קולנוע “לב חדרה” הביקורת; שאפתני ומלהיב, סרט על סקס ועל קולנוע שיוצרו מבין את כוחם של שני אלה לעורר פנטזיה, התמכרות, סכנה ותמורה רוחנית. San Francisco Chronicle
ארה”ב/צרפת/איטליה, 2003. 115 דקות. במאי: ברנרדו ברטולוצ’י. שחקנים: מייקל פיט, אווה גרין, לואי גארל, רובין רנוצ’י, אנה צ’נסלור. צרפתית\אנגלית, תרגום: עברית.
תקציר
פריז, אביב 1968 – אלפי סטודנטים יוצאים לרחובות, ריח המהפיכה באוויר. שלושה צעירים, תיאו, אחותו איזבל ומתיו – סטודנט אמריקאי צעיר, נפגשים לתקופה קצרה ועמוסת חוויות מסעירות שייחרטו בזכרונם לעד. מאוחדים תחת אהבתם האובססיבית לקולנוע ולרוח החופש, הם מבלים יחד ימים ולילות בסינמטק המקומי, חוקרים ונוברים בנפלאות “הגל החדש” של הקולנוע.
1002.jpg
לאחר שהוריהם של תיאו ואיזבל יוצאים לחופשה, מזמינים השניים את מתיו לבלות איתם את התקופה בדירתם. תחת רוח התקופה הם מבלים את זמנם בשיחזור סצנות מסרטים אהובים, חוקרים את גבולות תודעתם, ומגלים את נפלאות מיניותם המתפרצת.
ברנרדו ברטולוצ’י, חוזר לפריז בפעם הראשונה מאז “הטנגו האחרון בפריז” בסיפור אינטימי זה על שלושה “סינפילים” (חובבי קולנוע) צעירים, הוא מדבר בשבחה של תקופה מהפכנית עמוסה בדינמיקה מינית צעירה. ברטולוצ’י עושה מחווה לסטודנטים של שנת 68’, לסרטים ההוליוודים הגדולים של שנות ה-30 וה-40 ולבמאי “הגל החדש” של הקולנוע הצרפתי.[
השחקנים
מייקל פיט – מתיו
בשנת 2000 נבחר על-ידי כתב העת FILMMAKER כאחד מכשרונות המשחק הצעירים המבטיחים בקולנוע העצמאי עבור הופעתו בתפקיד טומי גנוסיס ב”הדוויג והשארית העצבנית”, שזכה בפרס בפסטיבל סאנדאנס 2001. לאחר מכן עבד עם הבמאי השנוי במחלוקת לארי קלארק בסרט “ילד רע” (2001) ועם גאס ואן סנט ב”למצוא את פורסטר” (2001).
פיט, הופיע לצד סנדרה בולוק ב”נוסחה לרצח” של ברבט שרודר, שנחשף בפסטיבל קאן 2002. בקרוב יופיע ב-RHINOCERES EYES, ב-JAILBAIT ובסרט עצמאי נוסף של גאס ואן סנט בהפקת HBO.
מקורותיו של פיט בתאטרון. הצגת הבכורה שלו אוף ברודווי, היתה במחזה THE TRESTLE, הופעה עליה זכה לשבחי הביקורת. לאחר מכן, השתתף ב-BIRDY באוניברסיטת DUKE וב-MONSTER, הפקת אוף ברודוויי לפי ספרה של מארי שלי.
לואי גארל – תיאו
לואי גארל, כיכב בסרטו של רודולף מרקוני CECI EST MON CORPS (2000). לאחר “החולמים” יופיע לצד איזבל הופר בסרטו של כריסטוף הונורה MA MÈRE.
אווה גרין – איזבל
“החולמים” הוא בכורתה הקולנועית של אווה גרין, ילידת פריז שלמדה שלוש שנים ב-EVA ST PAUL SCHOOL לפני שעברה לסדנת משחק בלונדון, ב-WEBBER DOUGLAS ACTING SCHOOL. מאז שובה לפריז הופיעה בשתי הצגות תאטרון: JEALOUSIE 3 FAX של דידיה לונג ו-TURCARCET של ז’ראר דשרטה. בימים אלה, היא מצטלמת לסרטו של ז’אן-פול סלומה ARSÈNE LUPIN.
הבמאי
ברנרנדו ברטולוצ’י, נולד בפארמה והשראתו הראשונה הביאה אותו להתנסות בשירה. בשנת 1961 הכיר את פייר פאולו פאזוליני ועזב את לימודיו ברומא כדי להצטרף להפקת סרטו של פאזוליני “אקטונה” כעוזר במאי. שנה לאחר מכן, כתב וביים את LA COMARE SECCA (1962) שזכה לשבחים בפסטיבל ונציה, ולאחריו את “לפני המהפכה” (1964).
בשנת 1968 ביקש סרג’יו לאונה מברטולוצ’י, הצעיר שיכתוב עבורו את הסיפור לסרט “היו זמנים במערב”. בשנת 1969 ביים את “אסטרטגיית העכביש”, וגם את “הקונפורמיסט” – עיבוד לספרו של אלברטו מוראביה. בשנת 1973 זכה להוקרה ביקורתית ולהצלחה קופתית עם סרטו השנוי במחלוקת “הטנגו האחרון בפריז”, בכיכובם של מרלון ברנדו ומריה שניידר, שנאסר להקרנה באיטליה מולדתו.
בשנת 1976 ביים את האפוס המודרני “1900”, שעקב אחרי המאבק בין השמאל לתנועה הפשיסטית על פני שני דורות, בכיכובם של רוברט דה-נירו וז’ראר דפרדייה. סרטיו הבאים היו LA LUNA (1979) ו”סיפור עצוב על איש מצחיק” (1981).
The Dreamers_215_01.jpg
בשנת 1985, לאחר ארבע שנות הכנה מפרכת, החל ברטולוצ’י בהפקתו השאפתנית ביותר: “הקיסר האחרון”, סיפורו האמיתי של פו יי, קיסרה האחרון של סין, שצולם בעיר האסורה בבייג’ינג. הסרט זכה להצלחה בינלאומית וקטף תשעה אוסקרים, כולל פרס הבמאי ופרס הסרט. בשנת 1990 עיבד לקולנוע את ספרו הבוהמייני של פול בוולס, “שמיים מגינים מעל”, שצולם במדבר סהרה, בכיכובם של דברה ווינגר וג’ון מלקוביץ’. בשנת 1992 חזר ברטולוצ’י למזרח על-מנת לצלם את “בודהה קטן” בנפאל ובמנזרים הרחוקים שבהרי ההימלאיה בממלכת בהוטן.
בשנת 1995 חזר לצלם באיטליה את סרטו “לגעת ביופי”, בכיכובם של ג’רמי איירונס וליב טיילר. את סרטו “התקרבות” (1998) תיאר ברטולוצ’י כ”יצירה קאמרית לקולנוע”. הסרט, בכיכובם של ת’נדי ניוטון ודיוויד ת’יוליס, צולם ברומא ובקניה.
עבור ברטולוצ’י ואדר תהא פריז, תמיד קשורה קשר הדוק לאהבתם הקולנועית. שניהם חבים אותה לסינמטק, בו התחנכו שנים מספר לפניהם יוצרי “הגל החדש” הצרפתי, שרעננו את אמנות הקולנוע באנרגיה, בשאפתנות האינטלקטואלית ובדחף הפוליטי שלהם.
“בזכות מדיניותו של אנרי לנגלואה, היה הסינמטק יותר ממוזיאון לקולנוע,” מסביר אדר. “הוא סרב לשמור סרטים בכספות והיה מקרין הכל. כאן למדו ז’אן-לוק גודאר, ז’אק ריווט, קלוד שברול ואלן רנה את משלח ידם, פשוט בכך שצפו בהמון סרטים.” ברטולוצ’י, מסכים ומוסיף: “זר שמגיע לפריז מוצא עצמו מהופנט מן הסינמטק ודרך כך, מן הקולנוע עצמו. עבורי ועבור אחרים שהיו מבקרים בו, היה הסינמטק לא פחות מקתדרלה”.
<!–drims.htm–>חדרה “לב חדרה”
השבוע שבין 17/6 – 23/6
“החולמים”
ה’ (17/6) + א’: 16:30, 19:30, 21:45
שישי: 19:00, 21:45, 24:15
שבת + ב’-ד’: 11:00, 16:30, 19:30, 21:45
לאתר הרשמי של הסרט
הכתבה הובאה באדיבות אתר סרטי שני ובתי קולנוע “לב”
