עולה בי רק החשש שעכשיו, בסערה המתרגשת עלינו לרעה, יהיו גם אילו שירימו שוב יד ונשק כנגד המדינה. וחלילה עוד יתווספו גם קברים.
pinhasi_israel_180_01.jpg
רובי ריבלין, יו”ר הכנסת, רוצים או לא, הרי חייבים אנו בכבודו. כבן מסור וקנאי ללוחמי האצ”ל של אז הוא שב ומעלה השבוע מאוב את פרשת אלטלנה. אותה פרשה טראגית שאיימה על אחדות העם בשלהי הקמתה של מדינת ישראל.
לי זכורה הפרשה כטראומה אמיתית. כילד בימיה הראשונים של מדינה שבדרך, כשהדי היריות נשמעים יומם וליל מהישובים הסמוכים, וברדיו והעיתון שלמחרת סיפורים על קרבות דמים בין חברי האצ”ל לצבא שזה אך קם. ותמונה של אוניה העולה באש, והסיפור המפחיד על הרוגים ממלחמת אחים.
האוירה העכורה שמנסה יו”ר הכנסת שלנו ליצור כנגד כוחות הממשלה של אז מקוממים אותי היום, ומאוד. רובי מנסה ליצור כאן רושם של שני צדדים, הצד של הצדיקים והצד של הרשעים. ואילו אני הייתי רוצה ללחוש באוזנו של זה, ש”הדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות”.
לצערי, רובי; זו גם היתה דרכה של אלטלנה. וסיפור המעשה כך היה; הימים ימי ההפוגה הראשונה במלחמת השחרור 1948. בנסיון נואש להתארגן אחרי הצלחות המלוות במאות קורבנות ומחסור מפחיד באמצעי לחימה. במטרה להעמיד את צה”ל ככוח לוחם יחיד מפרק בן גוריון את הפלמ”ח ומגייס גם את לוחמי המחתרות, לכוח הלוחם.
rivlin_rubi_100k-n_01.jpg
שרידי הכוח העצמאי של אצ”ל, נמצאים עדיין בירושלים. אך קיים הסכם המכיר בעליונותו של צה”ל על יתר הכוחות, וחובתו של זה לסור למרות הממשלה. כאמור, הפסקת האש בפיקוח פקחי האו”ם נמצאת בעיצומה.
קודם להפוגה מצליחים פעילי האצ”ל לקנות מכספי תרומות כמות מרשימה של נשק ותחמושת ולהעמיסה על אוניה ששמה נקבע כ”אלטלנה”. האוניה מפליגה לדרכה ב-11/06/48 והנשק אמור היה להפרק בחופה של תל-אביב.
מנחם בגין, המנהיג של אצ”ל דאז, הודיע על כך, לראשי הצבא. אילו מצידם דרשו שכל הנשק יועבר לכוחות הבטחון, ושהפריקה תיעשה בחוף כפר ויתקין {בית ינאי} בגלל עינם הרעה של משקיפי האו”ם. אנשי האצ”ל התעקשו על כך ש-20% יופרשו ליחידה הלוחמת בירושלים.
במקורות חלוקות הדעות באם היתה הסכמה לכך או לא. כצפוי בגלל אי הבנות של הרגע האחרון, הצטווה צה”ל מפורשות לתפוש את הנשק, הלוחמים שעל האוניה התנגדו בכוח והיו חילופי אש של ממש.
לא מתפקידי להחליט היום מיהו שצדק אז, כי לצדק כידוע יש פנים רבות. אני רק יודע מי היתה הרשות החוקית, ומי ירה אז על כוחות הבטחון. הצדק כאמור הוא דבר יחסי, אבל קורבנות החינם, והמרידה במלכות שהייתה שם הינם ממשיים מאוד. הקרב בבית ינאי היווה רק את תחילת הפרשה.
altelen_t180k-n_01.jpg
בהמשך הגיעה האוניה וציוותה העקשן והאמיץ לחופי תל-אביב. שם חיכו להם כוחות הצבא הסדיר, ומה שנקרא אחר כך ה”תותח הקדוש”, האוניה הועלתה באש וטבעה. והיו קורבנות שווא לשני הצדדים.
מי שפיקד על האצ”ל היה בגין, בכבודו ובעצמו, והוא הרבה להתפאר לאחר מעשה בכך שהורה לאנשיו שלא להשיב אש על לוחמים יהודים.
ובכל זאת נהרגו שם 3 לוחמים מכוחות הממשלה, הכיצד? אז ראוי לו לריבלין המכובד, שאני מאוד מבין לליבו ולכאבו, שלא ישנה את לנו ההיסטוריה.
וחשוב לי גם מאד גם להזכיר, שבנוסף ליגאל ידין, פיקד על כוחות הממשלה צעיר בשם מבריק בשם יצחק רבין.
והיו בימין גם כאילו שטרחו להזכיר זאת דווקא לאחר הירצחו. לרבין, רבותיי הקוראים, לא היה כאן במה להתבייש.
עולה בי רק החשש שעכשיו, בסערה המתרגשת עלינו לרעה, יהיו גם אילו שירימו שוב יד ונשק כנגד המדינה. וחלילה עוד יתווספו גם קברים.
ולשרון, יזכירו לבטח לאחר מעשה את פינויה של ימית. או אולי זו של עזה. רק חבל לי שאנו מתקשים, תמיד מתקשים, ליישם מסקנות המונחות חופשי על פתחינו.
pinhasi_israel_signature_100_01.jpg
Add Comment