הטענה שהמדינה שלחה את המתנחלים, נכונה וכמוה זכותה של המדינה לסיים את השליחות הזו. ורק הויכוח על גובה הפיצוי לכך, הינו לגיטימי. אני גם לא זוכר שראיתי הפגנות פוליטיות סוערות כאשר תושבי שכונת התקווה, פונו מבתיהם לטובת פרויקט “עזרה וביצרון”.
pinhasi_israel_180_01.jpg
רגע האמת, צומת הדרכים של מה שתמיד הגדרנו כמדינה שבדרך כבר כאן. הדמוקרטיה שהקמנו כאן בדי עמל, עלולה לסיים את דרכה אם תטעה בניווט. חוזה המדינה הרצל, קבע בחזונו מפורשות, שבמדינת היהודים לא יהיה לרבנים וכוהני הדת פתחון פה כלשהוא בכל הקשור לניהול המדינה, אך יקבלו את כל הכבוד הדרוש, ויתכבדו נא לשבת בבתי התפילה. וידועה גם דעתו של פרופסור לייבוביץ’, בנדון. אין ולא יהיה ויכוח כלשהוא על תרומתה של הדת בעבר ובהווה. היא שליכדה ושמרה עלינו ומקומה כדבק המלכד חשוב מאין כמוהו.
התנועה הציונית קמה כמרד של צעירים, במגבלות שהטילה הדת על הוריהם. בניגוד למצוות הרבנים, החלה תנועת העלייה וההגשמה שהביאה אותנו עד הלום, היהדות הדתית ראתה זאת בעין רעה עד כדי החרמה טוטאלית. והיהדות החרדית אפילו לא מכירה בציונות ובדמוקרטיה עד לרגע זה ממש.
הגאון רבי בנימין מנדלסון, למשל, באיגרתו כתב ואני מצטט: “אגודת ישראל, נולדה ללחום בציונות ותוצאותיה”. או אם נצטט את הרב הגדול אליעזר מנחם שך, בספר מאמרים ומכתבים חלק חמישי: “ואנו תפלה לריבונו של עולם, אנא פטור אותנו מקללת הדמוקרטיה החדשה שנשלחה לעולם, שהיא ממש כמו מחלת הסרטן שנשלחה לעולם”.
קשה לנו גם לטעות ביחסם של הפוסקים השונים, אך אין שום ספק בכך שישראל מצידה כדמוקרטיה הלכה דרך ארוכה {ויש החושבים ארוכה מדי} לקראת תושביה הדתיים והחרדים, ולו רק כדי לשמור על מראית של שיתוף ואחדות. ואין גם בדעתי לחזור בהזדמנות הזו על כל המלחמות והתסכול העוברים על הציבור החילוני עקב השיתוף הכפוי הזה.
id=3362_180_01.jpg
גם לא על צרות הייבום החליצה וה”ברוך שלא עשני אישה”. גם לא על קבורת החמור שעברו חיילים בצבא ההגנה לישראל שנפלו על הגנתנו אך אימם לא עברה עדיין גיור כהלכה.
שונה מכולם הייתה תנועת הציונות הדתית, ותנועת הנוער המפוארת שהקימה “בני עקיבא”. הייתה זו תנועה דתית שבתחילת דרכה עשתה רבות כדי לגשר על הפער התרבותי הגדול שבין חילונים לחרדים ושלזכותה הישגים עצומים. תנועה שקיבלה ברצון את מרות המדינה וקידשה את הדמוקרטיה כדרך שאין בילתה. תנועה שרבות נזקף לזכותה בישוב הארץ במדע ובהגנה.
אבל כרגיל אצלנו אין טוב בלי רע, והתנועה דתית לאומית עברה תהליך הרסני של התחרדות. תהליך שהחל כבר בשלהי מלחמת ששת הימים. פעמי הגאולה וביאת המשיח צלצלו כנראה מוקדם מידי ובאוזניים הלא מתאימות. ומלחמה צודקת על עצם קיומנו, שהסתיימה בניצחון צבאי סוחף הולכת והופכת כעת למטלה אשר גדולה מכוחותינו.
הקרבה לקברי אבות והקשר הבלתי אמצעי עם סיפורי המקרא שיבשו דעתם של רבים וטובים בתוכננו. בידינו’ היו לפתע מרחבי סיני הקסומים רצועת עזה, רמת הגולן והגדה.
בשטחים החדשים’ נקבעו עובדות וישובים, תחילה כלחץ פיזי מתון על שכנינו, אך אלו לא מיהרו להתרשם מכך משום מה. ההתיישבות בשטחים לא נעשתה מתוך קונסנזוס לאומי, היו שהתנגדו לכך מרות, אך לא זכור לי משום מה, שההתיישבות הזו, התבצעה לאחר איזה שהוא משאל עם.
היהדות הדתית ציונית שימשה ככוח המניע להתיישבות בשטחים ונעזרה בכך בימין בראשות הליכוד ומנחם בגין. איש הביצוע שנטע ההיאחזויות על כל גבעה היה לא אחר מאשר אריק שרון. סגדו לו אז חסידיו הלא מעטים; “אריק מלך ישראל” והוא גם היה זה שנטע את חזון ההתיישבות בליבם של רבים וטובים כל כך.
אבל בגין היה מדינאי פרגמאטי ובהזדמנות הראשונה שקרתה לו, חתם הסכם שלום עם מצרים. הוא ויתר תוך דקות על שרם א-שייך, ימית וכל מחמדי חצי האי סיני, עד לסנטימטר האחרון שלו! והוא גם זה שחתם על הסכם האוטונומיה לפלשתינים ובעצם הניח בכך את היסוד למדינה הפלשתינית שבדרך.
Yitzhak Rabin_t180k-n_01.jpg
בגין, להזכירכם, גם לא העיז לספח למדינת ישראל אפילו סנטימטר אחד מרצועת עזה או הגדה המערבית. בכך הוא הנציח את המצב החוקי ככיבוש לכל דבר. קרי; שטח שהוא בשליטתנו אך לא בבעלותנו.
אף מדינה בעולם לא הייתה מכירה בסיפוח שכזה, מה עוד שאילו כן סיפחנו את השטחים הכבושים הרי היו האו”ם וכל חברותיו מסירים את הכרתם במדינת ישראל.
אחר כך, הגיע “הסכם אוסלו” שהבהיר חד משמעית למתיישבי השטחים את זמניותם. רבין, שחתם על ההסכם זכה לאותה דה לגיטימציה שבה החזיק בגין לפניו. אלא שאת רבין גם לא היססו לרצוח.
הרוצח הרגיש כפי שהעיד אחר כך שהוא עצר את תהליך אוסלו בשליחות וברשות. וקשה לי עד היום, להשתחרר מההרגשה שהייתה לו לכך ההסכמה שבשתיקה והרבה מאד קריצות עיניים. וכל אתרי האינטרנט אשר מלאים בשבחיו של הכלב יגאל עמיר, רק מוכיחים זאת.
ה”בגידה” כביכול שאריק שרון, בגד בשליחיו קשה להם ביותר ויש להם הרבה סיבות טובות לכך. כך שיש לרבים שכה דואגים לשלומו הפיזי הרבה סיבות טובות לדבר. אבל לעת זקנה “מלך ישראל” פקח את עיניו והגיע סוף סוף למסקנה הבלתי נמנעת שאם אמנם חפצים אנו במדינה יהודית ודמוקרטית עלינו להיפרד מהשטחים ותושביהם לתמיד.
זה נכון ואני מסכים בזאת עם המתיישבים שההינתקות מרצועת עזה הנה ההתחלה בלבד. כי אנו ניפרד לבסוף מרוב השטחים. גורלה של אריאל, למשל, אינו בטוח, כיוון שהדרך למקום היפה הזה חוצה ישובים עוינים בלב השטח הפלשתיני ושם גם תקום המדינה הפלשתינית ושום הסכם חתום לא יוכל להבטיח שישוב יהודי יוכל לשקוט שם על שמריו.
בירושלים המזרחית ישנם 300,000 פלשתינים ואין שם אפילו ציוני אחד לרפואה. לכן, אמת קשה זו בלבד היא שתקבע את גורל האזור ולא איזו שהיא פסיקה של רב זה או האחר.
sharon_and_map_t180_01.jpg
אני מאד מבין לליבם של המתנחלים, יש להם את כל הסיבות להרגיש מרומים. המדינה טעתה טעות איומה בכך שעודדה את ההתיישבות שם ומדובר גם בהשקעה של לא פחות מ-70 מיליארד דולר.
כך שלא רק המתיישבים רומו באשליות, מדינת ישראל היא שרומתה! אם ההשקעה הזו הייתה מופנית לפיתוח, חינוך ורפואה, היו פני המדינה שונים היום לחלוטין. אבל מכאן ועד לטענה שמבוצע כאן טרנספר הדרך ארוכה, הטלאי הכתום והקריאה הברורה הנשמעת למרי אזרחי ואי ציות לפקודות בצבא גובלים כבר בחוצפה ועזות מצח.
הטענה שהמדינה שלחה אותם נכונה וכמוה זכותה של המדינה לסיים את השליחות הזו ורק הויכוח על גובה הפיצוי לכך, הינו לגיטימי. אני גם לא זוכר, שראיתי הפגנות פוליטיות סוערות כאשר תושבי שכונת התקווה, פונו מבתיהם לטובת פרוייקט “עזרה וביצרון”. להזכירכם, מעשית גם לא מדובר פה גם על החזרת שטחי מולדת, כיוון שהשטח הינו מוחזק ולא הוחל עליו החוק הישראלי.
כך שעם כל הכבוד לפוסקי הדור שדנו בכך ומיהרו לפסוק אחרת, הרי שמדובר הפעם בפסקי עורבא פרח. מעניין גם למה רבנים שמתקשים אפילו לפתור בעיות של חליצה וייבום, ממהרים לפסוק בנושאים כמו סירוב פקודה להחלטות של כנסת ישראל. בכלל אני מרשה לעצמי, לייעץ לאלו הפונים לדרך צדדית של אלימות וציות עיוור לרבנים. אנא שובו לדרך המלך. הרי קנאים שכמותכם, מלאים באהבת האל והארץ כבר שלחו אותנו לאלפיים שנות גלות.
לא תמיד צודקים הרבנים וכעובדה יותר רבנים חולקים על דעתם, אז מדוע לא להקשיב גם להם. מדוע בחרתם להזיק דווקא
לצה”ל? מי בדיוק ישמור עליכם אחר כך? איזו אם עבריה נורמלית תאפשר לילדיה לשמור על אילו שיהינו להרים עליהם יד?
בהחלט יתכן שבכוחם של אנשי הימין הקיצוני והציונות הדתית להסב לנו נזק בלתי הפיך, אנחנו הרי לא כל כך חזקים. ואיש גם לא יחתום שהפעם האלוהים יהיה לצידכם. אבל כולנו באותה הסירה. אזי מתנחלים יקרים, בקשה צנועה לי אליכם, לפני שאתם קודחים חור בקרקעית הספינה, הרשו לנו השפויים לרדת, או מוטב אפילו, אולי ורק הפעם תעשו זאת במחילה אתם.
pinhasi_israel_signature_100_01.jpg
Add Comment