שמחתי לשמוע שאצל מישהו במערכת החינוך נפל האסימון וכי אל הנושא הזה של “אלימות במשפחה” בכלל ואלימות כלפי נשים בפרט – יש מי שמתייחס כאל בעיה לאומית מתוך ראייה מערכתית כוללת ורחבה.
“אתם הילדים – אזרחי המחר”
ההרצאות שאני מעבירה לתלמידי בתי הספר התיכוניים בנושא “אלימות במשפחה” נכנסות תחת כנפי הייעוץ החינוכי שהוא הגורם האחראי אשר בידו מופקד המנדט לנושא זה.
tal_rabinovich_t180k-n_05_02.jpg
זה מתחיל בשיחת טלפון שאני מקבלת מהיועצת ובמהלכה הסבר קצר על התוכנית השנתית שהיא מעבירה בכיתות בנושא “זוגיות”, או “חיי משפחה”, או “אלימות בחיזור”, ועוד כהנה וכהנה, שמות לאותה הגברת ללא שינוי האדרת.
לפעמים, אני שומעת מפי היועצת על תלמידה שעברה אונס, או על נער שעבר התעללות, לפעמים היועצת עצמה מגלה לי כי היא הייתה קורבן לאלימות במשפחה ושהנושא קרוב לליבה… בדרך כלל, עקב מקרים עצובים שכאלה – עולים המודעות והצורך בהתערבות, בעשייה, בטיפול ובמניעה.
כמובן שמשרד החינוך מחייב עיסוק בתחום, אבל לא תמיד הנהלת בית הספר מעודדת את העיסוק בנושא או שהיא אינה מקצה תקציבים רציניים לנושא…
לפעמים, נעשית בבית הספר פעילות חד פעמית כמו “יום שיא” או “יום מרוכז” שאינה משולבת כחלק מתוכנית שנתית אבל היא בהחלט מזכה את המוסד המארגן בסימון √ מכובד ליד המשבצת “אלימות במשפחה”, כחלק מקיום מצוות עשה… נעשה!
במקרים שכאלה, לפעמים, רב הנזק מהתועלת והדבר דומה להטלת פצצה ולהסתלקות מהאזור הנפגע ללא מתן סיוע לנזקקים. גם במקרים שבהם לא נשמעים הדים לפעילות החד-פעמית בשיטת ה”זבנג וגמרנו”, חובה על בתי ספר ועל המערך הטיפולי להבין כי “גלים צונאמיים” מגיעים כעבור זמן מה ולא תמיד ניתן לדעת את גובהם ואת מידת הנזק שיגרמו… במיוחד לא כשמדובר בנפשם של תלמידים.
* * *
לפני מספר חודשים, הופעתי בפני אנשי חינוך באוניברסיטת תל אביב. לאחר ההרצאה ניגש אליי מנהל בית ספר תיכון “גוונים”, שליד עין שמר, מר אברמל’ה פרנק, וביקש את הסכמתי לקחת חלק בתוכנית “החינוך הערכי” שנעשה בבית הספר, תכנית חדשה אשר תכלול את שכבות י’-י”ב.
Gvanim-School_t180k-n_23-2-05_01.jpg
למחרת התקשרה אליי רכזת הנושא, הגברת סיגל מורג-דקל והציגה בפניי את התוכנית במילים האלה:
“תוכנית החינוך הערכי למעשה עוסקת בזהות. זהות זה יהודי, ציוני, ישראלי, זהות זה גם אישה, גבר.
… אני רואה קשר הדוק בין הניסיון של נשים וגברים להרחיב ולהגמיש את הגדרות המגדר, לבין גילויי אלימות כלפי נשים… יש מי ששינויי ההגדרות המסורתיות מאוד מאיים עליו.
הכול פוליטי. אין לי בכך ספק ולכן העיסוק בזהות מקיף גם את השואה וגם את חדר המיטות, גם את הלאומי וגם את הפרטי ביותר… הכול קשור וסבוך זה בזה. לא במקרה אמרו על היהודים הגלותיים שיש להם ווסת…”
גם אם אינני מסכימה עם כל הדברים האמורים, שמחתי לשמוע שאצל מישהו במערכת החינוך נפל האסימון וכי אל הנושא הזה של “אלימות במשפחה” בכלל ואלימות כלפי נשים בפרט – יש מי שמתייחס כאל בעיה לאומית מתוך ראייה מערכתית כוללת ורחבה.
מטרות התכנית הערכית הן לפעול ברמות קוגניטיביות, רגשיות וחווייתיות כדי להצמיח בוגר שיהיה:
1. אדם הומניסטי אשר עולמו הערכי מושתת על עקרון כבוד האדם .
violence_t180k-n_2004_01.jpg
2. אדם מודע ומזדהה עם מעגלי השייכות הישראליים-יהודיים-ציוניים על בסיס של למידה, חשיבה, הבנה וחוויה.
3. אדם בעל יכולת להכיר במציאות של ערכים מתנגשים ולהתמודד באופן מפוכח ולא דוגמאטי עם מציאות זו.
4. אדם אקטיבי השואף להתנהג ולפעול לאורם של הערכים שהפנים, על מנת להשפיע לשינוי.
התוכנית בנויה על ארבעה יסודות:
ימים מרוכזים; העברת התוכנית במסגרת מרוכזת, מאפשרת התרחקות ושינוי אווירה, התנתקות מאילוצי הסביבה הקרובה ומיקוד תשומת הלב בנושא. המסגרת המרוכזת מאפשרת שילוב של פעילות חווייתית: הרצאות, מפגשים, סיורים, יציאה לאירועים תרבותיים מתחומים שונים – תיאטרון, קולנוע, מוזיקה וכו’.
הדרכה מקצועית; מדריכים מקצועיים שהנושא הוא חלק מהשכלתם וההדרכה היא מקצועם, מאפשרים טיפול ברמה גבוהה ואחידה בנושא. מדריכים שאינם מצוות בי”ס מביאים לפעילות רוח אחרת שמזמינה יותר תלמידים לקחת חלק. מדריכים מאפשרים לצוות המחנכים להרחיב את ידיעותיו ולטפל בנושא גם בשיעורי מחנך באופן עצמאי.
הורים; שמירה על קשר ושיתוף ההורים לאורך חלקי התוכנית, הכרחי על מנת להרוויח את תרומתם ודרכם לעודד את ילדיהם לקחת בה חלק פעיל.
מחנכים; המעורבות, ההזדהות וההתגייסות של המחנכים לתוכנית היא המרכיב החשוב ביותר להצלחתה. לכן תתקיים בשבוע הבא השתלמות של יומיים למחנכים ובמהלך החופשה יתקיימו פגישות הכנה למחנכים של כל שנתון בנפרד, על מנת לסכם פרטים טכניים ולבנות את מערכי השיעור לשעות המחנך.
שיחות הסיכום של הפעילויות השונות במהלך השנה יתקיימו בפורום מחנכים, על מנת להבטיח מעורבות, הפריה הדדית והעברת לקחים. נשאף ששיחות אלו יכללו גם משבצת זמן של העשרה בנושא.
עוד הוסיפה הגב’ מורג-דקל במצגת:
kids watching television_t180k-n_05.jpg
“הניסיון שנצבר ב”גוונים” לימד אותנו, כי תלמיד שחווה פעילויות מסוג זה, עובר תהליך אישי עמוק ומשמעותי ביותר. תהליך זה מעורר ודוחף לפעולה ערכית וחברתית בעלת ערך עצום לאדם הפועל ולסביבתו.
למדנו, שהקדשת משאבים של זמן, מאמץ וכסף בתחום הבלתי פורמאלי של החינוך, אינה פוגעת בהצלחת תלמידנו בבחינות הבגרות, אלא להיפך: ממלאה אותם כוחות ומוטיבציה ללמידה משמעותית יותר שההישגים בצידה.
למדנו, שפעילות זו משפרת את אקלים הכיתה הלימודית, ומאפשרת סביבה אנושית תומכת ומעודדת לעשייה ולהישג גם בתחום הלימודי.
למדנו, שהכיתות הבוגרות שעוברות תהליך כזה, מנהיגות את בית הספר כולו ברוח של ערכיות, סולידאריות חברתית, סובלנות, כבוד הדדי ועשייה חיובית.
למדנו, שבוגרי התוכנית מבקשים לצאת לפעולה בקהילה ולהתנדב לשנת שירות וצומחים להיות אנשים מודעים ומעורבים יותר בסביבתם”.
* * *
האם ניתן להתעודד? האומנם בעיית ה”אלימות במשפחה” נתפסת כבעיית כל האזרחים, כבעיה לאומית?
* * *
“אתם הילדים – אזרחי המחר”. אתם עורכי הדין של העתיד, אתם השופטים של המחר, מכם יצמח דור המנהיגים הבא, אתם תהיו העיתונאים, העורכים, הכתבים, הסופרים של המדינה בעוד מספר שנים. אתם תהיו בעלי המשפחות של הדורות הבאים, אליכם יועבר הכוח… לשנות, לעשות…”
_________
הכותבת טל רבינוביץ’, הינה סופרת, מרצה ומורה בחינוך המיוחד בבית ספר תיכון ומלמדת בנושא התמחותה הוראת אנגלית לילדים ליקויי למידה. המעוניינים ליצור קשר עם הסופרת יפנו לאתר האישי tal-tales
Add Comment