורות, ואפילו ראש הממשלה הסכים עם הנאמר. אלא, שהבטחות, כידוע, ממש כמו מלים, הן משהו שקל להשתמש בו ואחר-כך לאחסן את זה בארכיוני הממשלה.
משהו חיובי
השבוע, הבליחה אל מול עיני כותרת חיובית: “הממשלה החזירה את התקצוב השוויוני לאברכי הכוללים”. נכון, לא כל הקוראים יודעים ומבינים במה מדובר. וגם אם נזכיר שביוזמת מפלגות שינוי והמפד”ל הונפה חרב הקיצוצים על עולם לומדי התורה בניסיון לקעקעו, עדיין לא יובן לרבים.
ולמרות שהאקט התקציבי הזה לא מוסיף אגורה שחוקה לחשבון הכוללים, בעוד שאוניברסיטאות ותקצוב לבימוי ישראלי נהנים ממיליוני שקלים, בכל זאת חלפו עלי – מרגע קריאת הכותרת ועד הפנמת הציניות שהיא מסתירה תחתיה – כמה רגעים של אושר. ובימים טרופים אלו, גם זה משהו.
איפה הגבול?
תחת הסיסמא “שרון מביא שנאה” מנסה הימין הקיצוני להלך אימים על הציבור הישראלי ולהכניס את שרון למשבצת של נאצי.
Arik_Sharon_Grfiti_t180k-n_01.jpg
לצערנו, גם בקונטקסט הזה, כבר היינו ודמו של ראש ממשלה אחד הוקז בשם ההסתה. נכון, הרבה יגאל עמירים מסתובבים כיום, במרחבי יש”ע וקשה להניח את האצבע על המסוכן מבין כולם שמסוגל לבצע פשע נפשע כפגיעה ורצח.
וגם אם מדיניותו של שרון, איננה אהודה על ציבור רחב וטוב במדינת ישראל, וגם אם חש הציבור כי המדינאי שקיבל תמיד תמיכה להמשיך במדיניותו להרחבת ההתיישבות, שינה כיוון והתהפך פוליטית, עדיין מכאן ועד שואה או הדמייתו לנאצי, המרחק הוא רב. אלא, שמרחק זה הולך ומצטמצם ועלול להיות מסוכן ביותר.
חובשי הכיפות צריכים, להפנים שדמוקרטיה, איננה שלטון שאנו רוצים בו. זה לא שלטון נוח, אבל מבין כל סוגי השלטון הוא עדיין הנסבל ביותר. ולמרות הבוגדנות בדרך וההתהפכויות הפוליטיות המאפיינת את נבחריו, אנחנו חייבים להפנים, כי הכול בידי שמיים – חוץ מיראת שמיים וכל נטייה אל מחוץ לגבולות האמונה הבסיסית הזו, משיקה אל הכפירה והאפיקורסיות.
נכון, חובה וצריך למחות כדי להשמיע את זעקת הסובלים והנעקרים. נכון, כל דרך דמוקרטית ואנושית תהיה מקובלת כדי לעצור את סחף ההתנתקות, אך לא מעבר לכך.
אל לנו להיגרר אחרי אותם מעטי מעט קיצוניים, האלה שחובשים כיפות גדולות ולעיתים שחורות, המנסים להסיט את הוויכוח הציבורי למתחמים ממוקשים העלולים לגרום לפיצוץ לא ראוי, לא נכון ולא אמיתי.
kippot_180k-n_05_01.jpg
ואם כבר לדבר על שואה או גלות, כל יהודי מאמין, יודע שהשואה האמיתית היא השואה הרוחנית, כאשר מיליון וחצי ילדים בישראל, מעולם לא למדו להגיד; “שמע ישראל” וחג הפסח בשבילם, זה לא יותר מאשר חופשה בת שלושה שבועות מבית הספר. ועל הבורות הזאת, עדיין לא ראיתי אנשים יוצאים להפגין בהמוניהם…
המלוטף
ראש השב”כ אבי דיכטר, הודיע, כי ישנה מגמה של הקצנה באיומים ובהסתה. אין זה סוד, שבצמרת ליגת המאוימים צועד ראש הממשלה אריאל “אני לא מפחד” שרון. ואכן, הוא כל-כך לא פוחד שאפילו שכפ”ץ הוא מסרב ללבוש. שרון, לא מפחד, כי בימים אלה, הוא חביב התקשורת וחביב השמאל – כל עוד הוא מפרק את יש”ע.
כי בשמאל, יודעים: מה שהשמאל מעז לחלום, רק הימין יכול לבצע. ועוד איך לבצע: ללא פחד, בלי מורא ובלי חשבון. והאמת, שעדיין לא למדנו את הלקח: מילים יכולות להרוג.
Avi Dichter_t180k-n_3-3-05_01.jpg
סימנים ראשונים לכך, נבטים ירקרקים על העתיד להתרחש בזירת העימות בגוש קטיף, קיבלנו השבוע. מישהו בימין הקיצוני כבר אמר, שבדיקטטורה כמו בדיקטטורה, יש לגזור עונש מוות למי שיביע עמדה בניגוד לעמדת ראש הממשלה.
היה זה סופר בריטי, דומני, שקבע, כי; “מילים יכולות להרוג”. לרטוריקה וללוחמניות המילולית עוצמה בלתי-רגילה ביצירת דינאמיקה מתסיסה – במיוחד בעידן רגיש כל-כך. האם אנו צפויים, בקרוב, למצוא מול בתי המשפט שורה ארוכה של פובליציסטים והוגי דעות ימניים-קיצוניים? יתכן מאוד שכן: חומות המגן של השב”כ והפרקליטות והצבא מעדיפות שהקרב על ההתנתקות יתנהל על גבי פלטפורמות של מילים ולא, חס וחלילה, באמבולנסים של זק”א.
דברי חכמים
“כדאי לו לאדם לחיות שבעים שנה כאן בעולם הזה, עם כל הסבל והצרות. אפילו לא יחטוף ויעשה האדם דבר אחד הגון וטוב, רק זה שימנע עצמו מהרהור רע אחד פחות, גם זה כבר כדאי”. רבי נחמן מברסלב.
Add Comment