מנשים שסופגות אלימות מתמשכת מבעלים ומגברים אין לצפות, כי הן תמשכנה לסלוח ולמחול להם. עליהן לדחות בשתי ידיים, בנחרצות ולאלתר את “בקשת הסליחה המחזורית”.
tal_rabinovich_t180_02.jpg
שלושים ימים שהיתי במקלט לנשים מוכות בחיפה כאישה שנמלטה על נפשה ביחד עם שלושה ילדים קטנים מבעל אלים. לידיעה, המקלט בחיפה הוא אחד מתוך שלושה-עשר מקלטים הקיימים ברחבי הארץ. “שלושים יום יותר מדי”, כך אני מתארת את תקופת השהייה במקלט לנשים מוכות בספרי “כלה ונחרצה” (שראה אור בהוצאת ספרית הפועלים – הקיבוץ המאוחד), אולם למרות הקושי וקיצוניות מעשה הבריחה למקלט – מדובר בצעד נכון ומוצלח שעשיתי; כיום, תשע שנים אחרי – אני חיה חיים של חופש, עצמאות, יצירה והצלחה.
מאמר זה דן בסליחה לגבר האלים והוא מאמר הבא לאחר תשע שנים של חשבון נפש;
ביום כיפור, צמים גברים ונשים כחלק מתהליך של בקשת מחילה. מוטיב נוסף המאפיין את יום הכיפור הוא ה”חזרה בתשובה”. על פי הדין, החזרה בתשובה היא פעולה הבאה לכפר על מעשים שליליים שנעשו בשנה שחלפה. בשום פנים ואופן אין הכוונה היא שמייד לאחר מכן יחזרו, המבקשים סליחה – לסורם, לעולם גדוש עבירות כבעבר, להתנהגותם השלילית והפוגעת.
Violence_180k-n_2004_01.jpg
במקרה של הגבר האלים המבקש מאשתו סליחה ומחילה – בקשתו אינה באה כדי לאפשר סגירת חשבון אחד ופתיחת חשבון שני יום למחרת “החג”… אלא מדובר במסלול “השקעה” חד-סטרי המכוון למקום אחד בלבד והוא הפסקת האלימות לאלתר.
בתקופה בה שהיתי במקלט לנשים מוכות, ראיתי סביבי נשים אשר סלחו לבעליהן המכים אינספור פעמים בעבר, פעם אחר פעם, עד שהגיעו למקלט (חלק מהן הגיעו לאחר אשפוז בשל אלימותו כלפיהן).
בין הנשים’ היו כאלה אשר סלחו לו מתוך רחמים, היו שסלחו לו מתוך תלות, חלקן סלחו לו מתוך תקווה, כי יעמוד בהבטחתו ש”זו הפעם האחרונה” וחלקן “סלחו” מתוך חוסר ברירה אשר נבע משיקולים רבים שלא כאן המקום לפרטם.
לי באופן אישי היה ברור שאין מקום לחזרה שלי אליו או לחזרה שלו בתשובה; הבנתי, כי מחילה נוספת רק תחמיר את מצבי ואת עתיד ילדיי.
החלטתי הייתה אחת: לא למחול ל”חורש רעתי” על יחסו המתאכזר כלפי.
מתוך ההבנה וההכרה שרק אם אשאר רחוקה ממנו אוכל לזכות בחיים החדשים שלהם ייחלתי, לא סלחתי ולא אפשרתי “חזרה בתשובה” שכן סליחה פירושה במקרים רבים: פתח לקרבה ומזאת רציתי להימנע.
ועוד, בקשת סליחה אמיתית מן הראוי שתיענה בחיוב, כחזרה בתשובה, אך “בקשות סליחה” במחזוריות הצצות ועולות לאחר כל פגיעה והתנהגות אלימה, הן בבחינת רמאות, הטעייה, הולכת שולל ויש לזהות זאת ולנהוג בהתאם.
כאן המקום להבחין בין שני סוגים של סליחה: זו שבלב פנימה וזו שהיא כלפי חוץ.
rambam_180_01.jpg
הרמב”ם, מדבר על “הדרך האמצעית” אותה צריך לאמץ ובה לנהוג: מצד אחד לא להיות קמצן ומהצד השני לא להיות פזרן… לא להיות עצלן אך גם לא לעבוד יותר מדי… לא להגזים בפעילות מינית אך גם לא להתנזר ממנה… לא להיות כועס מדי אך גם לא להיות אדיש…
מהי “הדרך האמצעית” במקרה שכזה? מהו שביל הזהב שבין סליחה ומחילה לבין נקמה ונטירה כשמדובר בגבר אלים? לדעתי דרך הביניים, היא ההתנתקות! מצד אחד לא לבקש נקמה ומן הצד השני לא לסלוח (לפחות לא כלפי חוץ, כדי לא לאפשר את הקרבה מחדש שהיא מסוכנת לאישה ולילדים כאמור).
אישה הסולחת לגבר שפגע בה (פיסית, מינית, נפשית או מילולית) מאפשרת לו באמצעות סליחתה להתקרב אליה שוב ואז חוזר חלילה… מתחיל מחזור חדש של כרונולוגיה, ידועה מראש, שבסופה שוב פעם… האלימות. המחילה, צריכה לקרות רק כאשר בקשת הסליחה היא אמיתית, וברור על מי חלה חובת ההוכחה לכך.
במקרה האישי שלי, הסליחה לא עמדה כלל וכלל על הפרק, במיוחד לאור הפעמים הרבות בהן סלחתי לו בעבר סליחות מיותרות.
מנשים שסופגות אלימות מתמשכת מבעלים ומגברים אין לצפות, כי הן תמשכנה לסלוח ולמחול להם. עליהן לדחות בשתי ידיים, בנחרצות ולאלתר את “בקשת הסליחה המחזורית”.
_________
הכותבת טל רבינוביץ’, הינה סופרת, מרצה ומורה בחינוך המיוחד בבית ספר תיכון ומלמדת בנושא התמחותה הוראת אנגלית לילדים ליקויי למידה. המעוניינים ליצור קשר עם הסופרת יפנו לאתר האישי tal-tales
Add Comment