חוק החופים בא לקבוע למעשה, כי חוף הים הינו קניין הציבור, ומטרתו לעצור את ההשתלטות של בעלי הון ועניין שעשו בו עד היום כמעט ככל העולה על רצונם.
miryam_f_180_16.12.03_01.jpg
בעקבות הפגישה שקיימה ראש עיריית נתניה העומדת בראש מטה המאבק נגד חוק החופים עם ראשי הערים שלאורך חופי הים התיכון, מוסר חבר המועצה מטעם סיעת “שינוי”, אדיר בנימיני, את הדברים הבאים: ראש עיריית נתניה, מרים פיירברג, קיימה שלשום, פגישה עם עמיתיה ראשי ערי חופי הים התיכון, במטרה לגבש חזית אחידה כנגד חוק החופים אשר עומד לפני קריאה שניה ושלישית בכנסת.
פיירברג, עומדת בראש מטה המאבק בחוק שמטרתו לסכל את העברתו בכנסת. בפגישה השתתף גם מהנדס עיריית נתניה, אדריכל פול ויטל, המתנגד גם הוא לחוק.
יו”ר סיעת “שינוי” במועצת עיריית נתניה, אדיר בנימיני, התומך בחוק החופים מסר בעקבות הפגישה: “עמדתה של פיירברג, בעניין חוק החופים נוגדת את האינטרס הישיר של תושבי מדינת ישראל בכלל ותושבי נתניה בפרט.
מוסיף בנימיני, “אני מאוד מצר על כך שדווקא פיירברג, בחרה לעמוד בראש מטה המאבק בחוק שבה להגן על רצועת חוף הים התיכון השייך לכולנו. דווקא ממרים, שירשה מקודמיה מספר לא מבוטל של “גושי בטון” גבוהים ומכוערים בצמוד לחוף הים, הייתי מצפה שתתמוך בחוק ולא תתנגד לו.
מדינות רבות בעולם הסדירו את נושא הבנייה בחופי הים באמצעות חוק. אותן מדינות הבינו, כי הרצועה הזאת היא נדירה, בעלת חשיבות גדולה לציבור והלחצים של גורמי נדל”ן לפתח את המקום הם לחצים שקשה מאוד לעמוד בהם”.
adir_binyamini_t180k-n_03.jpg
בנימיני, מדגיש, כי “חוק החופים בא לקבוע למעשה, כי חוף הים הינו קניין הציבור, ומטרתו לעצור את ההשתלטות של בעלי הון ועניין שעשו בו עד היום כמעט ככל העולה על רצונם. המציאות הוכיחה שתמ”א 13 לא הצליחה להגן על חוף הים, ולכן העיכובים בהעברת החוק גורמים נזק לכל תושבי המדינה אשר אוהבים לרחוץ ולטייל בים”.
רקע לחוק החופים:
עקרונות פיתוח חוף הים, המשלבים מצד אחד יצירת מוקדי תיירות ונופש, ומצד שני מבטיחים את שמירתם של משאבי הטבע, עוגנו במסגרת תוכנית מתאר ארצית (תמ”א) 13, שאושרה על ידי הממשלה בשנת 1983.
דו”ח מבקר המדינה משנת 1998 קבע, כי “התוכנית לא הצליחה להגן על המשאבים הטבעיים לאורך החוף”. בנוסף לכך נטען, כי ועדות התכנון מתקשות לעמוד בלחצים של יזמים בתחום הנדל”ן, אשר פועלים לשנות את ייעודי הקרקע שנקבעו במסגרת תמ”א 13 ולייעדם למגורים ולמסחר לאורך שטחי החוף.
נקבע בדו”ח, כי “למוסדות התכנון הוגשו תכניות לבניית בניינים רבי-קומות שחלקם מיועדים למגורים לבעלי יכולת בלבד. חלק מתכניות אלה אף אושרו. בניית בניינים, כאלה, על החוף אינה עולה בקנה אחד עם עקרונותיה של תמ”א 13; היא גורמת נזק לסביבת החוף ומצמצמת את השטח הפתוח השייך לכלל הציבור” .
דו”ח המבקר קרא למחוקק להותיר בידי מוסדות התכנון “כלי חוקי עדכני שיאפשר להם לבדוק ולשקול כראוי את התכניות המוגשות לאישורם, וכן לשמור על עקרונות התכנון הלאומי, לפיהם יש להעדיף את אינטרס כלל הציבור על פני אינטרסים של יזמים פרטיים בעלי ממון”.
מדינות לא מעטות בעולם הסדירו את נושא פיתוח ושימור החופים שלהם באמצעות חקיקה. המחוקקים בשורה ארוכה של מדינות באיחוד האירופי, ביניהן הולנד, ספרד, טורקיה וכן מדינת קליפורניה וניו-יורק בארה”ב, הכירו בכך שרצועת החוף הינה מאוד מיוחדת, שיש לה חשיבות גדולה לציבור, והלחצים של יזמי הנדל”ן, לפתח את הרצועה הם לחצים שקשה לעיתים לעמוד בהם.
בישראל נוצרה מציאות בה שטחי החופים הפתוחים לציבור הרחב הלכו ופחתו מתקופת קום המדינה עם בניתם של נמלים, בסיסי צבא, תחנות כוח, ובמיוחד עקב התרחבותם ופיתוכם של יישובים השוכנים בקרבת הים.
כמו כן, חלק לא קטן מהחופים הפתוחים שנשארו פתוחים, הפכו למוזנחים ומזוהמים, וביותר ויותר מקומות, החלו הרשויות לגבות כסף עבור דמי כניסה לחוף. מוסדות תכנון מקומיים לא היססו לאשר בניית בניינים גבוהים למגורים סמוך לחוף, במסווה של לכאורה לצרכי תיירות ונופש.
פרוייקטים נדל”ניים אלה, חוסמים לא רק את המבט לים, אלא תורמים במישרין לעליית הטמפרטורה בתוך ערי החוף בשל חסימת האוויר משם.
פרוייקט “מגדלי חוף הכרמל”:
פרוייקט “מגדלי חוף הכרמל” הוקם על חוף הים בכניסה הדרומית לחיפה. הפרוייקט אמור היה לכלול שישה בניינים, שייעדו לשמש כמלונות, מלונות-דירות וכן כאזור בילוי, תיירות ונופש. הפרוייקט נעצר ב-1996 לאחר השלמת הבנייה של הבניין הראשון; זאת בעקבות עתירה לבית המשפט המחוזי בחיפה (בה”פ 524/96) שהוגשה על ידי “עמותת אדם, טבע ודין”, כנגד חברת חוף הכרמל נופש ותיירות, וכנגד הועדה המקומית לתכנון ולבניה-חיפה. בית המשפט קיבל את טענת העותרים כי התוכנית אושרה בניגוד לנאמר בתמ”א 13, והורה על הפסקת הפרוייקט. בית המשפט העליון, דחה את הערעור (ע”א 1054/98) שהגישה חברת חוף הכרמל.
פרוייקט חוף הכרמל, תרם רבות להגשת הצעת חוק החופים. המסקנה שעלתה הייתה כי תמ”א 13, אינה מספיקה על מנת לשמור על האינטרס הציבורי. ראש עיריית חיפה, עמרם מצנע ספג ביקורת קשה על אישור הפרוייקט הזה. במהלך הדיונים בועדת הפנים של הכנסת, כאשר האחרון טען, כי ראשי הרשויות מייצגים את התושבים, נענה על ידי נציגי המשרד לאיכות הסביבה, והחברה להגנת הטבע כי הוא מייצג “אינטרסים של נדל”ן”, ולא את התושבים. יו”ר הועדה, ח”כ גפני, הוסיף וציין בפניו כי “מה שקרה בעירייה שלך הוליד את חוק החופים”.
מטרות החוק:
מטרת החוק כפי שהוגש לקריאה טרומית באה לקבוע הוראות ונהלים לפיתוח, ניהול ושימור הסביבה שמשני צידי קו המגע בין הים התיכון, וחלקה היבשתי של מדינת ישראל, על סמך שני עקרונות;
1. הסביבה החופית הינה ערך נופי, סביבתי וטבעי ייחודי בעל חשיבות כשלעצמו, שיש לשמור עליו ולהימנע מלפגוע בו.
2. הסביבה החופית הינה קניין הציבור כולו, ומיועדת לתועלתו בהווה ובעתיד. על כן, יש לשמור על פתיחות החוף מבחינה פיזית, כך שלא תימנע מהציבור תנועה חופשית לאורכו.
מגישי הצעת החוק היו ח”כ עוזי לנדאו ושורה ארוכה של חברי כנסת. בין היתר נקבע בהצעת החוק, כי תובטח גישה חופשית לחוף, וכי לא יגבו דמי כניסה ממתרחצים (מלבד חופים שהינם חלק משמורות טבע ימיות או גנים לאומיים מוכרזים). נקבעו גם כללים לשמירה על החופים מפני זיהום וליכלוך.
הצעת החוק, קבעה גם כללים בכל הקשור לתכנון ובניה, והפקידה סמכויות נרחבות בידי הועדה למימי חופין והחוף . נאמר, כי כל תוכנית בניה החלה בתחום 500 מטרים מקו החוף, שנדונה בכל גופי התכנון למיניהם, צריכה לקבל את אישור הועדה למימי חופין והחוף, לפני ההפקדה או מתן אישורי הבנייה.
תפקידה של הועדה למימי חופין יהיה לוודא כי התוכניות הבנייה והפיתוח אינן מיועדות לבניה פרטית, אלא ציבורית לצורכי תיירות ונופש בלבד. כמו כן, אמורה הועדה לבדוק את ההשפעות של התוכניות על הסביבה.
תומכי החוק: החוק זכה באופן טבעי לתמיכתם של הארגונים הירוקים והסביבתיים הפועלים למען איכות הסביבה. ביניהם ניתן למנות את החברה להגנת הטבע, עמותת “אדם טבע ודין”, “מגמה ירוקה”, “חיים וסביבה” והרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים. יש לציין, שבתוך הכנסת ההתנגדות והתמיכה בחוק חצתה קווים מפלגתיים וחברי כנסת בעלי השקפות פוליטיות הפוכות לחלוטין שיתפו פעולה להעברת החוק.
דוגמא בולטת הייתה שיתוף הפעולה ההדוק בין ח”כ יהודית נאות מ”שינוי” (היום השרה לאיכות הסביבה) לבין יו”ר הועדה ח”כ גפני מיהדות התורה.
מתנגדי החוק: מספר הגורמים המתנגדים לחוק היה גבוה יותר ממספר התומכים; פורום ראשי הרשויות המקומיות לאורך החוף שנתמכו על ידי מרכז השלטון המקומי, איגוד מהנדסי הערים, אגודת האדריכלים, צה”ל, חברת החשמל, רשות הנמלים והתאחדות הקבלנים.
קריאה ראשונה בכנסת:
החוק הועלה לקריאה ראשונה בכנסת וזכה לרוב ב-24 ליולי 2002, ממש בתום מושב הקיץ של הכנסת. תהליכי החקיקה הופסקו עם תום כהונתה של הכנסת ה-15. הממשלה החדשה בראשות שהוקמה שוב על ידי אריאל שרון, לאחר תום הבחירות לכנסת ה-16, החליטה שלא להעניק לחוק את דין הרציפות. במקביל החלה הממשלה לקדם את הצעת החוק הממשלתית שעברה כבר גם היא בקריאה ראשונה.
גורמים פוליטיים בכנסת ולוביסטים מטעם הארגונים הירוקים, עדיין לא ויתרו על הצעת החוק הפרטית, ופועלים להבאתה מחדש למליאת הכנסת.
Add Comment