קיימים מקרים בהם המערכת מחליטה להוציא ילד מחזקת הוריו אל פנימייה למשל ואז מצבו של הילד מתדרדר יותר וכבר לא ידוע מה יהיה בבחינת הרע במיעוטו: הבית או הפנימייה
tal_rabinovich_t180_02.jpg
קרן נולדה לפני ח”י שנים, כבת בכורה לזוג הורים צעירים שציפו לילד “נורמאלי”… בת שהכזיבה. קרן, נולדה עם שיתוק מוחין קל, אשר עיוות את פניה, שיבש את דיבורה, פגע ביכולותיה המוטוריות, וגרם לה קשיים בהליכה ובכתיבה. קרן, היא בת יחידה להורים אשר מעולם לא השלימו עם אובדן חלומם לילד “רגיל” ומעולם לא קיבלו אותה כפי שהיא עם מוגבלויותיה, עם קשייה, ועם צרכיה המיוחדים – דבר אשר הרע את מצבה ואף יצר בעיות נוספות.
כיום, קרן, היא נערה הזקוקה יותר מכל לחום ולאהבה אשר אותם היא לא מקבלת. היא סובלת מהתפרצויות זעם, מחוסר גבולות, מתסכולים וממרירות אשר כבמעגל קסם שלילי מספקים לה חוויות של דחייה ושל נידוי חברתי… וחוזר חלילה.
קרן (שם בדוי) היא אחת מהתלמידות שלי בבית הספר התיכון לחינוך מיוחד בו אני מלמדת אנגלית.
כמו קרן, ישנם בבית הספר תלמידים נוספים אשר סובלים מלקויות למידה, מנכויות פיסיות, מחרשות, מבעיות התנהגות קשות, ממחלות נפש, מאוטיזם, מפיגור קל ועוד, חלקם על רקע אורגאני ומלידה, וחלקם על רקע נרכש כתוצאה ממחלה, מתאונה, מהתעללות וכו’.
ניתן לסווג את התלמידים בבית הספר על פי יכולות שכליות, על פי מצבם הרגשי, על פי גילם הכרונולוגי, על פי רמתם הלימודית… ועל פי רמת שיתוף הפעולה של ההורים עם בית הספר: מאלה שמשתפים פעולה עם המערכת ועד אלה שאינם משתפים פעולה בכלל.
Adjective depressed_t180k-n_01.jpg
רשימה זו, נולדה לקראת סוף השנה, לאחר יום הורים בו ערכתי מפגשים עם מקצת מהורי התלמידים ולאחר ישיבות צוות ארוכות על כל ילד וילד. בישיבות אלו, סוכמה השנה מבחינת התקדמותו של הילד, מבחינת השגה או אי השגה של המטרות שהוצבו לגביו, ומבחינת גיבוש תכנית לימודים אישית לשנה הבאה.
כמעט ואין ילד אשר לא התקדם, בין אם זה היה בתחום הרגשי, בתחום הלימודי, בתחום התעסוקתי, בתחום החברתי, בתחום התקשורתי וכו’. קרן, לעומת זאת – לא התקדמה ויתרה מכך היא אף נסוגה. קרן, מסיימת את לימודיה בבית הספר ומשאירה אותנו מתוסכלים וכואבים.
לאורך כל השנים בהן שהתה קרן בבית הספר, לא הצלחנו להביא את הוריה לידי קבלת בתם היחידה כפי שהיא. הוריה הכינו עבורה את השיעורים וטענו כי היא זו אשר עשתה אותם ובכך גרמו לקרן להסתבך בשקרים כדי לרצות אותם. שקרים אלו, הביאו לידי התפרצויות בכל פעם שנתפסה בקלונה, בין פטיש בית הספר לסדן הוריה.
זאת ועוד; הוריה, העלימו מידע רפואי מרופאת בית הספר וסרבו להגיע לפגישות עם הצוות התרפויטי, הם לא נענו ליוזמות של היועצת לתמיכה ובאו בטענות ובהאשמות כלפי הצוות החינוכי וכלפי המערכת תוך שהם יוצקים בקרן בלבול וכעסים.
הכתוב כאן הוא רק אפס קצהו של הטרגדיה.
להנהלת בית הספר ולצוות החינוכי ידוע, כי במלאכת השיקום של הילד המיוחד, ארבעה גורמים חוברים יחדיו בשיתוף פעולה כבמלאכת מחשבת כדי להצליח לקדם את הילד: הילד, צוות בית הספר, הקהילה וההורים.
כאשר אחד מגורמים אלה אינו מתפקד – אין לו תחליף ולא ניתן להגיע למיצוי התכנית השיקומית.
עצוב לנו, צוות המורים, כאשר אנו מגיעים לסוף שנה ומדווחים על חוסר התקדמות של ילד ועל אי השגת מטרות אשר הוצבו בתחילת השנה או שגובשו והוחלפו במהלכה.
Adjective depressed_t180k-n_02.jpg
כמו קרן, ישנם עוד תלמידים אשר הוריהם – בלי קשר למעמדם החברתי, להשכלתם, למצבם הכלכלי, לארץ מוצאם ולדתם – מתקשים לקבל ולהכיל את ילדיהם ה”מיוחדים” וכמובן ישנם אלה מן ההורים שהם מתעללים, מכים, מזניחים ואלה שלא מסוגלים לתת לילדיהם מענה אף לא לצרכים הבסיסיים ביותר.
מה ניתן לעשות, איפוא?
כיצד ניתן לעזור לילד ולקדם אותו על אף התנהלות שלילית של ההורים? מה ניתן לעשות עבור ילד אשר הוריו מתקוטטים ביניהם בנוגע לגישה טיפולית זו או אחרת, כאשר הורים מנהלים מאבקים בינם לבין עצמם על מתן תרופות או אי מתן תרופות ובינתיים הילד בתווך לא לכאן ולא לכאן?
מה עושים עם אב המתעקש כי בנו ילמד אנגלית למרות שאת העברית (קרוא וכתוב) הוא עדיין לא רכש? מה עושים במקרים בהם ההורים מייעדים נער בן 17 לאקדמיה כאשר הוא עדיין מתקשה לקרא ברמת כיתה ג’? מה אומרים להורים, אשר מצפים, כי יום אחד יקום בנם החירש ויתחיל לשמוע בעזרת נס שיתרחש?
ברור הוא, כי לא ניתן להוציא ילד מחזקת הוריו, בשל הסיבות המתוארות כאן. במצבים קשים אף יותר מהמתואר למעלה, במצבים של התעללות נפשית וגופנית – עדיין נשארים ילדים רבים בחזקת הוריהם. עוד נגלה, כי קיימים מקרים בהם המערכת מחליטה להוציא ילד מחזקת הוריו אל פנימייה למשל ואז מצבו של הילד מתדרדר עוד יותר וכבר לא ידוע מה יהיה בבחינת הרע במיעוטו: הבית או הפנימייה.
אז איך אפשר למזער את ההשפעה המזיקה של הורים? כיצד ניתן מצד אחד להשאיר את הילד בבית הוריו ומצד שני לחשוף אותו לגורמים ולחוויות שיבנו אותו, שיחזקו אותו ושיתנו לו כישורים וכלים להתמודד עם העולם על מורכבותו?
Adjective depressed_t180k-n_03.jpg
הפתרון הוא יום לימודים ארוך. בצורה כזו, הילד, יהיה רוב שעות היום בתוך מסגרת שיכולה לענות לצרכיו, שרוצה את טובתו ושיכולה להעניק לו את הטוב ביותר מצד אחד, ומהצד השני להקטין בכך ולמזער את הנזק הסביבתי הנגרם על ידי הבית וההורים.
בצורה כזו, ילדים יישארו מחוץ לרחובות (אלימות, פשע, זנות, סמים), הם יהיו פחות תחת השפעה מזיקה של הורים מתעללים ושל הורים מנצלים, הם יהיו תחת עין בוחנת מבקרת ושומרת ויוכלו לקבל יותר ויותר שירותים להם הם נזקקים תחת קורת גג אחת.
אמנם פתרון זה של יום לימודים ארוך, כבר הועלה פעמים אינספור ואינו כלל בבחינת חידוש אלא שיש לדעת, כי התרומה של יום לימודים ארוך הולכת וגדולה ביחס ישר למצוקתו של הילד. ולכן, אם התרומה היא משנית לגבי ילדים בבית הספר הרגיל הרי שלגבי התלמידים של בית ספרי ודומיהם – התרומה היא קריטית ומהווה ממש הצלה במצבם.
קרני האור, יגיעו אל קרן ממקומות אחרים: מהחוגים אליהם תיפתח, מהדמויות החינוכיות שילוו אותה ברוב שעות היום, מהאתגרים שיציבו לה, משיעורי העזר שתקבל, ומחברת הילדים. מבלי לפגוע בהורים, ומבלי לחנכם (דבר שהוא בלתי אפשרי), השפעתם השלילית על קרן תקטן וכך תמצא לקרן התקווה.
_________
* הכותבת טל רבינוביץ’, הינה סופרת, מרצה ומורה בחינוך המיוחד בבית ספר תיכון ומלמדת בנושא התמחותה הוראת אנגלית לילדים ליקויי למידה. המעוניינים ליצור קשר עם הסופרת יפנו לאתר האישי tal-tales
Add Comment