אני עולה לכיתה אלף פעם רביעית. תיאומיי, הצליחו להכניס אותי בדלת הראשית למערכת החינוך כשכבר רציתי לשכוח כיצד נראית המערכת מנקודת המבט של ההורים, כי אני עדיין שם עם פני המורה שלי.
Shos vig_t180k-n_02.jpg
אני עולה לכיתה אלף פעם רביעית. תמיד ידעתי שיש לי קשר מיסטי לסיפרה ארבע, והנה שוב אני עולה לכיתה אלף. הפעם אני עולה לכיתה אלף בגרסה מוכפלת, תאומיי שנולדו לפני קצת יותר משש שנים עולים יחדיו לכיתות נפרדות. פעם ראשונה אני מפרידה ביניהם, פעם ראשונה שכל אחד ימצא לעצמו את חבריו ללא העין הפקוחה של אחיו. פעם ראשונה שכל אחד יקלוט סיפור שונה ולמידת כתוב וקרוא מפי מורות שונות.
נזכרת בימים ראשונים שהעבירו בעולם. מבעד לאינקובאטור במחלקת הפגייה ב”הלל יפה” הציצו אליי. ענת בעיניים כחולות, שנראו גדולות למימדי גופה הפצפון והשברירי, כל כולה פחות משני קילו. מונשמת ומוחזקת בתוך קופסה המגנה עליה. מואכלת בזונדה, כי שרירי הלסת עדיין לא למדו לתפקד. את עידן שהיה “הבריון” בין השניים, הכניסו לתוך כיור בפגיה ורחצו אותו לפחות פעם ביום, כשכבר למדו שהוא קצת יותר עצמאי.
שש שנים הם חלקו ביניהם עגלה, משחקים, גננת, חברים. הכול היה משותף ומחולק לחצי. כיתה אלף היא עת לעצמאות להתחלה חדשה. לא עוד זהות אחת ששייכת לשניים, אלא כל אחד לחוד ושניהם יחד. בבוקר, יאלצו להיפרד. כל אחד יכנס בעד דלת הכיתה – מי ללימור ומי לזהבה. עידן, ילך לאלף ראשונה וענת לאלף שנייה.
ChildrenStady_100_001.jpg
שוב הילקוטים החדשים האחד “דרגון בול זי” והשני “מגה בייב”. שוב הקלמרים האחד עם ציור כלבלב והשני עם תמונת ילדות בובתיות, צבעי פנדה וטושים עפרונות ומחדד מיכלי. ושוב הפרפרים בבטן לקראת המפגש עם המחנכת החדשה של כל אחד מהם ואצלי הכול מוכפל. רואה מטושטש רואה כפול.
את חדר הילדים הסבנו מחדר זאטוטים לחדר ילדים, צבענו את הקיר במעין צבע וואש לשוות לחדר מראה צעיר. את הקירות שקולפו וצוירו במשובת גיל הטף מרחנו בצבע כתום להעניק לילדי הזקונים פינה חמה לקראת הימים שיבואו ויהיו עמוסי שיעורי בית.
הסבנו באחד מקירות החדר מכתבה ענקית ומערכת מדפים שיוכלו להעמיס עליהם ספרי לימוד ומחברות. אני מתכוננת לכיתה אלף כבר חודשיים, מכינה אותם כבר שנה שלמה לקראת ה”אלף-בית” וטורחת שיוכלו לדעת לקרוא.
הכול מוכן לקראת כיתה אלף, אני מרגישה כיצד כל אחד מתרגש. שלחתם פעם תאומים לכיתה אלף? שלחתם פעם שלישיה לכיתה אלף? שלחתם פעם יותר מילד אחד להתחלה חדשה? למסלול הארוך והמייגע אני שולחת ביום אחד את פרי בטני שצמחו להיות ילדים מקסימים. שולחת ולא יודעת את מי אני אנשק ראשון. את מי אני אלווה ראשון לכיתה אלף, מי ייפרד ממני וילך להיות בכיתה החדשה עם הלוח והגיר בלעדיי ובלעדיי הגננת, בלי המשחקים.
yalkut_students_100k-n_01.jpg
אני עולה לכיתה אלף פעם הרביעית. תיאומיי, הצליחו להכניס אותי בדלת הראשית למערכת החינוך כשכבר רציתי לשכוח כיצד נראית המערכת מנקודת המבט של ההורים, כי אני עדיין שם עם פני המורה שלי. למעשה, כאשר תם הסיבוב הראשון של שלושת ילדיי הבוגרים. כולם שיהיו בריאים סיימו י”ב כיתות ואני נכנסת שוב לכיתה אלף, שוב לבקר באסיפות הורים, ימי הורים טיולים שנתיים…
אני עולה לכיתה אלף, רואה כפול. כל שאני מאחלת לילדיי כמו לכול הילדים החדשים בכיתה אלף רק חוויות מבורכות, רק עושר רוחני, ימי לימודים שקטים. מערכת תומכת ומשתפת. ואם יעלו ויצליחו אהיה בוודאי כמו האימא הפולנייה תקועה בחלומות שיהיו רופאה ועורך דין. תנו לי לחלום, מתוקים שלי, עלו והצליחו, ילדים יקרים שלי.
___________
* הכותבת שושנה ויג, סופרת המתגוררת בעיר נתניה. בעלת תואר שני בספרות עברית מאוניברסיטת בר אילן. עוסקת בהוראת מבוגרים לצד משרת הוראה חלקית בתיכון עירוני בנתניה. מגדלת בהמון אהבה חמישה ילדים, כלבה גינגי’ת ושני חתולי רחוב. מיותר לציין, שכולם מאומצים ולא גזעיים, רק הילדים ביולוגיים.
Add Comment