מה במוחנו גורם לנו להתמכר?

עע

התמכרות כלשהי אין בה טוב. הרעה מכולן היא כמובן ההתמכרות לסמים קשים, ולא נפרט כאן את שמותיהם מפאת אי-כבודם, ואלה אף גורמים למחיקת אישיותו של המשתמש. רעה לא פחות ההתמכרות לאלכוהול וגם אם לא מגיעים כל הטובלים יגונם ביין לשלב של “התבוססות בקִיאָם”, ערפול חושים בענני אלכוהול קטלני לעתים על הכביש, או אף תחלואה קשה של צמקת הכבד ואחרות, שהתמכרות ממושכת לאלכוהול מולידה. ובהמשך “סולם החוּמְרה” של ההתמכרויות המזיקות לגוף, נמצאת כמובן ההתמכרות לסם ניקוטין שבבסיס העישון ועליו כבר הכברנו מלים לרוב.

וישנם, כמובן, התמכרויות “ילדוּתיות” לחומרי הרחה כמו טיפּקְס או גז פְריאוֹן של מזגנים. מעֶבֶר להתמסרות לסמים ולחומרים מְמַכּרים, לא נשכח את ההתמכרויות לשגרות חיים או לפעולות והתנהגויות “נִכפּות”, וגם באלו אין להשתבח, מעצם העובדה שהמתמכר להן, מאבד למעשה את כושר השיפוט, או את השליטה על מעשיו או על התנהגותו, או את היכולת להימנע מהם.

הכול מסכימים שהתמכרות להימורים למשל, יש בה איבוד שיקול-דעת עד כדי ירידה מנכסים, ואף התמכרות לאכילה מתוך בולמוס שאינו ניתן לשליטה, אינה טובה לבריאות. גם ההתמכרויות לדפוסי התנהגות שאינם בהכרח מזוהים כ”ברי גינוי”, אינן רצויות שהרי גם באלו יש כפייתיוּת שאינה תמיד מוּדעת, או יודעת שׂוֹבע.

למשל, אלה המתמכרים לעבודתם מעל ומעבר, משחר ועד חצות הליל, מי שנוהגים לכנות workaholics הנוהגים על פי המִכְתָם “העבודה היא כל חיינו…”.

ויש כמובן “המכוּרים לאהבה” וגם אם “לאהבה אין גבולות” … לא רצוי לעבור את הגבול גם כאן. ואולי לפני שאנו מנסים לפענח את היסודות הנוירוביולוגיים של ההתמכרות (addiction), נזכיר בחטף את ההתמכרות המודרנית ביותר לכאורה שכבר נכנסה ללקסיקון, והיא מייצגת בחיינו את מהפכת המחשבים שאנו נמצאים אך בראשיתה: “ההתמכרות לגלישה באינטרנט” נחשבת בעיני רבים להתנהגות כפייתית כמעט, שרבים כבר לכודים בכּוּרֶיָה, גם אם אינם חשים בכך.

אך הבה נתרכז פה בהתמכרות לחומרים ובעיקר לסמים. הבעיה מוכרת על פי הכתובים כבר אלפי שנים, אם כי רק בדור האחרון הגיעו מדענים להבנת אחת הסיבות להתמכרות: סמים גורמים לשינויים בני-קיימא בתפקוד המוח שקשה להשיב לאחור. ומשמעות הדבר היא שהרבה מאוד מוחות בארה”ב בלבד אכן עברו שינוי כזה: מוחותיהם של 2 מיליון מכורים להרואין וקוקאין ומוחותיהם של כ-15 מיליון אלכוהוליסטים לדרגותיהם, ועוד כ-40 מיליון מוחות של מעשני סיגריות.

תרופת הפלא שתִגמוֹל מהתמכרות עדיין אינה בנמצא, אם כי אנו יודעים היום יותר ממה שידענו בשנת 1985, כיצד מגיב המוח לסמים ממכרים, וידע זה מתחיל לתת תוצאותיו בטיפול ובמניעת התמכרויות.

אחד החוקרים הראשונים שהעמיקו במעבה המוח להבין את תופעת ההתמכרות היה Steven Hyman שעמד בראש המכונים הלאומיים לבריאות הנפש בארה”ב, וזכור מאמרו הקלאסי משנת 1994 – “מדוע המוח מעדיף אופיום על פני בּרוקולי?”.

Hyman ציין, שאחד המוקדים במוח לעניין ההתמכרות הוא כ-nucleus accumbens, המהווה צֶבֶר של תאי-עצב הממוּקם מתחת לשני חצאי המוח-ההֶמיספירות. כאשר אדם או בעל-חיים מבצעים פעולה שמביאה אל סיפוקו צורך מסוים או מגשימה שאיפה מסוימת, משתחרר הנירוטרנסמיטור דופאמין אל תוך ה-nucleus accumbens ויוצרים תחושת תענוג או סיפוק.

מערכת זו או מסלול זה מבטאים תגמול או שכר לפעולה ש”תשאף” בהמשך לחזור על עצמה בגין תחושת הסיפוק שהיא יצרה במוח, והיא מוגדרת כ-Reward pathway. כאשר אנו מבצעים את הפעולה האמורה, המוח מתעד את הניסיון או את החוויה המהנה, ואנו צפויים לחזור עליה שוב ושוב. אם נגרם נזק ל-nucleus accumbens או בנטילה של תרופות החוסמות את שחרור הדופאמין באזור מוחי זה, התגמול המוחי פוחת או משתבש, כמו גם השאיפה לחזור על הפעולה הממכרת-מענגת.

פרופ’ בן- עמי סלע Sela.BenAmi@sheba.health.gov.il

___________

<!–sala_01.mht–>

■ מצאתם טעות בכתבה, זה לא נעים! לחצו כאן ספרו לנו ונתקן.

• Issue: *
  הפרת זכויות יוצרים תוכן לא ראוי לינקים שבורים מאמר שגוי תוכן מעליב כללי
• Your Name: *
  
• Your Email: *
  

• Details: *
  

שלח