שמלות לבנות, חבילות קש, ריקודי עם, מחוללות באביב. ביכורי קציר חטים. אלה האסוציאציות שלי לחג השבועות. אחד החגים הבודדים הנעימים והבלתי מייסרים ביהדות.
חג שבועות הוא חג מתן תורה. ולמה לא חג קבלת תורה? כי מתן התורה שווה לכולם – הקבלה שונה מאחד לאחד. בחג שבועות קוראים את מגילת רות, שבה מופיע אחד המשפטים המסורים ביותר שישנם בזוגיות ומסירות וגם התמסרות הם מן הדברים היפים והעדינים גם בעידן הפמיניזם: באשר ילך תלך באשר ילון תלון.
shavuot_dance_t180_01.jpg
את חג שבועות חוגגים 49 ימים שהם 7 שבועות מספירת העומר. ולמרות שזהו חג לכבוד קבלת התורה הפלא ופלא, יש בו הכי פחות מצוות: אפשר לאכול מה שרוצים, איפה שרוצים ומתי שרוצים.
אין כאן עניין של מקום מגביל כמו סוכה, או הגדה של פסח שעד שאתה אוכל יוצאת לך הנשמה. המנהג גורס מאכלי חלב, יש לכך כל מיני הסברים, אחד מהם הוא שבמקור חל החג במעבר שבין הטרפים של מצרים ועד קבלת התורה לא הספיקו בני ישראל להכשיר את הכלים ועל כן אוכלים מאכלי חלב. חג כייפי.
מסקנה: לקבל את התורה זה לא קשה אבל לקיים אותה זה קשה. ובהקשר הזה נאמר: יום תעזבני יומיים אעזבך. ותחשבו על החוכמה במשפט הזה.
יצירה ומחשבה הם כמו כדור שלג, כשאדם מתעמק במשהו הכדור שלו תופס תאוצה וגדל, אבל אם הוא עוזב ופונה לעסוק בדבר אחר הכדור שלו נמס, רעיונותיו מידלדלים וכך אם עוזבים את התורה ליום אחד היא עוזבת אותך ליומיים.
כל תחום שאנחנו עוסקים בו, אם מפסיקים, מאבדים את הביטחון ואת המיומנות ואחר כך לוקח זמן (יומיים, מינימום) לחזור
אליו.
עוד על שבועות:
חג השבועות הוא למעשה סיום של חג הפסח. חג השבועות, מציין הן את סיום קציר החיטים שהתחיל, בפסח והן את שיאו של התהליך שבו יצא העם לחירות, תהליך שהתחיל ביציאת מצרים והסתיים בחג מתן תורה.
חג השבועות הוא החג היחיד בו לא נקבע תאריך מדויק אלא מצווים אנחנו לספור שבעה שבועות מפסח.
בחג השבועות קוראים את מגילה רות.
rut_t180k-n_01.jpg
מגילת רות היא סיפורן המופלא של נשים קשות יום. נעמי בעלה שני בניה עוזבים את בית לחם ועוברים למואב מפאת הרעב. במואב מתחתנים הבנים עם שתי נשים מואביות. כל שלושת הגברים מתים, ונשארת נעמי עם שתי כלותיה.
בצר לה מחליטה נעמי, לחזור לבית לחם ומפצירה בכלותיה להישאר במואב, ולא לחזור עימה לאי הוודאות שמחכה להן בבית לחם. אחת הכלות נענית לה, ואילו השניה, רות, ממאנת לעזוב את חמתה. היא מודיעה לה שתלך אחריה לכל אשר נעמי תלך. “עמך עמי, אלוהיך אלוהי” היא אומרת.
שתיהן חוזרות לבית לחם ורות מלקטת למחייתן את שאריות החיטים בשדה, שהרי המנהג, מתיר לעניים ללקט את השיבולים שנופלות מהקציר. היא פוגשת את בועז שנושא אותה לאישה ונולד לה בן.
הנשים אמרו לנעמי “ברוך ה-ה” אשר לא השבית לך גואל היום ויקרא שמו בישראל, והיה לך למשיב נפש לכלכל את שיבתך כי כלתך אשר אהבתך ילדתו אשר היא טובה לך
משבעה בנים”.
ונעמי, הקשישה, טיפלה באותו בן ככתוב “ותקח נעמי את הילד, ותשיתהו בחיקה ותהי לו לאומנת”.
והשכנות? גם הן שמחו בשמחת נעמי “ותקראנה לו השכנות שם לאמור יולד בן לנעמי ותקראנה שמו עובד הוא אבי ישי אבי דוד.”
דוד המלך, אם כן הוא נינה של אישה גיורת המסמלת סיפור אהבה ונאמנות עד אין קץ בין שתי נשים.
__________
הכותבת ד”ר דורית זילברמן, הינה סופרת ומומחית לכתיבה יצירתית. ספרים ידועים מפרי עטה של ד”ר דורית זילברמן: “לא ביום ולא בלילה”, “שבע נשים ורצח”, “נגה קומי”, “סרוס”.
מובא באדיבות אתר נש”ר – נשים ברשת בעריכת אילנה כהן.
Add Comment