ל”ג בעומר, הוא יום השנה לפטירתו, של רבי שמעון בר יוחאי. אם כך, למה עושים ממנו כזאת חגיגה?!
rabi_shimon_bar-yohai_180_01.jpg
13 שנים במערה
רבי שמעון בר יוחאי, היה חכם גדול, שחי בתקופת השלטון הרומי בירושלים, לפני כ- 2,000 שנה. הוא היה אחד מחמשת תלמידיו של רבי עקיבא, אשר – למרות הרדיפה הקשה – הצליחו לקבל תורה מרבותיהם ולמוסרה הלאה לתלמידיהם ובכך לקיים את רצף העברת התורה מדור לדור ולמנוע את שכחתה.
התלמוד (מסכת שבת, דף ל”ג עמוד ב’) מתאר מאורע חשוב בחייו של רבי שמעון בר יוחאי:
הרומאים הוציאו צו, שאסר על לימוד התורה. רבי שמעון שכאב זאת מאוד, התבטא נגדם בפני קבוצת חכמים. שמע זאת אדם אחד, שהעביר את הדברים לשלטון הרומי. הרומאים החליטו לדון את רבי שמעון למיתה והוא נאלץ לברוח ולהסתתר מעיניהם.
רבי שמעון ובנו אלעזר ברחו למערה בצפון הארץ. בבריחתם לא נטלו עמם דבר ורק בזכות שני ניסים הצליחו להתקיים במשך שנות שהותם באותה מערה: מעיין מים חיים, שפרץ ועלה בפתח המערה ולצדו עץ חרובים מניב פירות.
גם בגדים להחלפה לא היו להם. האב ובנו רצו לשמור על הבגדים שברשותם, על מנת שיוכלו להיות לבושים באופן מכובד בזמן התפילה. לכן, חפר כל אחד מהם בור באדמה, פשט את בגדיו וכיסה עצמו בעפר עד לצווארו (הם הקפידו להיות מכוסים כדי לשמור על צניעותם). במשך כל היום הם עסקו בלימוד התורה, כשהם טמונים באדמה ורק כאשר הגיע זמן התפילה, הם היו מנערים מעליהם את העפר, לובשים את בגדיהם, עומדים להתפלל – וחוזרים אל האדמה…
רבי שמעון ובנו נשארו במערה במשך 12 שנים, כשהם מנותקים לחלוטין מהוויות העולם – להוציא לימוד התורה. והנה הגיע היום הגדול – אליהו הנביא הגיע אל המערה ובישר להם על מותו של קיסר רומי. על פי חוקי אותה תקופה, יחד עם מותו של הקיסר והתמנותו של הקיסר הבא, התקבלה “חנינה כללית” וממילא הגזירה נגד רבי שמעון בטלה.
רבי שמעון בר יוחאי ואלעזר בנו יצאו מן המערה. הם ראו כמה איכרים עובדים בשדה. לאחר שנות ההזדככות במערה לא יכול היה רבי שמעון, לסבול מראה של יהודים, המבזבזים את זמנם בדברים גשמיים, במקום לעסוק בלימוד התורה. “מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה!” קרא רבי שמעון בכאב. ומיד, מעוצם קדושתו הרוחנית, נשרפו וחלפו מן העולם כל אותם איכרים שעליהם הביט.
באותו זמן יצאה בת קול מהשמים וקראה: “להחריב עולמי יצאתם?! חיזרו למערתכם!”
השניים חזרו אל המערה וישבו בה שנים-עשר חודשים נוספים, על מנת ללמוד טוב יותר כיצד לשלוט בכוחותיהם הרוחניים. לאחר שנה, נשמעה בת קול שנייה שאמרה: “צאו ממערתכם”.
שוב יצאו רבי שמעון ובנו אל העולם הפתוח ושוב ראו אנשים עוסקים בחיי העולם הזה. הם אמנם הצטערו, אבל שלטו ברגשותיהם. היה זה יום שישי אחר הצהריים והנה הבחינו בזקן, שרץ עם שני ענפים של הדס. “לאן אתה הולך עם הבשמים האלה?” שאלו אותו. “זה לכבוד שבת” אמר האיש. “אז למה לך שני ענפים?” הם המשיכו לשאול. “האחד כנגד ’שמור’ והשני כנגד ’זכור’ ” הוא אמר, בהתייחסו לשני האספקטים של שמירת השבת בעשרת הדברות.
כששמע זאת רבי שמעון הוא פנה אל בנו ואמר בהתפעלות: “ראה כמה חביבות מצוות על ישראל!” – השבת הוא יום בעולם הגשמי, אשר מגשר בינו לבין העולם הרוחני. בשבת, אפילו השאיפות הגשמיות ביותר, כמו ארוחה טעימה או שנת צהריים, נושאות בחובן רמה מיוחדת של קדושה.
רבי שמעון מגלה את ’הזוהר’ הקדוש
רבי שמעון, הפך להיות אחד ממרביצי התורה האדירים בדורו. כשהגיע ליומו האחרון על פני האדמה, הוא כינס סביבו את תלמידיו וביקש מהם להקשיב היטב לדבריו.
הזוהר (ג’, רצ”א, ב’) מתאר את האירוע:
bonfire_lag-baomer_180k-n_01.jpg
רבי שמעון היה כל אותו היום במצב נבואי, כשהוא חושף את הסודות המיסטיים העמוקים של התורה. הוא אמר לתלמידיו: “והרי דברים קדושים, שלא גיליתם עד עתה, ברצוני לגלותם… שלא יאמרו כי בחסרון הסתלקתי מן העולם…” עד עכשיו החזקתי את כל הסודות קרוב לליבי – אבל כעת, לפני שאני עוזב את העולם, אני רוצה לגלות אותם לכולם.
רבי אבא תלמידו, שקיבל עליו את משימת שכתוב דבריו של רבי שמעון, סיפר: “ולא הרימותי ראשי, שהאור היה כל כך גדול שלא יכולתי להסתכל… כל אותו היום לא פסקה האש מן הבית ולא היה מי שהתקרב אליו, שלא יכלו לגשת אליו, שהאור והאש היו סביבו…” ובסופו של היום, לאחר שנסתלקה האש, ראה רבי אבא את רבי שמעון, שנפטר מהעולם. “כשהוא שוכב על ימינו, מעוטף ופניו שוחקות.”
מדוע רחץ רבי שמעון באש ואור? משום שהתורה הושוותה לאש (ומכאן השם “אש התורה”). אש היא דבר פיסי שהופך חומר לאנרגיה. כך גם התורה מלמדת אותנו, כיצד להפוך את העולם החומרי לאנרגיה רוחנית ובעצם, גם יצירתו הקבלית של רבי שמעון, “הזוהר” – נקראת על שם קרינתו של האור.
חגיגות ל”ג בעומר כיום
בחגיגות ל”ג בעומר, מדליקים יהודים בכל רחבי הארץ מדורות, שבאות לסמל את האש האדירה, שהקיפה את רבי שמעון בר יוחאי. נוכל לראות את הילדים עוסקים שבועות ארוכים, באיסוף קרשים וחומרי בעירה ומגלים את כישרונותיהם הארכיטקטוניים ביצירת מבנים מרשימים – העתידים לעלות באש. זוגות נישאים, אירועים רבים נקבעים ליום זה והשמחה חוגגת ברחובות.
אבל, אם ל”ג בעומר, מציין את יום מותו של רבי שמעון בר יוחאי, למה עושים ממנו כזאת חגיגה?
הסיבה היא, שרבי שמעון הורשע בפשע איום כנגד האומה הרומית. לפי כל הסיבות, הוא היה אמור למות הרבה לפני זמנו. אבל, תוך הקרבה עצמית מדהימה (שנות המחבוא במערה) וסדרה של ניסים (עץ החרוב ומעיין המים החיים), הצליח רבי שמעון להשלים את חייו. נקודת השיא של חיים נאדרים אלה, הייתה חשיפת סודות התורה העמוקים והנשגבים. כל אלה הם סיבה למסיבה.
בל”ג בעומר נוהגים לעלות לקברו של רבי שמעון בר יוחאי, במירון שבגליל. ביום אחד מגיעים לשם כרבע מליון יהודים – רוקדים, מתפללים חוגגים ומודים על המתנות הרוחניות הנפלאות, שרבי שמעון זכה להעניק לנו. ישנם אנשים, שמתמקמים שם שבועות מראש, מתוך ציפייה ליום הגדול.
בל”ג בעומר, מתמלאת הארץ בלפידים ובמדורות – ברחובות ועל גגות הבתים. מטוסים החולפים ממעל נבוכים, צילומי לוויין של ישראל מראים אותה זוהרת בצבע שונה. באופן סימבולי, הם מאירים את הנתיב, לאלה החפצים להבין את האמת הפנימית של התורה, כפי שנחשפה על ידי רבי שמעון בר יוחאי.
ביוגרפיית המחבר: הרב שרגא סימונס עבד בתחומי העיתונות ויחסי-הציבור, וכעת הינו העורך של אתר אש-התורה בירושלים. הוא מתגורר עם משפחתו באזור מודיעין.
* מובא באדיבות אתר aish של “אש התורה” שהיא רשת בינלאומית וא-פוליטית של מרכזים לחינוך יהודי.
Add Comment