נוצרה לנו מציאות של “יגוסלביה חדשה” נוסח עיראק. יהיה קשה עד בלתי אפשרי, לקיים שלטון דמוקרטי שיאחד את שלושת הפלגים המרכזיים המרכיבים כיום את המדינה.
adir_binyamini_t180X1223k-n_01.jpg
ככל שהולכת ומתרחבת ההסתבכות האמריקנית בעיראק, נראה כי השאיפה האמריקאנית לייסד בעיראק את “הדמוקרטיה הערבית הראשונה” הולכת ומתרחקת. נוצר הרושם, כי במציאות שנוצרה, ללא כל תשתית רעיונית מתאימה, יקשה מאוד על האמריקנים להנחית על העיראקים שיטת משטר שהייתה זרה להם עד כה. האמריקנים אומנם עשו זאת בעבר ביפן, אותה הכניעו לאחר מלחמת העולם השנייה, וכפו עליה משטר דמוקרטי, אך כאן נוצר הרושם כי מדובר בסיפור שונה לגמרי.
אבי תורת הפרדת הרשויות, הרוזן מונטסקייה, טען בספרו המפורסם ביותר “על רוח החוקים”, כי באסיה שוררת “רוח של שיעבוד אשר מעולם לא נטשה אותה; ובכל תולדותיה של יבשת זו, לא ניתן למצוא אפילו תכונה אחת המעידה על נפש חופשית: לא ניתן לגלות בה אלא רוח של גבורה ורוח של שיעבוד”.
הרוזן מונטסקייה, ביטא למעשה את השקפת העולם האירופאית של המאה ה-18. הוא טען שהחירות הינה פרי שאינו גדל בכל האקלימים ולכן אינה יכולה להיות נחלת כל העמים.
באופן לא מפתיע יש כאלה הרואים בתיאוריה הזאת כרלוונטית עד ימינו בכל הקשור לאופי המשטרים במדינות העולם הערבי. מדינות הנשלטות מאז ומעולם אך ורק בכוח הזרוע.
האם יש אם כך, לעיראק, סיכוי ריאלי להפוך למעשה למדינה הערבית הדמוקרטית הראשונה שתסתור את התיאוריה הזאת?
כפי שזה נראה, כרגע, קשה להאמין שהדבר יצליח! גבולותיה של עיראק נוצרו למעשה באופן מלאכותי על ידי הקולוניאליסטים הבריטים והצרפתיים.
אגב, בדיוק כמו כל שאר המדינות באפריקה ובמזה”ת התיכון. ישבו להם כמה בריטים וצרפתים עם מפות וסרגלים וסימנו להם את הגבולות של המדינות החדשות, במנותק לחלוטין מאופי האוכלוסייה במקומות הללו.
Iraq War_t180k-n_01.jpg
כך נוצרה במציאות בה מצאו את עצמם בני אותו שבט בשתי מדינות שונות באפריקה. בעיה זו, לא פסחה גם על עיראק בה מצאו את עצמם סונים, שיעים וכורדים, מחוברים באופן מלאכותי באותה מדינה.
המציאות הזאת שנכפתה על ידי הכובשים הלבנים מאירופה, לא הותירה בידי השליטים בעיראק הרבה אפשרויות מאשר שלטון באמצעות החרב. הסולטאנים העות’מניים, שהיו מודעים לרגישות הללו השכילו לחלק את האימפריה שלהם למחוזות בהתאם לאוכלוסייה, דבר שהאנגלים לא ידעו לעשות.
במצב הנוכחי נוצרה לנו מציאות של “יגוסלביה חדשה” נוסח עיראק. יהיה קשה עד בלתי אפשרי, לקיים שלטון דמוקרטי שיאחד את שלושת הפלגים המרכזיים המרכיבים כיום את המדינה.
הכורדים, בחלק הצפוני של עיראק, לא יסכימו לוותר על האוטונומיה ממנה נהנו בשנים האחרונות מאז מלחמת המפרץ הראשונה. הסונים, מצידם, לא יסכימו לוותר על ההגמוניה ממנה נהנו עד כה. והשיעים, שהם הרוב היום בעיראק, ירצו בהשראת איראן והאיסלאם הקיצוני לממש את כוחם הפוליטי על מנת להעביר לידיהם את שלטון במדינה.
כל זאת מוליך למסקנה המתבקשת שכל פתרון אחר מאשר חלוקתה של המדינה לשלוש מדינות קטנות, בדומה למה שנעשה ביגוסלביה, אינו ישים.
רק לאחר שהמדינה תפורק לשלושה חלקים יהיה סיכוי לשקט בעיראק, אחרת ברגע שהאמריקנים יעזבו, זו תהיה רק שאלה של זמן עד אשר תפרוץ שם מלחמת אחים (לא בטוח שהם עצמם היו מגדרים את עצמם כך) שעלולה להיות עקובה מדם.
כל פתרון אחר מלבד הפירוק נדון מראש לכישלון.
_________
הכותב: אדיר בנימיני, חבר מועצת עיריית נתניה. בעל תואר שני (M.A) במדע המדינה מהאוניברסיטה העברית בירושלים. בעבר שימש כיועץ שר הפנים לענייני תכנון ובניה, כבאות והצלה ורישוי כלי ירייה. מועמד מס’ 18 ברשימת שינוי לכנסת.
