כדי לעזור לילדים ולמורים, להתמודד עם הגבול הלא תמיד ברור בין דמוקרטיה וחופש ביטוי, לבין אנרכיה וחוסר אכפתיות. נראה היה שחולצת ביה”ס תסמל חלק מתהליך סימון גבולות בתוך ביה”ס
קבלת החלטות בתוך קבוצת מבוגרים, הינה משימה לא פשוטה. קבלת החלטות בתוך קבוצה המורכבת ממבוגרים ומתבגרים , הינה משימה על גבול הבלתי אפשרי! אף על-פי-כן, במהלך השנתיים האחרונות התרחש תהליך מרתק סביב הנושא של נורמות לבוש והכנסת תלבושת אחידה.
ramot-hefer_student_310k-n_id=5713_01.jpg
הורי שח”ק (לשותפות חינוכית קהילתית), בשיתוף פעולה עם ברוריה, מנהלת ביה”ס וצוות המורים, החליטו לפני כשנתיים, ’לזרוק את הפצצה’ ולשתף את ההורים והתלמידים של ביה”ס בכוונה להכניס תלבושת אחידה.
במהלך השנתיים, התכנסנו נציגויות של תלמידים, מורים והורים כדי לבחון את הסוגיה על כל היבטיה והשלכותיה.
לצד קולם המתמרד של התלמידים, אשר בעיקר ביטא חשש לאבד את אפשרויות הביטוי האישי, דרך הופעתם החיצונית, הועבר, בצורה ברורה, מסר מצד המבוגרים, אשר לקחו חלק בתהליך, כי מאחר שלא הצלחנו להכיל על כולם נורמות לבוש, יש חשיבות גדולה להכניס לביה”ס, למרות צביונו הקיבוצי, את התלבושת האחידה.
הנימוקים לכך, נבעו מסיבות כלכליות, חברתיות, חינוכיות ( סימון גבול קונקרטי ברור) וגם נימוק שקשור להורים עצמם – שכן, כמה פעמים אפשר לשמוע את המשפט הנצחי: “אוף אין לי מה ללבוש…”
יש להדגיש, כי לצד תהליך זה, נערכו בביה”ס הרצאות ומפגשים, אשר עסקו בהתמודדות עם גיל ההתבגרות. הרצאות בנושאי הסמים, האלימות החברתית והאתגר בהצבת הגבולות בפני המתבגר.
כל אלה היוו חלק מעמוד התווך במוטיבציה לנושא, כפי שהוזכר לעיל. בכך סייענו להגדיר את גבולות המותר והאסור, כדי לעזור לילדים ולמורים, להתמודד עם הגבול הלא תמיד ברור בין דמוקרטיה וחופש ביטוי, לבין אנרכיה וחוסר אכפתיות. נראה היה שחולצת ביה”ס תסמל חלק מתהליך סימון גבולות בתוך ביה”ס.
בסוף השנה שעברה, במסגרת פגישת שח”ק האחרונה, יצאה לדרך ההחלטה לגבי יישום התלבושת האחידה. נציגות התלמידים בחרה בדגמים ובצבעים ונפל הפור! אך בכך לא תם הסיפור.
בתחילת השנה, התארגנו התלמידים והוציאו עלון מחאה בנושא. עליי לציין, את איכות הכתבות ואופן ההתבטאות אשר הזמין אותנו בחזרה ל’שולחן הדיונים’.
בחודש אוקטובר, בפגישת הורי שח”ק הראשונה, יוחד חלקו האחרון של המפגש לנושא. הפגישה אפשרה בצורה עניינית לכל מי שרצה בכך להתבטא.
אנסה בעזרת מושגים אשר הובהרו ע”י שירה, המורה לאזרחות והיסטוריה, לסכם את התהליך ואת הטעויות אשר נעשו במהלכו.
ביה”ס רמות חפר, איננו בי”ס דמוקרטי! משמע; אין שוויון בין קולות התלמידים להוריהם ו/או מוריהם. שיתוף התלמידים בתהליך של הכנסת תלבושת אחידה לביה”ס, היה עבור חלק מהתלמידים מבלבל ומעורר ציפיות שווא, כי משקלם לא שווה למשקלם של המבוגרים.
יחד עם זאת, נראה, כי העובדה שילדינו היו חלק מהתהליך, אשר כיבד את נוכחותם ודעתם, גם אם היא לא התקבלה, יתרום בעתיד לעיצובם כבוגרים מעט יותר סובלנים לאחר.
בית הספר האזורי עיוני “רמות חפר”
בית חינוך ניסויי קהילתי “רמות חפר”, הוא בית ספר אזורי עיוני, השייך למועצה האזורית עמק חפר ולמנהל לחינוך התיישבותי ועליית הנוער. לומדים בו תלמידים מכתה ז’ – יב’, כל לומד יכול לסיים את לימודיו בהתאם לכישוריו ויכולתו, עם תעודת בגרות מלאה או חלקית.
בשנה”ל תשס”ד למדו 780 תלמידים מישובים שונים: 55% מבת חפר (הנמצאת בצידו המזרחי של עמק חפר, סמוך לקו התפר), 20% מקיבוצים (מעברות, העוגן, געש, חורשים), 20% מכפר יונה (החל מכתה י’) והשאר בני מושבים וישובים אחרים מעמק חפר ומהסביבה.
בשנה”ל תשס”ה לומדים ברמות חפר מעל 800 תלמידים, כאשר הדגש יושם בשנה זו על טיפוח מצוינות בכל התחומים, חינוך לדמוקרטיה ושלום, טיפוח סובלנות ודו קיום, חיזוק הקשר עם הקהילה דרך תרומה אישית של החניכים.
בית הספר נותן מענה ללומדים השונים, למצטיינים ולבעלי קשיים וצרכים מיוחדים, כאחד. ברמות חפר מתחנכים כ-30 תלמידים עולים, בני הקהילה האתיופית, בתנאי פנימייה. כל העולים מפוזרים בכל הכתות הרגילות מ-ז’ – יב’. בית הספר מצליח לקדם את קבוצת העולים ולהביא אותם לסיום לימודים עם תעודת בגרות מלאה.
* המידע הובא מאתר המועצה האזורית עמק חפר. הכותבת טלי אבידן, הינה הורה בבי”ס רמות-חפר, תושבת הישוב בת-חפר.
Add Comment