דוד בר יוסף, אביו ומולידו של המקומון היחודי בזכרון יעקב מספר לרגל חגו 26 שנה, על גיגולו של המקומון מאז ועד היום בו הוא מנוהל בהצלחה ע”י שמעון שגיא עורכו ומוציאו לאור. לא נגענו;
ביום רביעי השבוע, ל’ שבט תשס”ה 9 בפברואר 2005 מלאו בדיוק 26 שנה מאז יצא לאור הגיליון הראשון של “גפן” – שבועון זיכרון-יעקב והסביבה… קצת קשה להאמין אבל העובדות מדברות בעד עצמן: 26 שנים עברו מאותו גיליון ראשון של “גפן” שראה אור ב-9 בפברואר 1979 וחרף כל השנויים, הגלגולים, ההפסקות והקשיים שהיו מנת חלקו, מתפרסמת הרשימה הזאת בגיליון מספר, 455 היום 26 שנים בדיוק מאז הולדתו של העיתון…
happyBirthdayGefen_310k-n_01.jpg
הרעיון להוציא לאור עיתון מקומי בשנת 1979 נשמע אז הזוי מופרך וחסר כל בסיס מציאותי. צריך לזכור כי זיכרון-יעקב מנתה אז בקושי רב כ-5000 תושבים ושכונות שלימות המפארות אותה כיום טרם נבנו כלל: גבעת-עדן וילות בחורש, השמורה, מול-היקב, אחוזת-ניל”י ונווה הברון (למעט תחילתו של רחוב הגדעונים) כך שמדובר היה במושבה קטנה, רחוקה מעין-הסערה התקשורתית שכל המידע שעבר בין תושביה עשה דרכו בין באי המכולת השכונתית, הדואר המקומי, שני בתי קפה ותו לא!
על תשתית עסקית להקמתו של עתון מקומי, לא היה מה לדבר: “המדרחוב” היה עדיין חלומם הרטוב של מהנדסים וארכיטקטים ומעט העסקים שהיו במרכז המושבה לא כל כך הבינו איזה צורך יש להם בפרסום מודעות, שהרי כולם מכירים את כולם…
אסור גם לשכוח כי מדובר במאה שעברה, בעידן בו לא היה מחשב וה”אינטרנט” לא היה אלא חלק ממדע בדיוני, שלא לדבר על טלפון סלולרי וצילום דיגיטאלי שנלקחו מעולמו הדמיוני של ז’ול ורן… אלא שלחלום ולהתעקשות האנושית להגשימו, יש כפי הנראה כוחות שאינם נכנעים לתנאי הסביבה ו”החיידק” המשונה הזה של כתיבה ועיתונות ותקשורת אשר רבץ בתוכי, לא הניח לי אף לא לרגע וחרף כל ההתלבטויות וכנגד כל הסיכויים, יצא “גפן” לאור…
בחירת שמו של העיתון הייתה קלה וטבעית ביותר נוכח העובדה המתבקשת לפיה מדובר במושבה חקלאית שעסקה רובה ככולה בגידולי גפנים וכל שנותר היה למצוא איור מתאים לעטר בו את הסמל (הלוגו) של העיתון.
לא בטוח שמישהו יודע או זוכר אבל פעם נהגו להשתמש בדפים חצי-שקופים ועליהם הוטבעו כל אותיות האל”ף-בי”ת בצורות שונות. דפים אלה נקרא “לטראסט” וצריך היה פשוט להניח אותם על דף, לגרד בעפרון את האות הרצויה כך “שתרד” מן הנייר אל הדף וכך לגרד אות אחר אות כדי ליצור מלה ועוד מלה עד קבלת הכותרת המתאימה… פעולה שדורשת כיום שניות ספורות במחשב ארכה בשנת 1979 כשעה, תלוי במספר המלים והאותיות ובאורכה של הכותרת כמובן…
מלאכת ההדפסה בוצעה בגליון הראשון (ובחלק מאלה שבאו אחריו) במכונת כתיבה כדורית שהייתה ברשותי (מסוג “אוליבטי”) וכך, באמצעות סרגל מידות, נייר “לטראסט” ומכונת כתיבה, נוצר הגיליון הראשון של “גפן” שלא היה אלא נייר לבן ועבה שקופל ל2- וייצר ארבעה עמודים…
בגליון הראשון דווח בכותרת הראשית על “מפעלים חדשים שיוקמו בקרוב באזור תחנת הרכבת של זיכרון” ולפחות בעניין זה התברר, כי עברו כבר 26 שנים ואין מפעלים ואין תחנת רכבת…
בעמוד הראשון והצנוע דווח על “פרות שהותקפו בנשק אוטומטי סמוך לשפייה”, על פתיחת “קן חדש לנוער בשכונה הדרומית” ועל “פתרון תעלומת התפרצויות בפרדס-חנה”.
במרכזו של העמוד הראשון הופיעה מודעת פרסומת של משה גלס, אשר לימים הפכה החנות שלו למחלקת המודעות של העיתון. במודעה הזמין גלס “מלך הסבון” כפי שכונה אז, את הציבור לרכוש אבקות כביסה במחירים שנעו בין 29 ל”י (לירות ישראלית שהיו המטבע שקדם לשקל הישן…) ל-125 ל”י …
בעמוד האחורי של העיתון החלה הופעתם של מדורים שונים ובהם המדור הפלילי, המדור לאם ולילד, מדור החינוך ומדור שנקרא “על קצה המזלג” ובו פרפראות מחיי המושבה.
בעמוד הפנימי של העיתון הופיע מאמר המערכת תחת הכותרת “עלי גפן” ובו דבר העורך. טור זה ליווה במשך שנים את “גפן” בגלגוליו הקודמים ובו הובעה עמדת העיתון באשר לאירועים שהתרחשו במושבה ובסביבתה ולימים צורף לטור קטע מדבריו של א.ד. בר, שופט ביהמ”ש המחוזי בחיפה: “זכותו של כל עיתון במדינה דמוקרטית לחקור ולהוקיע פרשיות העלולות לפגוע באמות המוסר והסדר הטוב של המדינה”. משפט זה היה נר לרגלי “גפן” בכל השנים הראשונות לקיומו ובמקביל נוספה ל”לוגו” שלו גם הגדרה מחייבת בדבר היותו “עיתון בלתי תלוי” ופרושה המעשי של התחייבות זאת אפשר לעיתון לפרסם כל דבר מבלי להיות תלוי בחסדי הפרסום של גופים וארגונים תוך נקיטת עמדה לא פוליטית בכל דבר ועניין.
הגיליון הראשון של “גפן” חולק בכל בית במושבה לאחר מסע אופניים שארך מספר שעות ובנוסף לכך חולקו עותקים שלו בקפה של משה גלס ובמועצה המקומית ששכנה עדיין במבנה הישן שלה (כיום “מוזיאון העלייה הראשונה”).
התגובות הראשונות היו מאופקות. צורתם החיצונית של הגיליונות הראשונים, העימוד החובבני שנבע מהעדר אמצעים טכניים ועצם הרעיון החדשני, לא התקבלו במושבה בהתלהבות יתירה ורבים היו גם הספקנים שהימרו על אורך חייו של העיתון החדש…
השנוי חל ב-2 במרץ 1979 כאשר ראה אור גיליון מספר 4 של “גפן”. העיתון שינה צורה, עבר לנייר עיתון גדול, זכה לטיפול גראפי מקצועי והחל לקבל צורה של עיתון אמיתי. יתר על כן, שיטת ההפצה של “גפן” עברה שנוי יסודי והוא הוכנס לתוך גיליונות עיתוני סוף השבוע שנמכרו אצל משה גלס ובשלב מאוחר יותר הוכנס לתוך כל העיתונים שנמכרו ברחבי המושבה וכך הגיע לכל בית בזיכרון-יעקב ביעילות רבה יותר.
הכותרות גדלו, העיצוב הגראפי נעשה שובה עין והחל מגליון מספר 8 שראה אור ב-30 במרץ, 1979 שובצו בעיתון לראשונה גם תצלומים! הראשון שבהם צולם ע”י עודד אשכנזי שהיה אז צלם המערכת אשר הנציח את הקמת הבניין החדש של המועצה המקומית “בהשקעה של 4 מליון ורבע ל”י”…
גיליון מספר 10 של “גפן” שראה אור ב-11 באפריל 1979 הביא עמו חידוש נוסף: צבע בעמוד הראשון והאחרון!
החל מגליון מספר 17 שראה אור ב-31 במאי 1979 לבשה הכותרת של “גפן” צבע אדום, עניין שליווה את העיתון גם בשנים הבאות…
התרחבותו של “גפן” והגדלתו באו לידי ביטוי בקיץ 1979 כאשר שטחו גדל וכמעט הכפיל עצמו וכאשר הופץ לא רק בזיכרון-יעקב וסביבתה אלא גם בחוף הכרמל ולוח המודעות הקטנות של העיתון “לוח גפן” גדל והתרחב אף הוא (אגב במחיר של 120 ל”י למודעה…). בשיאו הגיע “גפן” לתפוצה של 25,000 עותקים מעתלית עד חדרה…
העיתון המוגדל דרש מערכת הפצה שכללה בין השאר את אברהם נפתלי ונעריו ומאחר שהודפס ב”דפוס רוטציה” בצ’ק-פוסט בחיפה, החלה הפצתו באזור שהשתרע מעתלית ועד חדרה, כולל ישובי חוף הכרמל והשומרון, אחרי חצות ליל יום חמישי ונסתיימה בשעות הצהרים של יום שישי.
במהלך השנתיים הראשונות לקיומו של “גפן” הצליח העיתון לבסס לעצמו מעמד בצבור הזיכרוני והפך למותג ידוע ומבוקש, עד כדי כך שמשפחתנו נקראה בפי רבים מהזיכרונים “גפן” ולא בר-יוסף…
העיתון הקפיד על אמינות, על דיווחים מדויקים, על מסירת מידע עדכני לצד כתבות “צבע”, על אפשרות לצבור להביע עמדותיו בנושאים מקומיים ועל אי תלותו במפרסמים. מבחינה מסוימת הפך “גפן” גם בשנתיים הבאות למוצר מבוקש בכל בית במושבה ובסביבתה וזכה להד ציבורי גדול ונרחב גם מפי מבקריו…<!–gefn_18-2-05.htm–>
Add Comment