פער ההישגים הלימודיים שבין האשכנזים למזרחיים רק הולך וגדל, פער שמתחיל ב-7% הפרשים בציוני מתמטיקה בכתה ה’, מגיע לבסוף ל-32% בזכאות לתואר ראשון ולא פחות מ-60% לתואר שני.
פרופ’ בן בסט, בדו”ח עדכני בעל השלכות קיומיות קובע שמערכת החינוך הישראלית הינה הכי פחות שויונית מבין מדינות המערב. {מתפרסם ב”ידיעות אחרונות” 09/05/04}. באופן כללי מסקנות הדו”ח הן שציוני תלמידים, מרקע כלכלי חלש, נופלים בהרבה מאילו שרקעם הכלכלי יציב.
pinhasi_israel_180_01.jpg
אין בקביעה זו שום חדש כמובן ולרוב הקוראים, אין גם צורך בתואר פרופ’ או מחקר מעמיק כדי להשלים עם עובדה מובנת זו.
אבל אסור להסתפק בכותרת, ניתוח המספרים המאלף שעשה מר בן-בסט, ילמד אותנו שמדובר כאן לא רק בפער שבין עשירים לעניים, אלא בשבר של ממש במבנה המורכב של המדינה. השבר הגיע כבר לממדים כה חמורים שאם היה קורה חלילה במבנה מגורים הרי שצו ההריסה מטעמי בטחון הציבור לא היה בושש לבוא.
תרגום המספרים גם מלמד שפער ההישגים הלימודיים שבין האשכנזים למזרחיים רק הולך וגדל, פער שמתחיל ב-7% הפרשים בציוני מתמטיקה בכתה ה’, מגיע לבסוף ל-32% בזכאות לתואר ראשון ולא פחות מ-60% לתואר שני. {ולמותר לציין, שבמגזר הערבי הפערים חמורים מכך}.
ככל שאני חייב להסכים עם תוצאות המחקר אני חייב לחלוק במעט ממסקנותיו כפי שפורסמו בעיתון. והן {ציטוט}: “מחקרים מצביעים על כך שהגורם הדומיננטי לפערים בקרב תלמידים הינו השכלת ההורים, הורה משכיל יכול להעניק לילדיו, סיוע רב יותר ככל שעולה דרגת הקושי ולממן להם יותר שיעורים פרטיים הודות להכנסתו הגבוהה יותר” {סוף ציטוט}.
girl student_t180k-n_01.jpg
אילו אולי עובדות יבשות נכונות. ברור שלהורה המשכיל והאמיד יותר יתרונות רבים, וזה ברור מאליו גם ללא המחקר. זו גם דעתי האישית שהורים המסוגלים לכך טוב יעשו באם יעזרו לילדיהם ככל שידם משגת וזו גם חובתנו הברורה מאליה כהורים.
גם ההתייחסות לעובדה שהגדלת תקציב מערכת החינוך תוכל להועיל נכונה אך בלתי מספקת.
ברצוני להחזיר את הקורא למה שכתבתי מעל במה זו ב-25/12/03 תחת הכותרת “אבות אכלו” בהתיחסי לדו”ח העוני המחריד. קיים פחד חברתי בלתי מוצדק לתקוף את שורשי הבעיה, ולדעתי חטא בכך גם כבוד הפרופסור.
ניתוח הנתונים ילמד שהפערים הגדולים מתרכזים במשפחות הגדולות, אילו הנקראות “ברוכות הילדים”. אילו שלצער כולנו קצת גדולות מדי לעיתים. לילדיה, של משפחה אשכנזית שכזו סיכויים שוים להצליח למול משפחה מזרחית או ערבית עם אותה הבעיה.
ילד ממשפחה מתוכננת כהלכה, חוזר לאחר יום לימודים לסביבה נוחה יותר, להורים היכולים להקדיש לו הרבה יותר תשומת לב ואמצעים ואיך אפשר להשוות זאת לילד החוזר לדוחק צפיפות וחוסר תשומת לב.
יש להשקיע יותר בהסברה בין ההורים ובין התלמידים שהם ההורים שבדרך. כשנכתבו מצוות ה”פרו ורבו” מנה עולמנו מאות אלפים בלבד, כדור הארץ, כבר מוצף לרוויה וכנראה שהיד עוד נטויה. רק את זאת רציתי להוסיף למחקר המצוין של מר בן בסט.
pinhasi_israel_signature_100_01.jpg
Add Comment