פעמים רבות אני נשאלת על ידי אנשי מקצוע על אותו הרגע לו הם מחכים שנים בו האישה מוכנה לעשות מעשה ולעזוב את בן הזוג האלים… כיצד אפשר להגיע איתה אל אותו הרגע, אל אותה הבשלות?… מה ניתן לעשות על מנת להקל עליה ולזרז את רגע החלטה חשוב וקריטי זה?
tal_rabinovich_t180_02.jpg
לפני כשבוע ימים, נשאתי הרצאה בבית השוטר שבתל-אביב בפני קבוצה של חוקרי אלמ”ב (אלימות במשפחה). במהלך ההרצאה, סיפרו השוטרים על הקשיים הנערמים בפניהם כאנשי מקצוע ועל אוזלת ידם לסייע לנשים מוכות על רקע שיתוף פעולה לקוי עם מוסדות הרווחה (עובדים סוציאליים), או בתי המשפט אשר ביחד איתם אמורה להיווצר שלמות של יחידת טיפול בבעיה.
המקרה:
מגיעה אישה מוכה להתלונן במשטרה בשעה 14:00. יש להעבירה בדחיפות למקלט לנשים מוכות שכן, היא נתונה בסכנת חיים. אבל זאת ניתן לעשות רק בסיועה של עובדת סוציאלית ובתיווכה.
הבעיה:
לשכת הרווחה נסגרה בשעה 13:00.
התוצאה:
אין עם מי לדבר.
המשמעות:
האישה המוכה נשארת בתחנת המשטרה בחדר המתנה עד לכניסת פקידת הסעד לתפקיד – בשעה 18:00.
זאת ועוד, השוטרת שטיפלה באישה המוכה מסיימת את משמרתה בשעה 16:00 ורק כמחווה של רצון טוב, אם קיים, תישאר בצמוד לאישה המוכה שעתיים נוספות ללא תמורה על מנת שתוכל לטפל באישה כהלכה.
אפשרות נוספת העומדת בדרכה של השוטרת:
Police Woman_t180k-n_01.jpg
ללכת הביתה לבן הזוג ולילדים עם תום המשמרת ולהעביר את התיק ואת הטיפול באישה למשמרת הבאה… דבר שיכול לגרום לכך שהאישה המוכה תחזור לביתה ולבעלה האלים.
כל זאת עדיין מבלי לדון בילדים של האישה המוכה שנשארו בבית לבד, או שנמצאים ביחד איתה בתחנת המשטרה כבר מספר שעות, או שנמצאים בחזקת הבעל האלים…
הברזל החם:
כאשר האישה המוכה נמצאת בתחנת המשטרה היא שרויה בנקודת משבר אותה ראוי לנצל לטובת הפתרון הנאות עבורה. יש לקחת בחשבון, כי בנקודה זו, מצבה של האישה המוכה הוא “אופטימאלי” בכיוון של המחשת מצבה המסוכן לה עצמה, כשהיא נתונה בשיא של סערת רגשות (פחד, כעס, עלבון…) וכשלאל ידה, אפשרות להבין ולחוש את הסיכונים האורבים לפתחה. אולם, עם חלוף הזמן, נקודת המקסימום הזו נותרת כאפיזודה מעורפלת מן העבר, ומתעמעמות התחושות.
בעקבות זאת גם ההכרה בחומרת המצב מתפוגגת וסלחנות וותרנות, שכחה וכניסת שיקולים זרים מתמקמים ותופשים מקום בנפשה ובדעתה.
לפיכך, חובה על אנשי מקצוע לנצל את ה”מומנט” שמזדמן להם בשיאו בעת המפגש האמור.
יתרה מכך, אוסיף, כי פעמים רבות אני נשאלת על ידי אנשי מקצוע על אותו הרגע לו הם מחכים שנים בו האישה מוכנה לעשות מעשה ולעזוב את בן הזוג האלים… כיצד אפשר להגיע איתה אל אותו הרגע, אל אותה הבשלות?… מה ניתן לעשות על מנת להקל עליה ולזרז את רגע החלטה חשוב וקריטי זה?
הפתרון:
הפתרון הוא מורכב ועלול להיות שנוי במחלוקת. ההצעה יכולה להראות ממבט ראשון כמהפכנית, אולם היא מובאת כאן לאחר מחשבה ודיון עם אנשי מקצוע. כבר אומר, עוד בטרם העלתה, כי יש מומחים המתנגדים מכל וכול להצעה זו ומצד שני יש אחרים הפתוחים יותר לבחינתה ואף מוצאים בה כמה יתרונות.
ולהלן פרטי הרעיון:
violence_t180k-n_2004_02.jpg
במשטרה ישנן פונקציות שונות ומגוונות כגון: שוטרים שעובדים כעורכי דין, שוטרים שהם אנשי מחשב במקצועם, שוטרים שהם קרימינולוגים, פיסיקאים במחלקת זיהוי פלילי ועוד. אין סיבה שלא יתווסף למערך המקצועי במשטרה שוטר/ת שהוא/היא עובד סוציאלי במקצועו/ה. כלומר; להתגייס למשטרה לאחר תואר אקדמי בעבודה סוציאלית.
בצורה זו – האישה שפונה לסיוע, אינה צריכה להתגלגל בין מוסדות ובין אנשי מקצוע שונים, והיא איננה צריכה להמתין שעות כפי שקרה בדוגמא למעלה. נהפוך הוא: הטיפול בה יהיה יעיל יותר, מרוכז בהרבה והמידע יעבור במהירות בין הגורמים המטפלים ולא תיווצר בירוקרטיה מיותרת ונקודת מוצא להסתלקות, לביטול תלונה ולנטישה של האישה.
טיעונים בעד ונגד הרעיון:
אמנם קיימת בעיה אתית ומועלית טענה, כי יש ניגוד אינטרסים בין תפקיד השוטר – שהוא לחקור ולגבש תשתית לכתב אישום על ידי איסוף ראיות, לבין התפקיד של עובד סוציאלי שהוא לשמש אוזן קשבת, להכיל, לקבל ולשמור על סודיות.
מדובר במצב המקפל בתוכו אפשרות של ניגוד אינטרסים: אישה שמתלוננת נגד בעלה ומבקשת לקבל עצה ועידוד אצל העובדת הסוציאלית אך אינה מתכוונת להגיש עליו תלונה במשטרה מטעמים שונים… על העובדת הסוציאלית מוטלת ההתחייבות לשמור על סודיות ועל השוטרת מוטלת החובה להגן על האישה מפני האדם האלים והעבריין.
הפתרון פשוט:
חתימה על ויתור סודיות! האישה המוכה, רק בחתימתה יכולה לאפשר לאותה עובדת סוציאלית (שהיא גם שוטרת) להגיש תלונה. המתנגדים טוענים שבהצעה זו יש משום הטלת קושי ומעמסה נפשית על איש המקצוע שצריך להתלבט ולהיקרע בין שיקולים מנוגדים ואף לקבל החלטה ולקחת אחריות. אולם, דילמה זו, כבר טבועה, קיימת ומקופלת בתוך המקצוע של העבודה הסוציאלית.
לדוגמא:
woman Battered _180k-n_02.jpg
במקרים של טיפול זוגי כשהאישה מתלוננת על בעלה האלים בפני העובדת הסוציאלית החייבת לשמור על ניטרליות כדי לעזור לזוג לצלוח את תהליך הטיפול, או במקרים של טיפול בילד שהובטח לו כי סודו יישמר ולאחר שהושג אמון יקר ערך מצד הקטין אין לשבור אותו על ידי הגשת תלונה במשטרה וכו’.
לפיכך, אין כאן משום חידוש המצריך הערכות נוספת אלא רק יצירת מנגנון המגדיר והמתייחס לבעייתיות ונותן לכך מענה מעשי כדוגמת חתימה על וויתור סודיות.
לאלה הפוסלים את הרעיון אציע, כי תהיה עובדת סוציאלית שאינה שוטרת אך היא יושבת במשטרה וכך האישה תוכל לקבל שירותים תחת קורת גג אחת.
גם כאן קיים חשש אתי של השפעת מפקד התחנה אשר עלול להיות אדם חסר רגישות והפעלת לחץ מתון על העובדת הסוציאלית שתנדב מידע ושוב אנו חוזרים אל אותה נקודה והיא האחריות האישית, האתית והמקצועית של בעל המקצוע, אותה אחריות החלה על שופטים, רופאים, פסיכולוגים ועוד.
לסיום, אם יישללו שתי ההצעות לעיל שהן דומות וקרובות זו לזו, אעלה הצעה חלופית כי תהיה פקידת סעד תורנית אשר תעבוד עם ביפר ויהיה ניתן להשיגה החל מהשעה בה נסגרת הלשכה, בדיוק כפי שמקובל ונהוג לעשות עם רופאים שהם כוננים.
_________
* הכותבת טל רבינוביץ’, הינה סופרת, מרצה ומורה בחינוך המיוחד בבית ספר תיכון ומלמדת בנושא התמחותה הוראת אנגלית לילדים ליקויי למידה. המעוניינים ליצור קשר עם הסופרת יפנו לאתר האישי tal-tales
Add Comment