השניים שנותרו מפרשת “עסק הביש” מרסל ניניו ורוברט דסה, נאבקים לתיקון העוול ההיסטורי וזאת יחד עם בני משפחות חבריהם שהלכו לעולמם.
miki_180_02.jpg
בעקבות פגישה שקיימתי עם ה”ה מרסל ניניו ורוברט דסה, בדעתי לפעול להכרה רשמית של ממשלת ישראל, באחריותה לפעולות רשת המודיעין של צה”ל במצריים, לאחר כישלונה של רשת הריגול והחבלה של צה”ל שפעלה במצרים בשנת 1954, שנתפסה לפני 50 שנה, על ידי המצריים והתפרסמה כפרשת “עסק הביש” ואף ניתנו לה גם שמות נוספים כמו: “פרשת לבון”; “פרשת נידוני קהיר”; “הפרשה”.
מאז שהתפוצצה פרשת “עסק הביש” וחוליית המודיעין הישראלית נתפסה במצריים, התקוטטו במשך שנים רבות פוליטיקאים ואנשי צבא לרבות ראש הממשלה ושרים בכירים בשאלה מי אחראי למתן הוראת הביצוע לעסק הביש.
ארבעה מאנשיי היחידה, צעירים יהודים אידיאליסטיים, שגויסו במצרים כחיילי צה”ל סדירים ופעלו במסירות תוך סיכון עצמי על פי הוראות מפקדיהם ישבו בכלא המצרי בתנאים קשים וזאת לאחר ששניים מחבריהם, שמואל עזר ומשה מרזוק ז”ל, נתלו על ידי המצרים.
philip netananzon_100k-n_id=5128_01.jpg
בעקבות מבצע קדש בשנת 1956, בשעה שלישראל, היו שבויים מצריים רבים ובהם השופט הצבאי ששפט את חבריי החוליה, הוחמצה הזדמנות לשחרר את ארבעת החיילים ויקטור לוי, פיליפ נתנזון, רוברט דסה ומרסל ניניו מהכלא המצרי במסגרת חילופי שבויים.
קיימת סברה רצינית בין חוקרים לפיה חוסר רצונה של הצמרת המדינית ביטחונית של מדינת ישראל בפתיחת הפרשה מחדש הוליד את ההזנחה הפושעת והפקרת החיילים.
רק בשנת 1967 וגם אז רק לאחר הפעלת לחצים על ידי ראש אמ”ן מאיר עמית הם הגיעו לישראל במסגרת חילופי שבויים. מאז הם מצפים להכרה פומבית ורשמית בעובדת פעולתם בשליחות המדינה ולהתנצלות של המדינה על כך שהופקרו במשך עשור.
בחודשים האחרונים, הלכו לעולמם 2 חברים נוספים מתוך ה-השישה ויקטור לוי ופיליפ נתנזון והשניים שנותרו מרסל ניניו ורוברט דסה, נאבקים לתיקון העוול ההיסטורי וזאת יחד עם בני משפחות חבריהם שהלכו לעולמם.
בפגישה איתי הבטחתי להם, כי אעשה כמיטב יכולתי על מנת למלא את מבוקשם והבעתי הזדהות עמוקה בשמי, ואני מאמין בשם הציבור, עם פועלם מסירותם והקרבתם למען מדינת ישראל.
________
הטור מובא באדיבות אתר ח”כ מיכאל איתן – למידע נוסף על פועלו ומאמריו של ח”כ איתן – לחצו כאן לאתר.
Add Comment